פרק א' - ערב ל"ג בעומר תשפ"א: רבבות יעלו לציון הקדוש בהר מירון, מצפים להשלים את ההפסד הרוחני של שנה שעברה בשיא מגיפת הקורונה, בה לא יכלו לעלות ולהתפלל על הציון הקדוש.
מדור 'היסטוריה ואקטואליה' מפרסם מחקר היסטורי מרתק על הפולמוסים ההלכתיים לפני מאות שנים, בין גדולי ישראל, אודות הבעיות ההלכתיות שעלולות להיווצר עקב מנהגי ההילולא.
נקדים ונאמר על כל הגישות השונות של גדולי ישראל על ההילולא: 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', וכידוע יסודו של רבינו האבן עזרא: 'שבעים פנים לתורה'. ובימינו עולים לציון הקדוש במירון גם גדולי הליטאים והפרושים.
***
ישנם הסבורים שעצם זה שרשב"י והאר"י הקדוש התגוררו בגליל - בצפת ובמירון, הרי שהמקום התקדש.
כנגד טענה זו התבטאו החתם סופר והשל"ה הקדוש, וכתבו שכל גדולי הדורות כהבית יוסף והאר"י התגוררו בצפת, כיון שהיה הריגות ושמדות בירושלים בתקופתם, ומפני שהיה קיבוץ גדול של יהודים בצפת, ולא מפני שקדושתה יותר מירושלים.
כידוע, דורו של התנא האלוקי רשב"י סבל מהכיבוש הרומאי, והתנאים הקדושים נאלצו לברוח לגליל. כמו כן האר"י שנולד בירושלים, אולם עקב כך שהמגורים בירושלים היו קשים ביותר, הוא עבר להתגורר בצפת (יש לציין שבין ירושלים לצפת, האר"י התגורר במצרים).
לאר"י הקדוש הייתה סיבה רוחנית מדוע הוא לא התגורר בירושלים. אנו למדים על כך מאיגרתו הנדירה של ר' צבי הירש לעהרן (בנקאי ויו"ר ארגון הפקידים והאמרכלים שתמך בישוב היהודי בארץ הקודש במאה הי"ט) לחתם סופר שהצטער על כך שתלמידי הגר"א מתגוררים בצפת ולא בירושלים.
לעהרן הסביר לחתם סופר שרבי ישראל משקלוב אינו מעונין לגור בירושלים מאותו סיבה שהאר"י לא התגורר בירושלים, והיא: כיון שראה שהס"מ (שטן) שם את רגלו האחת על בית תיפלת הנוצרים (כנסיית הקבר) והרגל השני על המסגד בהר הבית, ואין ביכולתו של עם ישראל להתמודד באותה שעה עם כוחות הטומאה הנמצאים בירושלים.
המקובל עליו כותב ר' צבי, הוא המקובל רבי רפאל טרויוויש מחכמי איזמיר שכתב כך בהקדמה לספרו "צח ואדום" (קושטא שנת ת"ק- 1740)[1]. עדות זו שהאר"י לא נכנס לירושלים העיד הרב שמחה יהושע מזלאזיץ שעלה לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777) ביחד עם תלמידי הבעל שם טוב, וכן המקובל מהר"מ חגיז.
עדות מבהילה מאת מחותנו של השל"ה הקדוש - רבי שמואל ב"ר משולם פייביש אב"ד פרעמסלא (ת"ח עצום, שהשל"ה מכנה אותו "צדיק עמוד העולם ויסודו, מלא כל הארץ כבודו, הגאון המופלג בדורו, כולם נהנים לאורו הוא אהובי מחותני ר"מ ואב"ד"), שכתב במכתב לשל"ה הקדוש שהאר"י רצה מאד להיכנס לירושלים, אך מאד חשש שיכנס בטעות למקום המקדש, וכיון שפסק כהרמב"ם שקדושתו לעולם עומדת, הרי שהחמיר ולא נכנס לירושלים, כיון שלא ידע בברור היכן מקום המקדש.
עוד טען אב"ד פרעמסלא שכל גדולי ישראל שאינם התגוררו בירושלים - לא נכנסו מסיבתו של האר"י כיון שחששו שידרכו בטעות על מקום המקדש.
לעומתו, השל"ה סבר שצדיקי צפת כמרן הבית יוסף והאר"י לא התגוררו בירושלים בגלל שלא היו ת"ח בירושלים, וכן מפני שמצב הכלכלי בירושלים היה גרוע, ומפני שבצפת היה מצב כלכלי טוב. (אגרת השל"ה ומחותנו רבי שמואל ב"ר משולם פייביש אב"ד פרעמסלא הובאה בקובץ על יד ט"ז, עמוד 225- 247)
[1] וכן כתב הרה"ק מקאמרנה בספר זוהר חי (פרשת ויצא).
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com