יום שישי שרבי, אני חוזרת מסידורים דחופים במודיעין עילית,
ברכב הכחול שלושה ילדים נחמדים שמנסים להנות מהמזגן החלש
הרכב שהיה בעבר נאה לשמו, יותר מזכיר בימבה, ישן וזקן.
נוסע זריז יש לומר, אך הפעם, החליט להיתקע.
בכביש הראשי בין מודיעין עילית לצומת שילת.
אני מבוהלת, מתלבטת למי להתקשר קודם ולמי אח"כ
ובסוף מחליטה לפנות למשטרת ישראל, זה רציני מדי, אני באמצע הכביש ממש
מסכנת מאד את התנועה ללא יכולת להתניע או לצאת מהרכב.
משטרת ישראל עונה ומעדכנת שניידות בדרך
עוברות עשר דקות, אני פותחת חלונות ומלבד צפירות אימתניות
של משאיות שמתריעות על כך שהן קרובות אלי, אין לי הרבה מה לעשות.
כמה פרקי תהילים שהעסק יגמר זריז,
ופתאום רכב נעצר לפני, ג'יפ, מהמפוארים שבחבורה
גדול מאד רכב מאד יוקרתי מאד.
זולג משם יהודי כבן חמישים, גבוה, מכנס קצר כמדומני
חולצה קיצית, פנים קשוחות אבל כנראה שהלב שלו היה בגודל של הג'יפ.
הוא מתקרב לעברי, מסכן את עצמו מאד.
'ראיתי אותך לפני כן, והחלטתי לחזור לבדוק אם הסתדרת, אני רואה שלא'.
תודה, ממש יפה מצידך אני עונה לו. ערב שבת. מעריכה מאד
והוא חושק שפתיים,
אני מבינה שאולי ערב שבת לא היו המילים הנכונות והקשורות לסיטואציה ולדמות.
הוא מתקרב לעבר מכסה המנוע שלי ומנסה לפתוח.
מדובר על ידיים שבד"כ לא נראה שהן מטפלות ברכבים מהסוג שלי
הרכב לוהט, ונדמה שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי לנסות את מידת החסד שלו
אך לא, המכסה לא נפתח, הוא מנסה שוב ושוב ושוב, הידיים שלו כמעט חוטפות כוויה.
לבסוף הוא מצליח, מעיין, לא מוצא את מקור הבעיה.
ניצב לידי ואומר לי גבירתי, קראת לעזרה? אני לא מזהה את הבעיה
אמרתי לו כן ממש תודה, משטרה בדרך.
הוא שואל כמה שאלות נוספות, ואז הוא מבקש להתחלף
מבקש ממני לצאת מהרכב, ומנסה הוא להתקפל לתוכו ולנסות להתניע
הוא צריך הרבה להתכופף, הרבה להתאמץ. והוא מנסה
ו.... מצליח, הוא מצליח להתניע את הרכב...
גבירתי, תכף נתחלף הוא אומר לי, ותסעי אחרי הג'יפ שלי.
אני רוצה לחלץ אותך מפה ולראות שאת מצליחה לצאת
ממש אין לי מילים, אני עונה. ומזדרזת להתחלף
שוב הוא מסכן את עצמו, ורץ חזרה לרכב שלו
זה בסדר אני עונה בפעם השניה, ניידת בדרך אלי
ש... הוא סונט בי, זריז. סעי אחרי, הדלקתי לך מנוע
ומהרררר מתחלפים, הוא מתניע אני אחריו... ואופס
הוא מתרחק מאד.. ואני מדרדרת אחורה...
הרווח ביננו רק גדל,
שמחתי להכיר יהודי טוב אני אומרת לעצמי ומחכה לניידת
ופתאום, אני רואה מרחוק ממש, את דמותו הגבוהה
מתקרבת מיוגעת בחום הלוהט, מגיעה שוב אל רכבי
הפעם החסד היה גדול יותר כי המרחק היה רב!!
למה לא הצלחת הוא מנסה להבין? ונכנס שוב לרכב
פה אני ממש מפודחת כבר. מתקשרת לבעלי ומספרת לו
תקשיב יש פה איזה צדיק שמנסה לעזור לנו.
צדיק, הוא מממלמל לעצמו, ובז לעצמו בבוז גדול. ממש.. צדיק...
זה בסדר אני ממש מודה לך, יום שישי היום, ניידת בדרך
תודה שהתאמצת, אני מנסה לנפנף אותו מהקבר הכחול הקטן,
מנסה להבין מה גורם לו לשבת איתנו במקום להתמזגן לו במקרר של הג'יפ הגדול..
אני איתכם עד שהניידת מגיעה הוא אומר.
אם תרצו תוכלו לבוא אלי לבית, אני אקח את הילדים נביא להם שתיה, אני לא יכול לראות אתכם ככה
אני חושבת שעזרת לי מספיק, די והותר, אני בטוחה שהניידת תיכף תגיע לפה.
והוא - בשלו, מתעקש להישאר, מתעקש להשתיק אותי, ומבקש שנפסיק לדבר דברי תודה. זה ממש מפריע ומציק לו.
אני מכבדת את הבקשה היחידה שלו ושותקת.
30 ד' עוברות מתחילת הסיפור, ואין ניידת באופק, הוא מתאפק לא לדבר סרה על גוף כזה או אחר...
התקשרת למשטרה שוב? הוא שואל בנימוס, 'ברור'. אני עונה.
אני רואה מישהו זר מתקרב לרכב שלי, הוא אומר...
והרכב פתוח, הוא ממשיך.
צא אליו - אני מבקשת.
אני נשאר פה - הוא עונה.
עוד ארבע דקות, מכסה מנוע פתוח, ימינה שמאלה עם הסוויצ. הלוך חזור עם הברקס
ופתאום ווווווווווויששששט...
הרכב נוסע קדימה. כולל מכסה מנוע פתוח.
המקל שמחזיק את המנוע עף לצד, אבל אנחנו מבסוטים לגמרי.
הצלחנו להגיע למקום מבטחים, לשולי הכביש הצדדיים.
בדיוק באותם רגעים הניידת מאחורינו, שוטר יוצא ומיד מעיר לו
איך אתה מעיז לנסוע עם מכסה מנוע פתוח?
לא היתה ברירה הוא עונה.
אני לא מתאפקת ומחנכת את השוטרים
'תצטלמו איתו, מגיע לו קרדיט ענק, הוא דוגמא לאזרח מצטיין במדינה'. אני אומרת. בלי הערות עכשיו
הוא ממש עזר לנו!!
השוטר נפרד ממנו בקשיחות, מה השם שלך אני מבקשת? רוצה לומר תודה
שמי - דני הוא עונה, דני מה? אני שואלת. דני - זהו שמי.
תודה רבה לך, אני אומרת בפעם האחרונה בצורה מסודרת.
ואנו נכנסים לניידת המשטרתית ומתמהמהים בה מספר דקות
דני והג'יפ כבר התרחקו ואני מהרהרת לעצמי הרהורים כאלה ואחרים
ופתאום הוא מגיע שוב, כן - דני מופיע, עם המוט שמחזיק את המכסה מנוע
הוא נסע לחפש אותו ואסף אותו משולי הדרך.
ובכן אחי היקרים, אני חייבת לציין שאני רגילה לקבל עזרה בדמות של ארגוני חסד,
יהודים קצרים עם זקן ארוך
או יהודים ארוכים עם זקן קצר.
אני רגילה לשמוע אנשים מהסוג של דני, שאומרים לי:
גברת, את תוקעת את התנועה
מה זו החוסר אחריות לקחת ילדים בחום כזה?
איך את מעיזה לנהוג על הרכב הזה?
בימים טרופים אלו
של שנאת אחים שמשתוללת ברחובות
לפגוש אנשים כמו דני, שמגיע מעולם אחר לחלוטין
והופך את כל האופי והמכובדות שלו,
להיות מוסכניק קטן או בייביסיטר לעת צרה.
להיות הדוד הגדול שלוקח חסות על האירוע...
למרות שהוא נראה כמו מגיש חדשות בערוץ תקשורת מפורסם
הוא עושה הכל הכל, כדי לסייע לאישה עם מטפחת הדוקה וילדים עם פאות גדולות וכיפה גדולה.
אז אם תפגשו את דני בין מודיעין עילית לצומת שילת
או כל דני אחר
תאמרו לו תודה...!