שבועיים ויממה חלפו מאז הנשיא ראובן ריבלין הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, וכבר ברור: נתניהו לא יצליח להיות שוב ראש הממשלה לבדו כפי שהיה בממשלות עבר, לפני הסכם השוויוניות עם בני גנץ. פנייתו הישירה של נתניהו ליו"ר ימינה, נפתלי בנט, בדרישה שיתמוך בחוק הבחירה הישירה, היא ההוכחה הניצחת לכך.
זה אירוע מעניין, שלנתניהו נגמרים כלי המשחק כבר בחצי הדרך: ראש הממשלה ידוע בעקשנותו ובאי ויתורו. הוא בוחן כל אפשרות, הופך כל בלטה, כדי להשיג את מטרתו. במהלך מסע הבחירות ניסו לשכנע בליכוד שגוש הימין ישיג 61 ויותר, אבל עם זאת, עוד לפני יום הבחירות, התקיימו שיחות בניסיון להשיג עריקים מהגוש הנגדי.
אחרי פרסום תוצאות האמת, כשהתוצאה נתנה עד 59 מנדטים לימין (כולל בנט), החלו בליכוד לפעול בשני מישורים: האחד הוא הניסיון לרכך את בצלאל סמוטריץ', שיסכים לממשלה בתמיכת או בהימנעות רע"מ. השני הוא המשך המאמצים להשגת העריקים מהגוש הנגדי. הצעות נדיבות במיוחד נשלחו לחברי הכנסת זאב אלקין, יועז הנדל, שרן השכל ויוליה מלינובסקי (ועוד).
שכנוע סמוטריץ' רק הפך למגוחך ככל שהזמן עבר ויו"ר הציונות הדתית תקף את אפשרות ההרכבה בהישענות על עבאס ואנשיו; מציאת העריקים עלתה בתוהו לאחר שכל ההצעות נענו בשלילה.
כך הגיעו בליכוד לשוקת שבורה, כבר עכשיו. בשיחות עם 'כיכר השבת', גורמים בליכוד - המעורים בפרטי המו"מ - אומרים: "הסיכוי שלא נשב באופוזיציה נמוך מאוד, אבל ננסה לפעול בכל הכלים שיש ברשותנו".
מבחינת מפלגת השלטון ב-12 השנים האחרונות, התרחישים הנוחים כעת - בהנחה שבנימין נתניהו כבר לא יעמוד בראשה כפי שציפה - הם אלו, מהטוב ביותר אל הרע:
1. ממשלת חילופים בראשות יריב לוין ובנימין נתניהו: יו"ר הכנסת יכהן כרה"מ, כדי להקל על גדעון סער ותקווה חדשה להיכנס לממשלת "ימין על מלא". במקביל, נתניהו ישאר במעון הרשמי בבלפור, עם סמכויות רה"מ חליפי, אבל בוודאי עם כוח רב יותר - לפי שלוין יתן לו להכריע בדברים רבים. מלבד סיכוייה הנמוכים לעבור את אישור בנט, סער ואלקין, גם השושבין הראשי פחות מאמין בה: בסביבת יו"ר הכנסת מכנים את ההצעה "קשקוש", ואומרים שהיא "חסרת היתכנות".
2. ממשלת חילופים בראשות נפתלי בנט ובנימין נתניהו: יו"ר ימינה יקבל את תפקיד ראש הממשלה ראשון, עניין שנתניהו סירב לוותר עליו בכל שלושת הסבבים הקודמים, ואחרי שנתיים - נתניהו יחזור ל"מקומו הטבעי" מבחינתו. במצב כזה, מקווים בליכוד, סער יסכים להיכנס. עם זאת, סיכוייה נכון לשעה זו נמוכים מההצעה הקודמת דווקא ממעון רה"מ, ונתניהו מסרב לדון בה ברצינות. לא רק מספר המנדטים הרב מדבר מגרונו של נתניהו, אלא גם האיבה שחשה רעייתו לנפתלי בנט.
תרחיש נוסף, רחוק, הוא להניח על שולחנו של יו"ר תקווה חדשה, גדעון סער, הצעה מפתה יותר מזו שהונחה לאחר הבחירות: השארת נתניהו כראש ממשלה - אך עם תאריך חתום בו הוא פורש מהחיים הפוליטיים. לדברי מקורבים ליו"ר תקווה חדשה, הוא יסרב להצעה זו, כפי שסירב לכל הצעה שבה נתניהו לא מפנה את מקומו מייד.
כעת נעבור לגוש מתנגדי נתניהו, המכנה את עצמו "גוש האחדות", שחוגג את הניצחון בוועדה המסדרת - אבל רחוק מהשבעת ממשלה, בשונה ממה שמשדר יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.
המכשול הראשון שיעמוד בדרכו הוא קבלת המנדט מנשיא המדינה, ראובן ריבלין, המיואש מהמצב הפוליטי: כפי שדובר כאן לא אחת, מבחינת ריבלין עדיף היה לדלג מייד ל"תקופת 21 הימים", לקראת סבב בחירות חמישי. ראשי גוש השינוי יצטרכו לשכנע את האזרח מספר אחת שהם קרובים מאוד לממשלה כדי שיאפשר להם זמן נוסף. ריבלין ידרוש הוכחות להתקדמות, דברים להסתמך עליהם. ב"גוש האחדות" מודעים לזה, והם מצפים לנצל את שלושת ימי המנדט האחרונים של נתניהו כדי לסגור קצוות - לפני סבב ההתייעצויות החדש אצל הנשיא.
אם יצליחו לשכנע את ריבלין, יישבו השחקנים המובילים שם - לפיד, בנט, סער, ליברמן ואלקין - לשזור ממשלה חלופית, שכל מטרתה להדיח את נתניהו מכסאו. מבחינת העומד בראשה הסיפור צפוי להיות קל יותר: יו"ר יש עתיד קשר את עצמו כשהבטיח פומבית לבנט את תפקיד רה"מ ראשון, על אף ההפרש הניכר במספר המנדטים בין השניים, אבל סביבו בשולחן הממשלה, באשר לתיקים, המאבקים עוד לא החלו. ניצן הורוביץ חולם להיות שר החינוך, אבל בימינה לא מעוניינים; שקד רוצה לחזור למשפטים, אבל לפיד לא מוכן; ומה תקבל מרב מיכאלי, לה כוח זהה לימינה וישראל ביתנו?
בשונה ממקבל המנדט הראשון, לשני אין ארכה: 28 ימים, וזהו. יהיו הרבה מאוד חילוקי דעות אידיאולוגיים שיצטרכו הצדדים לגשר עליהם, והסיכוי לממשלה שתעבוד בצורה יעילה לטובת האזרחים בלי מריבות כל בוקר וערב לא גבוה במיוחד.
כל הסיבות הללו מובילות לתחושה הרווחת במשכן הכנסת, לה שותפים ח"כים ותיקים וחדשים כאחד: בעוד כחודשיים ישראל תצא לבחירות נוספות, לכנסת ה-25.
בכוונה הדגשתי בחירות לכנסת ה-25, לפי שסיכויי הבחירה הישירה, יוזמה שהחלה אצל הליכוד ושווקה לציבור כיוזמת ש"ס, נמוכים עד אפסיים, הן בקיומן והן בהצלחתן: בגוש מתנגדי נתניהו לא מתכוונים להגיש לרה"מ על מגש של כסף הישארות בבלפור, ושריפת הגשרים של נתניהו מול רע"מ פוגעת אף יותר בסיכוי שעבאס ומפלגתו יתמכו במהלך.
הצעה כזו תצטרך לעבור בשלוש קריאות ובוועדה המסדרת בזמן קצר, וכעת - כשהכוח בכנסת דווקא בידי יש עתיד - הסיכוי יורד אף יותר. יתר על כן, גם אלו שמדברים על בחירות כאלו כאפשרות מעשית, נותרים אילמים במענה על השאלה: למה זה יביא לנתניהו, או ללפיד, את הרוב הדרוש לניהול הכנסת - שנמצאת ממש על ציר האמצע מבחינת חלוקת הגושים לימין ולשמאל?
13 ימים לפקיעת המנדט של בנימין נתניהו, הסיכוי הגבוה ביותר הוא לבחירות חמישיות. מבחינת אחוזים, האפשרות הבאה בתור היא ממשלת בנט-לפיד על כל תחלואיה - ורק אז כל החלופות בליכוד להרכבת ממשלה של נתניהו.