בפרשת השבוע, מונה הפרשה את שמותיהם של נשיאי השבטים. ברשימה מופיעים כמה שמות מסקרנים, נשיא בני אשר הוא פגעיאל בן עכרן – המילה עוכר, משמעותה אדם משחית, עושה צרות. עכרן הוא שם מוזר לתת לילד והשם וגם השם שעכרן נתן לבנו -פגעיאל שכולל המילה פגע גם מפתיע.
שם נוסף שעורר עניין הוא שמו של נשיא שבט נפתלי – אחירע בן עינן. אחירע משמעתו אח רע. שוב, אנו יכולים לשאול מדוע ניתנו שמות כאלה לילדים בני שמונה ימים בברית המילה, מה משמעות שמות אלה?
רבנו אפרים, אחד מבעלי התוספות, מציע רעיון מעניין מאוד. מחנה ישראל היה מסודר כך שהיה דגל בכל אחד מארבעת רוחות השמים ובכל צד חנו שלושה שבטים תחת דגל זה. אשר ונפתלי היו תחת דגלו של שבט דן.
כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, לקח אתו שבט דן אליל, פסל. הפסל הזה התלווה למסעו של שבט דן במדבר. הוא חצה איתם את הירדן כאשר הם נכנסו לארץ ישראל, וכשהם הגיעו לנחלתם הם הקימו לו בית עבודה זרה והניחו אותו בתוכו. הפסל הזה נודע בספר שופטים בשם – פסל מיכה אשר היה מקור לצרות.
שבט אשר ושבט נפתלי לא היו מרוצים מכך שהם "נתקעו" במסע עם אנשי שבט דן, עובדי העבודה זרה. רבנו אפרים מבעלי התוספות כותב שפגעיאל בן עכרן לא היה שמו מלידה של נשיא בני אשר, אלא היה זה שם שהוא נתן לעצמו מאוחר יותר. משמעותו – פגע בי אל, כלומר, האל העניש אותי. מה היה העונש? הוא שם אותי עם שבט דן. השם עכרן (חוטא) לא מתייחס לאביו של נשיא השבט, אלא לשותפיו למסע – בני שבט דן.
באופן דומה, נשיא שבט נפתלי כינה עצמו בשם אחירע, שם שמתאים בדיוק לנסיבות. אחי – רשע. אח של נפתלי הוא דן ובני שבטו. השם עינן גם הוא אינו שמו האמיתי של אביו של נשיא שבט נפתלי, אלא הוא שם שמתייחס לעובדה שהענן דחף החוצה את שבט דן, כיוון שהשבט נסח עם פסל. על הפסוק זכור את אשר עשה לך עמלק... ויזנב בך כל הנחשלים אחריך – המדרש כותב: הענן היה פולט שבטו של דן, שהיו עובדי עבודה זרה, שכתוב בהם: 'לאחרונה יסעו לדגליהם' (במדבר ב, לא).
מדוע עשו זאת נשיאי שבט אשר ונפתלי? מדוע הם בחרו לעצמם שמות כאלה?
הייתה להם סיבה טובה מאוד לעשות זאת. אדם מושפע באופן תמידי מהחברה הסובבת אותו. נשיאי אשר ונפתלי ידעו שיש להם דרך קשה לעבור. תגובתם הראשונה כאשר הם גילו שהם צריכים לנסוע לצד שבט דן הייתה – אוי, זה הולך להיות נורא! מה נעשה? איך נחיה על ידם ולא נהיה מושפעים מהם?
מה קורה לאנשים בדרך כלל? וזו ברכה וקללה בו זמנית, הם מתרגלים להכול. הם ידעו שעם חלוף הזמן והדרך, הם יתרגלו למצב.
הנשיאים שאלו את עצמם, כיצד נבטיח שלא נשלים עם עובדי עבודה זרה בקרבנו? כיצד נבטיח לעצמנו שלא נתרגל לכך? והתוכנית הייתה לשנות את שמם. לתת לעצמם שמות שמתארים את שאט הנפש ומאוס שהם הרגישו מיד בהתחלה כשגילו שנקבע גורלם לנסוע בחברת עובדי האלילים. כמו ששמו של אדם נשאר עימו לנצח, הם רצו שההרגשה הזו של גועל ומיאוס כלפי עובדי אלילים תישאר עימם לנצח.
זה יכול להיות שיעור גדול עבורנו. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו באווירה שלא מתאימה לסטנדרטים שלנו, שאנחנו לא אוהבים אותה, אבל אין לנו אפשרות בחירה. אנו צריכים לנסות לשמר את רגשותינו המקוריים ולהבטיח שהם לא ייעלמו.