כשפרצה המלחמה הייתה טובה פדר בת ארבע. טובה הקטנה ומשפחתה - שהיו סוחרים חסידי גור, התגלגלו בין גטאות שונים בפולין, מקרקוב לוורשה בדרך עברו בגטו בוכניה שם שהו תקופה ארוכה בשכנות למקום מחבואו של כ"ק האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זיע"א, שהוסווה כפועל לעיניהם של הנאצים.
תלאותיה של טובה הקטנה שגדלה לתוך אווירת פחד מוות ורדיפה איומה, יכולים למלא ספר עב כרס, אך ברגע נדיר ואבסורדי במיוחד שהתה טובה לצידו של הצורר הנאצי אייכמן ימ"ש.
הדבר אירע כאשר טובה וילדה נוספת - שלא שרדה את השואה - התחפשו לבנותיו של קצין נאצי שמת במלחמה, ובליווי יהודיה דוברת גרמנית שוטפת שהתחזתה לאימם האלמנה, עלו בעזרת מסמכים מזויפים על רכבת שהובילה קצינים נאצים אל הונגריה בכדי להשמיד את היהודים שבה.
היהודייה איתה עלו לרכבת "בלבלה" לקצינים את השכל בגרמנית, והילדות שהונחו מראש להישאר דוממות העמידו פני ישנות, הקצינים הנאצים ובתוכם מי שהתברר למפרע כאייכמן ימ"ש, התייחסו באדיבות ל"יתומות הגרמניות האומללות" ואייכמן אף ליטף את פניה "בחמלה", כשהוא כמובן אינו מודע לכך כי הן יהודיות המשתייכות לגזע אותו הוא בדרכו להשמיד.
סיפורה המופלא ומלא האמונה של טובה פדר מסתיים בתמיהה שהיא מביעה על יהודים הבוחרים להתגורר בגרמניה רווית הדם היהודי.
