הפיוט הידוע 'קה אכסוף', המרטיט והמיוחד, שנשמע היום כמעט בכל בית, חובר ע"י רבי אהרן הגדול מקרלין, וניתן לראות כיצד הטביע את חתימת שמו בשיר, באקרוסטיכון 'אהרן' לאחר המילה הראשונה שבכל בית.
המגיד ממעזריטש היה רבו של רבי אהרן הגדול מקרלין, ואמר על תלמידו שכאשר הוא אומר שיר השירים נעשה רעש בפמליא של מעלה, ומשתתקים כל העולמות העליונים, להאזין לניגוני קודשו...
אין פלא שרבו הגדול המגיד ממעזריטש ביקש ממנו, לחבר ניגון לכבוד שבת קודש, וכך, רבי אהרן גדול מקרלין חיבר את הניגון 'קה אכסוף' שמרטיט כל לב, ואינו נפסק לעולם...
מה מייחד את הניגון 'קה אכסוף'?
הניגון 'קה אכסוף' - מלא ערגה וכיסופי דבקות, ושורשי הניגון הם מעולם הסוד והקבלה, הוא מתאר את השבת כבת זוג של עם ישראל, כשהיא מתאחדת עם הקדוש ברוך הוא, תורתו ובשמו...
ונטעם רק טעימה קטנה מהקודש...
בששת ימי השבוע אנו 'מזהים' את עצמנו כ'גוף' עם 'נשמה', אבל, כאשר אנו מקבלים את השבת, מתגלית הנשמה שהיא 'חלק אלוק ממעל' בבהירות, ואנו כמו 'מפשיטים' את הגוף ומגלים את נועם הנשמה...
מהי ה'שפה' של הנשמה?
"אז תתענג על ה'" – האדם נברא כדי להתענג, ולכן, הוא תמיד יחפש מה יגרום לו לעונג ותענוג, ומכאן, ניתן להבין את רצון הגוף.
מה הגוף רוצה כל השבוע? להרגיש תענוג - גשמי או רוחני.
התענוג של הגוף מגיע ע"י שהאדם פועל ועושה דברים, שגורמים לו לתענוג, והוא מרגיש סיפוק, שמחה והתרוממות מהעשייה, גם תענוג רוחני שהגוף מרגיש, מתבטא - כתענוג חושי ומוחשי.
לנשמה יש 'שפה' שונה, מה'שפה' של ששת ימי העשייה, היא רוצה: להיכלל, להתבטל ולהתאחד עם בורא עולם.
הנשמה הפוכה מהגוף - רצונה דווקא, לצאת מהעולם החומרי והגשמי, ולהיות במקום שאין בו 'מציאות' וממשות, הנשמה אוהבת להרגיש: ביטול מוחלט...
הנשמה רוצה – להתבטל ולהיות 'אין' למקום שממנו הגיעה, רצונה רק:
להתענג על ה', להתבטל ולהיכלל בבורא יתברך.
מה יש בניגון הזה שסוחף אותנו לעולמות אחרים?
כל מי ששר 'קה אכסוף' גם אם כל השבוע הוא לא מרגיש את הנשמה, ברגעי שירת 'קה אכסוף', הוא מרגיש נעימות ונועם, עם ערגה ורצון להתבטל ולחוש קרבת אלוקים.
יש רגעים שהאדם ממש נסחף, רוצה ונכסף להרגיש את ביטול ה'עצמי' - להתאחד ולהידבק בה' יתברך.
במהלך שירת 'קה אכסוף' מרגישים את ההנאה והתענוג מכך ש'מבטלים' את הרצונות העצמיים, ורוצים להידבק רק במלך העולם.
שמתם לב, שלפעמים את הניגון הזה אי אפשר להפסיק?
הרגשתם את הנעימות וההשראה שחשים לאחר שירת הנשמה?
זהו, התענוג העילאי מחיבור הנשמה עם בורא עולם...
כי זה כמה נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזך...
סוד השבת – החיבור לשורש ה'אחד'
ברגעים שדבקים ב'אור' הנשמה, מגלים את סוד השבת:
סוד האחדות – ויחוד ה', שמסתתר ומתגלה - ב'פנימיות' השבת.
הנשמה והקב"ה הם באמת אחד, כי האדם קיבל נשמה שנחצבה מתחת כיסא הכבוד, שהיא:
'חלק אלוק ממעל' - חלק אלוקי ממש.
ולכן, היא רוצה להתחבר ולהתאחד עם קודשא בריך הוא, ולהיות איתו – אחד, וזה ה'יחוד':
חיבור שני דברים שנראים כאילו הם נפרדים, אך - שורשם אחד.
הנשמה מתחברת בשבת עם שורשה - בהיכל הנשמות
במהלך השבוע עסוקים, אבל, בשבת הנשמה מחברת את האדם לשורשו ומחדשת לו את הקשר הפנימי והעמוק שיש לו עם הקב"ה.
ואז, ניתן להרגיש את ה'אחדות' הפנימית, כי שורש הנשמה מתאחדת עם שורשה הפנימי בהיכל הנשמות שמשם נחצבה.
הנשמה בשבת לא רוצה להישאר, כ'עצמאית' ונפרדת, היא רוצה דווקא להתבטל, וגם אם אנו לא ממש מבינים מה הנשמה מבקשת – אנו מרגישים...
הנשמה 'מטעימה' אותנו בהרגשת השראה ורוממות, תענוג ושמחה שמגיעים מעולם החירות.
התקשרות - קודשא בריך הוא ושכינתא
הקב"ה מנהיג את העולם בכל רגע ורגע, אך, הוא מנהיג אותו ב'הסתרה', ולא תמיד רואים שמה שקורה הוא רצון ה', 'אצבע' אלוקים בצורה מוחשית.
אבל, בשבת נעשה 'יחוד' של העולם הגשמי עם המלכות, ואז מבינים, שלא רק שהקב"ה מנהיג את העולם בכל רגע, אלא:
שכל 'מציאות' שקיימת בכל העולמות, היא - 'מציאות' אלוקית!
וכך, בשבת השכינה - נגאלת מגלותה, ונגלה ה'אור' אלוקי ששוכן בעולמנו, שמחיה את כל הברואים, והאור הזה נקרא - 'שכינה'.
במהלך השבוע השכינה נמצאת בהסתר, אבל, בשבת קודש:
'מתגלה כח הפועל בנפעל' - והאור האלוקי מתגלה!
והשכינה מתייחדת עם ה'אור' שהוא מקורה, וזהו:
בסוד 'יחוד' - קודשא בריך הוא ושכינתיא.
הנהגת ה'אלוקות' הנסתרת והגלויה – מתאחדת בשבת
הבעל שם טוב הקדוש מסביר זאת בצורה פשוטה:
קודשא בריך הוא נקרא 'אלוקות', והוא - נעלם מהברואים,
ו'שכינתיא' היא 'אלוקות', והיא - שוכנת בתחתונים,
וההתקשרות של שניהם, היא - ביום השבת (כתר שם טוב ח"ב כ').
גילוי ה'אלוקות' שכל השבוע 'נסתר' בבריאה מתחיל להתגלות בערב שבת, שאז, כל הגורמים שעושים פירוד והסתר ל'אור' האלוקי במהלך השבוע (ס"א וחילותיו) מסתלקים, והנשמה האלוקית מתגלה ומאירה, ומתייחדת עם מלך העולם.
מתי הנשמה מתחברת למקורה?
הזוהר הקדוש אומר, שבתחילת ערבית של שבת ב'ברכו':
"כל ישראל מתעטרים בנשמות חדשות, שהם תוספת נפש רוח ונשמה הנמשכות מהארת השכינה".
ה'מאור ושמש' אומר שבקידוש:
"ויכל אלוקים" – בשעה שהקב"ה ברא את כל העולמות, היה לו השתוקקות ותענוג שכל הנבראים ישתוקקו לקבל אלוקותו יתברך.
וזה קורה בקידוש של שבת במילים: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" שזהו זמן שכל העולמות משתוקקים וחוזרים להידבק בשורשם, וזהו קדושת שבת...
השבת נועדה שנרגיש את - 'נועם הנשמות'
ה'שפת אמת' מתאר את ענין השבת:
"להיות כל הרצונות וכוחות האדם דבוקין – בשורשם, שהוא נקודה הפנימיות חיות ה' יתברך, שיש בכל אדם כמ"ש 'ויפח באפיו וכו'".
ה'שפת אמת' מסביר שמטרת השביתה בשבת:
"שה'חלק אלוק ממעל' - דבוק ונכלל בשורשו".
וזה מה שגורם להרגיש - שהשבת 'נועם הנשמות'...
השכל לא יכול להשיג את הארת הנשמה...
ולכן, לא צריך להבין, העיקר שהנשמה - מתחברת מרגישה ושרה...
'קה אכסוף'... השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות...
"ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך..." במהרה...
לע"נ רבי אהרן הגדול מקרלין בן יעקב ופערל, זכותו תגן עלינו, אמן.