שלוש מערכות בחירות ידע בנימין נתניהו כי הנושא העיקרי שמונע ממנו 61 הוא קהל המצביעים הערבים, שיצא בהמוניו לקלפיות והביא תוצאות מרשימות. בכל הפעמים הללו יכול היה גוש מתנגדי נתניהו, בראשות בני גנץ בקודקוד 'כחול לבן', להרכיב ממשלה בתמיכת, או הימנעות, הח"כים הערביים.
באחת הפעמים, כשהיה נדמה שגנץ באמת מתקרב למהלך כזה ואף ישב לפגישת עבודה עם ראשי 'המשותפת', החל נתניהו לזעוק על הסכנה הקיימת למדינה ממהלך כזה. בניסיונו רצה נתניהו למנוע סלידה בקרב המצביעים היהודים ממהלך כזה, והוא הצליח במשימתו: גנץ חשש, לא הרכיב ממשלה, ובפעם השלישית נכנס איתו לרוטציה, שאת ההתנהלות בה כולנו יודעים.
הבוקר (רביעי), 10 שעות אחרי סגירת הקלפיות, כשהבינו ב'ליכוד' ש'רע"מ' תהיה בכנסת הבאה, כבר החלו נציגי המפלגה לנסות להכשיר את לב הציבור למהלך אותו כ"כ הוקיעו.
להבדיל מגנץ, שהיה טירון פוליטי וחשש ממהלכים שיתקבלו ברגשות מעורבים בציבור, מבחינת נתניהו להישאר בבלפור זו המטרה העליונה. לכן כשצריך ממשלת רוטציה כדי להישאר בתפקיד ניתן להפר הבטחה שהיא לא תקרה; כשצריך קולות מתיישבים להבטיח ריבונות; ועוד ועוד. אם צריך, בן גביר יהיה שר. אם צריך, עבאס יתמוך בממשלה.
אבל לפחות אולי "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה": אולי בנימין נתניהו, המנהיג הנערץ ביותר בתולדות המדינה, יכשיר חמישית מאזרחיה.