פרק שלישי – מה הקשר בין ביאת המשיח לגאולת הנפש?
בפרק הראשון – אמרנו שצריך לרצות להיגאל, ולצאת – ל'חירות הנפש'.
בפרק השני - הוכח, שלא ניתן להיגאל אם לא שורפים ו'מבערים' את מידות הגאווה והמרירות - שהם הבסיס ל'גאולת הנפש'.
'בזכות אהבת חינם – יבנה בית המקדש השלישי'
יש קשר הדוק בין גאולת הנפש הפרטית, לגאולה הכללית של עם ישראל.
אם עם ישראל יחיו ב'גאולת' הנפש, המשיח יגיע – ונגאל.
הקשר בין שתי הגאולות ברור:
בית המקדש נחרב על שנאת חינם, ויבנה על - אהבת חינם, והגאולה תגיע ברחמים!
למי יש 'אהבת חינם'? רק למי שחי ב'חירות הנפש'.
במי הגאולה תלויה? בכל אחד מאיתנו!
איך נגיע לאהבת חינם? כמו שאומרים לילדים:
בכל מצווה וויתור אתה מוסיף אבן לבית המקדש.
איך נצליח לוותר? רק עם אהבת חינם!
למי שטוב באמת, יש יכולת – 'להכיל' את השני!
יש משפט שאומר: 'אין ילד רע, יש ילד – שרע לו'.
הכלל הזה 'תופס' לכל הגילאים, רק מי שטוב לו:
יכול 'להכיל' את השני, ולקבל את השונה, לוותר ולתת, להבליג ולדון אותו לכף זכות.
מי שלא טוב לו, לא מסוגל ל'פרגן' ולהיטיב לשני... ואין צורך להאריך...
ובשביל שתוכל להיטיב עם השני, צריך להיות – לך טוב!
איך יכול להיות טוב? שום דבר לא נעשה כרצוני!
כל אחד רוצה שיהיה לו טוב ושמח, וגם ל'פרגן' לשני, אז, איפה הסיפור 'נתקע'?
כל אדם מתנהל לפי הבנתו והכללים המקובלים עליו.
כל עוד אני לא 'נפגש' עם האדם השני בשום 'צומת' של החיים – אין בעיה.
אני בסדר - הוא בסדר! הכל בסדר!
אבל, ברגע שאנו 'מתנגשים' – יש 'פיצוץ', בד"כ שני הצדדים לא מוכנים לקבל אחד את דעותיו והנהגותיו של השני.
והחגיגה מתחילה... לשון הרע... השמצות... ו'שנאת חינם'...
איפה ה'כבוד' לשני? כל עוד שהוא לא מסכים לדעתי – לא תהיה 'אהבת חינם'! אז:
איך אנו מצפים שהמשיח יגיע וניגאל בחסד וברחמים?
אני מוכן לאהוב את השני, בתנאי ש'יעוף' לי מהעיניים, ולא אראה או אשמע אותו או ממנו... וזהו בדיוק היפך ה'אהבת חינם':
על זה חרב בית המקדש, ועל זה יבנה בית המקדש - במהרה בימינו, אמן!
'אין שום מציאות בעולם – חוץ מה' יתברך'!
כל חיינו נחיה את העובדה שלא תמיד נרצה ונאהב את מציאות חיינו.
אנו רוצים דבר אחד, וקורה דבר אחר...
כאשר אנו מתנהלים עם האדם השני, לעיתים הרצון שלנו 'מתנגש' עם רצונו או דעותיו, ואנו לא מצליחים להגיע להבנות.
וסוף הסיפור הוא - אם הרצון שלי לא מתממש - נוצר 'פיצוץ'!
שכחנו כלל יסוד, האדם השני הוא לא 'מציאות', אז, מה הוא באמת?
'הכל אלוקות – ואלוקות זה הכל!'
ההבנה היסודית שמביאה את השמחה והאושר לחיים היא:
'הכל אלוקות – ואלוקות זה הכל!'
האדם השני לא הסכים לדעתנו או רצוננו - הוא לא 'מציאות', אין לו שום ממשות אמיתית, במציאות החיים יש רק:
"שמע ישראל ה' אלוקינו – ה' אחד"!
יחוד ואחדות ה' – כל מי אמר או עשה, הוא רק שליח של רצון ה'.
ובשביל זה צריך לשבת בליל הסדר ולספר את סיפור יציאת מצרים, וללמוד אמונה, וכך, לקבל 'מטען אמונה' להמשך השנה, ונוכל לזכור, לדעת ולהאמין 'שאין האדם נוקף אצבע מלמטה, אלא, אם כן הכריזו עליו מלמעלה'.
כל מה שנעשה איתך בכל רגע ורגע, הוא - עם 'חותמת' של הקב"ה!
יש לאדם אופציה לתשובה תפילה וצדקה – שמעבירים את רוע הגזרה, או לפנות למלך העולם להתפלל ולבקש ממנו, להאמין בלי להבין את מהלכיו, או שאולי תצליח לשכנע אותו לוותר על רצונו עבור רצונך...
לפעמים קשה לזכור שהאדם הוא רק שליח של בורא עולם, ומלך העולם עושה רק מה שהכי טוב עבורנו, כי - "אין רע יורד מהשמים".
מה הקשר בין: 'חירות' הנפש ואהבת חינם, אמונה – וגאולה?
נחזור לתחילת הדברים, ונקשר בין החלקים:
אם נחיה ב'חירות הנפש' – נחיה ב'גאולת הנפש' ונוכל לקבל את השני, ולהכיל ולאהוב אותו 'אהבת חינם'.
וכך, יהיה לנו קל לדון אותו לכף זכות 'והאמת והשלום אהבו'.
כדי לזכות לזה צריך לעשות 'ביעור' חמץ למידות - הגאווה והמרירות ותולדותיהן!
מידות אלו לא מאפשרות להשלים עם 'מציאות' החיים שהיא - רצון ה', וכך, לא ניתן לקבל או לאהוב את האדם השני ששונה ממני – ועושה דברים שאני לא מסכים או מבין אותם.
כדי לחיות מתוך 'חירות הנפש' – חייבים לחיות מתוך:
אמונה אמיתית - בה' יתברך.
הקב"ה – 'עשה עושה ויעשה לכל המעשים'!
למי שיש אמונה בקב"ה, הוא מבין שרק הקב"ה קובע את מציאות חייו, וכל מה שהאדם השני יעשה, זה מתוקף היותו - שליח של ה' יתברך.
ואז, גם אם הוא פגע ב'אגו' שלך, או הטעים אותך 'מרורים' אתה מבין:
שזה לא - הוא, אלא, גזרתו של הקב"ה שיצר תהליך שכולל בתוכו גם 'מרורים'. אבל, הקב"ה רוצה רק להיטיב איתך – ו'המרורים'' הם חלק מתהליך גאולתך!
השליח עושה רק את רצון המשלח, והמשלח הוא מלך העולם, ומכאן המסקנה:
כל מה שנעשה איתך, גם אם נעשה ע"י אדם אחר, הוא - טוב מוחלט!
ויוצא, שאדם שחי עם אמונה טוב לו, והוא חי מתוך שלווה ורוגע, וכמובן, הוא חי עם שמחה פנימית אמיתית, המסקנה:
הדבר העיקרי שמביא לאדם שמחה אמיתית, הוא – האמונה!
אמונה היא - המפתח לגאולה ולאושר האמיתי!
האמונה פרושה: להסכים לרצון ה' - למסלול שהקב"ה בוחר עבורי.
אפילו אם הוא לא המסלול הקבוע, הנורמלי והמקובל שאני מכיר, מה שנקרא:
הנורמות המקובלות – שכל אחד מעדיף לחיות בלי שוני וחריגות...
ליל הסדר הוא - חג האמונה!
המצה היא - לחם האמונה! ללא חמץ - ה'גאווה' ומרירות...
בליל הסדר מספרים, איך הגאולה הגיעה ש'לא כסדר'...
לחזק את האמונה ניתן רק כאשר קורים דברים שלא מבינים עפ"י השכל וההיגיון הישר, כי:
האמונה היא השכל מעל השכל!
במקום שנגמר השכל, שם – מתחילה האמונה!
קל ל'צפצץ' אמונה, גם לי...
קשה ל'האמין' בזמן 'אמת' – כשהדברים לא מסתדרים כרצוני...
אבל, זהו סוד הגאולה...
רק כשהחיים מתנהלים שלא כ'סדר':
'שרירי האמונה' מתחזקים – ויוצאים לגאולה!
כך נגאלו אבותינו ממצרים - וכך אנו נגאל...
במאמר הבא – נראה איך ניתן להסכים לחיות שלא כ'סדר'?
ולצאת לגאולה...