שלום, קוראים לי יאיר, אני בן 57 וגר ברמת אביב. נולדתי עם כפית של זהב בפה, בתקופה בה המדינה הקטנה שלנו היתה עוד בראשית דרכה, כאשר יכלו לפעול בשקט מבלי לעורר מהומות תקשורתיות, וכל אחד שעיניו היו בראשו, והיו לו את המבטא המתאים, המוצא והחברים, יכל לעשות לביתו, ולבניו אחריו, לכמה דורות לפחות.
אני למשל, כילד רך בשנים, נהניתי ממנעמי חו"ל וקניתי את האנגלית המתגלגלת על חשבון עיתון 'מעריב' שאבא שלי טומי היה נציגו. גם המגורים שלנו בתל אביב, העיר שהיא מדינה בפני עצמה, סבבו סביב ידוענים ואנשי תקשורת.
טעמתי את הילת הפרסום, ה'שואו' והערצת ההמון, וטעמם ערב לחיכי עד מאוד. הפכתי את יכולות התקשורת שלי לאומנות ממש, כאשר את הסטאז' עשיתי בעת שירותי הצבאי, ככתב עיתון 'במחנה' ועל חשבון המדינה האהובה שלנו, ש'אירגנה' לי קורס מזורז בתקשורת, המשולב בשרות צבאי הירואי.
היום אני אומן בלשכנע אחרים לעשות ולפעול כרצוני, מה שנקרא בפגם הידוע 'למכור קרח לאסקימוסים' או אם נתרגם את זה לעברית 'למכור אפס לישראלים' הרי לא חסר אפסים בפוליטיקה הישראלית, אך אני מומחה בשיווק, וככזה – הישראלים מוכנים ל ש ל ם על הכלום שאני מוכר להם.
טוב, הבנתם את הרעיון, אני מקווה.
בקיצור, לאחר שמיציתי את כשרונותי הברוכים בכתיבה, בתיאטרון ובהגשות תוכניות בטלוויזיה החלטתי לקחת את כל המומחיות שלי, אשר הייתה עד היום בעולם התקשורת, ולהמירה לעולם המעשה: לפוליטיקה, לכנסת, לממשלה.
חשוב שתבינו, כי אתם בטח לא כל כך בקיאים בשמות התוכניות ולכן לא אלאה אתכם, רק אשבר את אוזניכם כי התוכניות שלי קיבלו צפיות גבוהות ומליוני אנשים ידעו לדקלם מדבריי, ותודו, זה מחמיא ומעיף את הלב לשמים, אבל התרגלתי.
כל כך התרגלתי, עד שהאמנתי שכל הקסם שיש לי בפה, במקלדת, מול המצלמות והקהל, יכול לעבוד בשירות המדינה וכלל אזרחיה. האמנתי שיש בי את הכוח לזרוק את מטה הקסם הזה על הכלכלה, להקל על מעמד הביניים שנגע לליבי, לעזור להציל את המדינה, ועל הדרך – להגיע לראשות הממשלה. בסוד אספר לכם, כי כבר שנים אני שומע קול בתוכי, הלוחש לי כי אין ראוי ממני להנהיג את העם הזה וליתן בו מעט מבינתי הרחבה ולאלפו ללכת בדרכי.
ואכן, לפני כעשור, הלכתי בדרכי אבי טומי (איך אומרים אצלכם? 'מעשי אבות סימן לבנים') ונכנסתי לעולם הפוליטי.
עולמו של פוליטיקאי, נחלק בכל קדנציה לשניים: החלק הראשון, לפני הבחירות. יש קמפיין, יש מוטיב ומצע ואתה צריך לשכנע בוחרים כי אתה הוא הדבר שקיוו וייחלו לו כל השנים. החלק הזה היה בשבילי כייף אחד גדול. נישאתי על ענן של תהילה ודילגתי מכנס לחוג בית, לראיון מתוקשר ולמופע חוצות נהדר. פיזרתי הבטחות, נגעתי בנקודות רגישות, הדגשתי חוסרים, חידדתי הבדלים ובעיקר הבטחתי למצוא את הכסף.
קמפיין 'איפה הכסף' היה הסלוגן שנטמע בשפה הישראלית עד היום, ואני הבטחתי לבוחריי כי החרדים, הסחטנים והחשוכים, יפסיקו ליהנות מארוחות חינם על חשבון כולנו.
רגע, שלא תבינו אותי לא נכון: אינני שונא חרדים ובעיני כל אדם ראוי לכבוד וליחס אנושי. אולם החרדים כחברה, כזרם, הינם אלו שגורמים למדינה ולעם שלנו נזק לא יתואר.
הם לא עובדים ולא מייצרים דבר, רק חיים מקצבאות של משרד הדתות. כמובן שלא פירטתי להם כי משרד הדתות תומך באברך בין 420 ש"ח ל-723 ש"ח לחודש, וכי קצבת האברך מתבססת בעיקר על תורמים מחו"ל אשר תורמים הון רב מידי חודש בחודשו בכך מחזקים את הכלכלה הישראלית.
החרדים מביאים ילדים על חשבון משלם המיסים הישראלי, ואתם בטח מסכימים איתי שעם קצבה של כ-300 ש"ח לילד לכל חודש (אותה דאגתי להפחית, והיא עומדת כיום על 190 שקלים לאחר שהנציגים שלכם נלחמו בעוז, זה היה קטע מצחיק, כי עדיין הקצבה לא הגיעה למצב הקודם לפני הקיצוץ) ממש משתלם ללדת עוד ועוד ילדים, ולקבל משכורת מהמדינה מבלי לעשות כלום בעצם.
החרדים גם לא משרתים בצה"ל, ולא נושאים בנטל הכבד של האחריות על ביטחון המדינה, הם סתם נהנים להם בישיבות, ללא פחד מאויב וללא תחושת המחויבות להגן בגופך על העם הזה, כמו שאני הגנתי בחירוף נפש ובמסירות על ישראל כולה, בעת שירותי הצבאי.
ובכלל, החרדים חיים על פי עקרונות חשוכים שמרגיזים אותי עד רום השמים, נציגיהם ממושמעים לרבניהם, ורבניהם מחליטים בשבילם הכל, מחוט ועד שרוך נעל. זה נראה לכם תקין? במדינה דמוקרטית נאותה, כי כמה קשישים יחליטו החלטות גורליות על חייהם של כמיליון איש?? זה אומנם לא פגע בנו כלכלית, אך זה ודאי פוגע תדמיתית, כלפי העולם. ומי כמוני מבין בתדמית ובמיתוג, ואני יכול להבטיח לכם, כי התנהלות זו גרמה לנזק של מיליוני דולרים.
טוב, אני נסחף... רק תגידו 'חרדים' ואני נואם לכם שעה, ללא הפסקה, ובלי בדיקה מעמיקה של הנתונים הזורמים מהפה שלי... בעולם המהיר של היום, לאף אחד אין זמן לבדוק את השליפות שלי, אל תדאגו...
בקיצור, כמו שאמרתי, החלק הראשון של הבחירות, הקמפיין וכל הנלווה, עבר בכיף וזרם כמו המים בנחל האסי בימיו הטובים, בטרם גילו אותו הנודניקים במדינה. הבנתם אותי, אני מקווה.
הגעתי לחלק השני, זה החלק בו אתה מכהן בתפקיד ממלכתי, ומתחיל לבצע את ההבטחות שהבטחת לבוחריך.
ב-2013 מוניתי לשר האוצר, ולא בגלל שמישהו חשב שאני מתאים לכך, הרי כפי שאתם יודעים, איני כלכלן ואין לי ידע בעסקים, אמרתי לכם שבאתי מעולם שבו הכל דיבורים, ואפילו תעודת בגרות לא הוצאתי. אבל אני באתי עם כוח של ציבור ענק מאחוריי, 19 מנדטים הבאתי אז, בניצחון סוחף, ומי יוכל להגיד לי 'לא', הרי ביבי רצה אותי ראשון אצלו בממשלה.
אני, כבר אמרתי לכם, באתי להציל את הכסף האבוד והעשוק של הציבור הישראלי החופשי והמנוצל, ולכן כמובן שלקחתי תחת אחריותי את משרד האוצר, במטרה לקחת מהחרדים הסחטנים והנצלנים, ולתת את הכסף לזוגות הצעירים, למעמד הביניים שקורע את עצמו בעבודה קשה מבוקר עד ליל ולא מצליח לצאת לנופש בחו"ל יותר מפעמיים בשנה, מתקשה לממן את האולם לשמחת יום ההולדת של ילדו ואף מתייסר מול מבטי הבוז של הסביבה בכך שנאלץ להתהדר במעיל הפרווה מהחורף דאשתקד.
התחלתי לעבוד במלוא המרץ, מיניתי סביבי 'כוורת' של מומחי כלכלה בעל שם עולמי, והמתנתי לדו"חות עבי הכרס, ל'אקסלים' שיציגו לי את מסלול הכסף שהלך לארץ החרדים. חיכיתי למטעמים שאעשה מכך, היו לי את כל שופרות התקשורת, אל תשכחו שכולם חבריי עוד מקדם.
אבל מה לעשות, המספרים דיברו אחרת. כשאתה עומד ומספר בקמפיין בחירות על אברך שמשתכר 8,000 ש"ח לחודש מכספי משלם המיסים – זה מקפיץ אותך בקלפי ונותן היענות שיא.
אך אין לך את האופציה לבוא ולגזור את הקופון הזה מול המציאות. כי המציאות, אינה דרמה או קומדיה נתונה לשינויים. המציאות היא אכזרית, ופשוט לא התחשבה בי וברצונות שלי להתקדם הלאה, לראשות הממשלה.
במצוקתי הרבה, העברתי לנגד עיני את כל חייו של החרדי, מרגע לידתו ועד ליום קבורתו, ותיקנתי הוראות שיגזרו קופונים על כל תחנה מתחנות חייו (ואם זה נשמע לכם גזעני, זה רק כי אתם לא אנושיים, ולא מבינים את המצוקה הנוראה בה הייתי שרוי).
הבטחתי לבוחרי קורת גג. הלכתי על תוכנית מע"מ-אפס לזוגות צעירים חילונים בוגרי צבא, אך התוכנית לא יצאה לפועל, וזה ממש לא אשמתי, שלא היתה לתוכנית הזו שלי היתכנות ובסיס הגיוני, אני הרי בניתי על המיליארדים שאקצץ לחרדים, הבעיה שלא היה לי כל בשר לקצץ ממנו.
תבינו, אני, יאיר לפיד הידוע, באתי מעולם התקשורת, התרגלתי ש'הכל דיבורים' ואם רק תחדד על לשונך ותשחיז את מקלדתך, הרי שהשמים הם הגבול.
ופתאום המציאות טפחה על פניי. ספגתי מפלות, עשיתי טעויות בפזיזות וביהירות, עד כדי כך שרכיב ברמת דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד בשל כך, והמעמד הבינוני, לו כה רציתי לעזור ולסייע, נפגע אנושות. (אני לא זוכר את הפרטים, כי הדחקתי אותם, אחרת אוכל להשתגע מרוב צער) רק אסיים ואזכיר לכם, כי ראש הממשלה ביבי נתניהו פיטר אותי מחברותי בממשלה, עוד בטרם מלאו שנתיים לכהונתי.
בדרך הקשה הבנתי, כי לא מספיק קמפיין לבדו בכדי לכבוש את ראשות הממשלה, צריך קבלות על עשייה, צריך עמל והשקעה סיזיפיים, וצריך אכפתיות, ענווה ורצון ללמוד.
מאז הפיטורין שלי ממשרד האוצר, אני זרוק בספסלי האופוזיציה המשמימים, למרות שהעשייה ממש 'מדגדגת' לי באצבעות, ועיני רואות וכלות את הסקרים, מיום ליום הפכתי ללא רלוונטי, וכמעט נמחקתי ממפת העשייה.
תארו לעצמכם, אני, איש תקשורת אלוף, שיודע ללהטט במילה הכתובה והמדוברת, אהפוך לאבן שאין לה הופכין?!?! ולכן החלטתי בבחירות הללו, להסיר שוב את הכפפות, ולתקוף שוב, את הציבור החרדי, הציבור הכי מושמץ במדינה, ואשר מתרבה לו מתחת לאפינו בלי שנשים לב.
נכון, אולי זה לא הכי הוגן בעולם, היום, לאחר שנברתי בכל טבלאות משרד האוצר, והבנתי שהחרדים לא עושקים את הקופה הציבורית, אלא להיפך. הם האחרונים בשרשרת המזון, ונאלצים להסתפק בפירורים ובשאריות שמותירים להם השבעים ומדושני העונג שאני מייצג.
אך מה לעשות, שהם הדרך היחידה שלי לחזור חזרה לקואליציה, לכבוש כסאות בממשלה, ולהמשיך להתנהג כמו פעוט מתלהב וחסר מעצורים המבקר לראשונה במוזיאון המדע.
הניסיון שלי מוכיח, כי בכל מערכות הבחירות שלא תקפתי אתכם, לא קצרתי ניצחונות מזהירים, אז אין לי ברירה, אני פשוט מוכרח להשחיר את פניכם ולעוות את המציאות, רק כך אוכל להתקדם בחיים.
אני מאמין שאתם, כאנשים בעלי חסד, תמחלו לי על כך, ותעזרו לי לממש את חלומי הגדול, להחזיק בהגה ההנהגה ולהפוך למדינאי דגול.
אל תדאגו, מה שהרסתי בכהונתי באוצר, אוכל להמשיך להרוס בהיקפים נרחבים הרבה יותר, ביחסי דת ומדינה וביחסי בינלאומיים. אני לא באמת לוקח את התפקיד ברצינות...
סוף סוף אוכל להגשים את חלומות ילדותי שטוויתי יחד עם אבי היקר, נרמוס את השבת לחלוטין, נהפוך את הגויים ליהודים בהגשה מקוונת, נחתן את כל הרוצה עם כל המעוניין, ונגייס את בחורי הישיבות. יש לי עוד הרבה תוכניות שיקרבו לבבות וייקלו את החיים הכבדים שכופים עלינו החרדים באמצעות נציגיהם ורבניהם, כמובן.
לשם כך, הפעלתי קמפיין בתוככי השכונות החרדיות, המכפיש את נציגי הציבור החרדים, שנואי נפשי, במטרה לגרום לציבור לבחור ב'שב ואל תעשה עדיף'. אל תגלו כי אני עומד מאחורי המסרים הללו, הכתובים בלשון סאטמר ומובנים לכל חרדי מצוי, על אשף תקשורת כמוני, אין שואלים שאלות...
מול בוחרי, חזרתי למסרי התוקפניים וכיניתי את החרדים כסחטנים וחשוכים, בכדי לגרום לרבבות קולות מוסתים להצביע עבורי. הפעם הייתי זהיר. לא דיברתי במספרים, לא הצהרתי כי האברך חי מכספי המדינה ולא ציינתי כי ילדי החרדים נולדים על חשבוננו. אני סומך על הזיכרון הקצר של הבוחר, ומאמין שסוף סוף אוכל לממש את חלומי ולהוביל את המדינה הזו לנאורות ולקדמה, לפתיחות, הכלה וסובלנות הדדית.
ואם אתם שואלים למה קראתי לסיפור שלי שודדים מספרים על עצמם (ותודה לחיים ולדר המוכשר!), אז תדעו כי שודד גוזל וחומס מכם בכוח הזרוע את הזכות השייכת לכם, זכות של כל אזרח לחיות על פי אורח חייו, זכותו של כל אזרח לחופש דת, זכותו לקבל יחס שוויוני והוגן מהרשויות, זכותו לתת את קולו על צביון הארץ... אני פשוט עושה הכל בכדי שלא תקבלו את הזכויות שלכם, ולא רק זה, עושה הכל כדי שגם א ת ם לא תרצו לממש את הזכות הזו...).
תודה לכם על שיתוף הפעולה, ידעתי שאפשר לעבוד (עליכם) יחד.
- שם כותבת הטור: עו"ד חגית בן אהרן.