בפרק השני בסדרת מאמרים לקראת חג הפסח, נדבר על מה המהות הפנימית של החמץ? וכיצד מבערים אותו?
אסור חמץ – אפילו ב'משהו'
איסור חמץ, הוא איסור חמור בכל רגע ורגע בחג - "בל יראה ובל ימצא".
לחמץ אין שיעור או מידה, הוא אסור אפילו ב'משהו', אף לא בכמות מזערית! ואין אפשרות לבטל אותו, אפילו אם מערבבים אותו בתוך דבר שמותר, כי פירור קטן אוסר לאכילה – תבשיל ענק.
מה ה'סיפור' עם החמץ שהוא כל כך אסור? שאסור אף לא פירורון?
הרי, כל השנה אנו אוכלים חמץ - ונהנים ממנו!
בדיקת חמץ – מה אני רוצה להוציא ולשרוף מהנפש?
במשך השנה ראינו בעצמנו פגמים שהקשו עלינו את החיים, והיינו רוצים ל'שרוף' אותם, יש לנו קצת גאווה או התנשאות על השני?
קצת כעס, קצת מרירות ועצבות...
אדם שקצת מבטל את עצמו, חיי חיים יותר שמחים ומאושרים.
אבל, קשה לאדם לעבוד על מידותיו, מה יעשה?
שיחליט הוא עושה זאת - לכבוד ה'! לעשות לו נחת רוח!
הקב"ה מצטער כי הוא לא יכול לדור עם אדם גאוותן "שאין אני והוא דרים בכפיפה אחת" על כן:
אדם גאה – השכינה מסתלקת ממנו "ושב מאחוריך" – לא חבל?
איזה מידות בודקים ומבערים לפני החג?
בערב לפני התקדש החג – עושים בבית בדיקת חמץ 'בחורים ובסדקים', מה ההשלכה של בדיקת חמץ על נפש האדם?
"ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שעור בכל גבולך" - התורה אסרה שני סוגי חמץ, חמץ ושאור (פסחים, מח').
החמץ והשאור מסמלים שני סוגי יצר הרע:
החמץ – מסמל את הגאווה.
השאור – מסמל את המרירות, שמביאה לעצבות וייאוש...
אלו שני היצרים שמובילים את נפש האדם – לאבדון!
ההרס והחורבן הכי גדול שיש בחיי האדם, מגיע – ממידות אלו!
מהם המידות שהמצה מסמלת?
כשעם ישראל יצאו ממצרים הייתה סכנה גדולה שהם 'יפלו' בשתי מידות אלו, הם יצאו מעבדות לחירות, מעוני גדול לעשירות גדולה.
כאשר האדם מתעשר או עולה במהירות הוא יכול להגיע – לגאווה.
מצד שני, עם ישראל יכלו להתחיל לשחזר ולחשוב על כל הצער הרב שהיה להם בכל שנות השעבוד במצרים, וליפול למרירות, יאוש ועצבות.
ולכן, הקב"ה אסר על עם ישראל לאכול חמץ שהוא - שורש הגאווה, כי כמו שהחמץ תופח – כך הגאווה מתפיחה את האדם.
והשאור - מסמל את המרירות, העצבות והיאוש.
ולכן, יש מצווה לשרוף את שאריות החמץ - בשריפת חמץ.
ולכן, דווקא מידות אלו אסורות ב'משהו' אפילו פיצפון, כי הם מחמצים לאדם את החיים, הם מאבדים לאדם את ערך החיים - והרצון לחיות.
חג האמונה מוכיח שאין - שום טבע בעולם!
פסח הוא החג – שמחדיר בנו את האמונה השלימה בה' יתברך, ואת הידיעה שאין שום כח ששולט בעולם חוץ מה' יתברך.
מה ההיפך מהאמונה? הטבע!
הטבע הוא אמונה שדברים קורים מעצמם - 'בדרך הטבע'.
המטרה של חג פסח היא – לעקור מהאדם את האמונה השקרית שיש טבע, ומשהו בעולם נעשה מעצמו!
חייב להאמין ש'אין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך'.
החמץ הוא 'כפירה' ביחוד אחדות ה', ועל כן, הוא כל כך חמור, ואסור אף ב'משהו' פיצפון...
יציאת מצרים הייתה שידוד כל מערכות הטבע, ונשארה עדות נצחית שאין שום 'טבע' בעולם, והכל מושגח ונעשה אך ורק ברצון ה':
והוא ש'עשה עושה ויעשה' לכל המעשים.
המצה מביא את - אור הענווה
בליל הסדר אור הענווה יורד לעולם, המצה היא לחם עוני - סמל השפלות והענווה. אנו מתחילים את ההגדה 'הא לחמא עניא' - סמל ההסתפקות במועט, וזה מה שגורם בחג הפסח להרגיש קרובים לה' יתברך.
פעם בליל הסדר החזיק רבי נחמן את המצה ואמר:
"כשאוחזים מצה ביד – אוחזים אלוקות ביד".
חייב שיהיה מרור בחיים – אין אפשרות אחרת!
כשיש קצת פחות גאווה - ניתן קצת להמתיק את המרור שיש בחיים!
כל אדם יחשוב בהיגיון, יבין שהמרור שהקב"ה שולח לו בחייו, לא נועד למרר את חייו, אלא, יש תפקיד, הוא נועד:
לתקן את האדם, לרפא ולזכך אותו, ולקרב אותו לקב"ה!
כשהאדם מבין שזו המטרה של היסורין שעוברים עליו, אז, הכל הופך להיות יותר קל, והאדם לא מתייאש או ונשבר מכל ניסיון.
אם האדם יודע לקבל את המרורים של חייו באהבה, והוא ישאר בשמחה, ומצליח להתפלל ולהתחזק, וכך, דווקא המרור יקרב אותו הוא לקב"ה.
חשוב לזכור – כלל גדול בחייים:
מי שמאמין שגם שהמרור גם הוא – טוב, הוא יקבל אחריו סעודה דשנה!
האם נלמד להודות – למרות חוסר השלמות?
בליל בסדר, הפה סח ומספר את נפלאות ה', וכל המרבה לספר הרי זה משובח, כי הקב"ה הוא המקור ה'אין' סופי של אמונה ואושר, שמחה וחיות.
הקב"ה משפיע עלינו 'אין' סוף חסדים וטובות בכל רגע ורגע, ועל מה חושבים, ומה אנו רואים?
את הדבר הקטן שלא קיבלנו, או שלא הסתדר כפי שרצינו!
אם לא הולך כמו שאנו רוצים - אנו לא מרוצים!
ויש לנו תלונות או בלב, או שאנו מוציאים אותם (כמו 'קיטור'...), ואנו שוכחים מכל הטוב שהקב"ה מרעיף ועושה עימנו בכל רגע ורגע.
ולכן, חג פסח בא ללמד אותנו, למנות לספור ולספר את כל הניסים ונפלאות שהקב"ה עשה עימנו ועם אבותינו, להלל, לשבח ולהודות עליהם, והוא בין הלילות הבודדים בשנה שאומרים בהם הלל...
ליל הסדר – התחדשות שמרוממת לשמחה אמיתית
קדושת החג יורדת לעולם בליל התקדש החג, הקידוש עוזר לאדם להתרומם ולהיות פחות קשור לעולם הזה, ויותר לרצות להתקרב, ולחזק את הקשר לקב"ה, כי לאדם יש תמיד געגוע לקב"ה, אבל, הוא לא תמיד יודע להגדיר את הגעגוע, והוא מחפש תחליפים 'זולים' במקומו.
פסח הוא חג של - התחדשות והתחלה חדשה.
והדבר שהכי חשוב להתחיל בו - הוא השמחה, כי השמחה משנה לאדם את כל ההסתכלות על החיים, ולכן:
השמחה היא אחד הדברים - שהכי קשה להשיג בחיים.
האמונה היא – השמחה, האושר וההודיה
האמונה היא ה'כלי' שאיתו ניתן לרכוש את השמחה.
כשהאדם מבין שהקב"ה משגיח עליו, והכל טוב, אז, הוא יכול לומר על כל מה שקורה עימו - גם זו לטובה!
האדם מרגיש את הזכות לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב"ה, למשרת אותו ולהיות קרוב אליו.
ואז, כל התורה, המצוות והתפילה מקבלים טעם אחר, ונראים אחרת...
והאדם זוכה להרגיש את התענוג, שהוא שמח בה' – ה' שמח בו.
חג הפסח הוא הזמן להתחיל לפסוע - בדרך החדשה.
אמר רבי נחמן: "תנו לי את ליבכם, ואוליך אותכם על דרך חדשה שלא הלך בה אדם מעולם"...
בליל הסדר יורדת לעולם - הארה עצומה שמביאה לאדם ישועות.
"חיפשתי את - שאהבה נפשי..."
חיפשתי ומצאתי...