הוא מבכירי הכתבים הצבאיים בישראל, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל, זוכה פרס ישראל, השתתף בכל המלחמות ב -40 שנה האחרונות וביקר במדינות האויב. העיתונאי רון בן ישי, מחבר הספר 'חי במלחמה - עיתונאי תחת אש', הוא האורח שלנו הערב במגזין פסח באולפן 'כיכר השבת' בהגשת ישי כהן. צפו בריאיון המלא.
כותרות מהריאיון
המשיכה להיכנס למדינות אויב: "להביא סיפור שאף אחד לא הביא אותו, או לא הקדים אותי. להביא סיפור שמעטים יביאו אותו. במלחמה יש סיטואציות גם אנושיות וגם אכזריות שאין לא בספרות ואלא בעיתונות, ואני נמשך לסיפורים העזים האלו. גם הרקע שלי, אני נולדתי במלחמה".
השיחות לפני היציאה לזירת מלחמה: "לא תמיד אני מעדכן את המשפחה. כשהייתה לי משפחה - לאישתי אמרתי, לילדים לא. לאמא שלי בטח שלא אמרתי. אמא שלי ידעה תמיד בדיעבד, היא כעסה מאוד. היא אמרה לי פעם באכזריות 'לא מספיק שאני אלמה אז אתה רוצה לעשות אותי גם אם שכולה?'".
ההסתרה מהמשפחה: "אין הברכה אלא במה שסמוי מהעין. במקצוע שלי, אני נוסע עם דרכון זר, אלה ידברו ואלה יגידו בגן וזה יעבור. אז קודם זה היה מבחינת ביטחון".
הפציעה: "נפצעתי בעבודה, גם כשהייתי לוחם וקצין נפצעתי פעמיים, אבל בעבודה כעיתונאי נפצעתי שלוש פעמים. פעמיים במלחמת ההתשה ובקוסבו. נפצעתי עם שני כדורים ברגל, נתנו לי משכך כאבים, וזה הזמן לעשות כתבה, ישבתי לכתוב".
רגעי חרטה: "יש רגעי חרטה. אתן דוגמא. כשהייתי בעיראק, פרצה מלחמה, הייתי מול הקו הראשון של החיילים של סדאם. הם ראו אותי מתקרב והתחילו לירות. הם ירו בי. זו הייתה שטות. התחרטתי נורא. לא רק 'למה עשיתי את זה', אמרתי לעצמי 'אדיוט - שלא תעשה את זה שוב'. צריך לדעת לנהל סיכונים".
הכניסה לכור בסוריה לאחר התקיפה הישראלית: "הייתי אז בן 64, כדי שיהיה מה לספר לנכדים.. ברצינות, זה סיפור שידעתי שאני יכול לביא אותו בלקיחת סיכון סביר עם 60% שאני אחזור. זה שאני מבוגר דווקא עוזרת לי כי אתה מעורר פחות חשד. סיפור הסיכוי שלי היה שנאי פרופסור מזדקן שנוסע בעולם לראות את המקומות שהוא תמיד לימד עליהם".
ביקור בקהילות יהודיות במדינות ערב: "בכל מקום שאני נוסע אני מקפיד לחפש את הקהילות היהודיות. הסיפור הכי מעניין היה באפגניסטן, מצאתי את שני היהודים היחידים שהיו. גם בעיראק שהייתי, הגעתי לבגדד, היה ערב פסח, המתורגמן והנהג שלי ידעו שיש פה ישראלי, אני אמרתי שאני אמריקאי ובניו יורק יש הרבה יהודים והם מתעניינים בגורל של היהודים בעיראק".
הביקור המרגש בקהילה היהודית בסוריה: "ביום כיפור, בבית הכנסת בדמשק, הייתי בתפילת יום כיפור, כל תפילת יום כיפור, אני צם ביום כיפור, הייתי ביום כיפור בבית הכנסת והציגו אותי ככתב אמריקאי. זה מרגש נורא. התרגשות גדולה. בכלל , שאתה פוגש יהודים במדינת אויב.. אני לא חרדי ואפילו לא מסורתי, אבל אני יהודי, היהדות מגדירה אותי".
החשש מנפילה בשבי: "תמיד כשנסעתי - השארתי כמתב אצל העורך שאני נוסע על אחריותי ושאני מבקש שלא לשחרר מחבל אחד, התכוונתי לזה".