בראשות אדמו"רים, מורי צדק ומרביצי תורה וחסידות, נערכה אמש (שני) בירושלים סעודת ההילולא לזכרו של הגאון החסיד רבי משה וובר זי"ע, במלאות עשרים ואחת שנים להסתלקותו בי"ח אדר א' ה'תש"ס.
סעודת ההילולא נערכה בהתאם לכללי הזהירות, במקום מושבו של המשפיע זצ"ל - בבית הכנסת העתיק חב"ד ליובאוויטש ברחוב בעל התניא שבמאה שערים. ביוזמת תלמידו וממשיך דרכו, הרה"ח הרב עידו יצחק וובר־ארליך.
את המעמד פתח הגר"ע וובר־ארליך, שסיפר כי בעשרים ואחת השנים שחלפו מאז ההסתלקות - הצטברו סיפורי המופת של אנשים שהתפללו על ציונו של בעל ההילולא ונושעו למעלה מדרך הטבע, בבחינת 'צדיקים במיתתן קרויים חיים', וכפי שהיה בחיי חיותו של הצדיק המשפיע זצ"ל.
ראשון הדוברים היה הגאון רבי יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י וש"ב של בעל ההילולא, שסיפר כי אביו, שהיה מקורב לכ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל, שמע רבות מפי האדמו"ר על גדלותו של שאר בשרו המשפיע החב"די. באחד המכתבים כתב האדמו"ר מסאטמר לרב אשכנזי כי "זכיתי לשמוע חידושי תורה מפי שאר בשרך הגאון החסיד רבי משה ובר".
עוד השתתפו באירוע, האדמו"ר מפינסק-קרלין והאדמו"ר מזוויהעל, שזכו להכיר את המשפיע בצעירותם והושפעו מעבודת השם המופלאה שלו.
האדמו"ר מפינסק קרלין סיפר על מידת הענווה שהייתה טבועה בהליכותיו של בעל ההילולא, בבחינת "תולעת ולא איש". האדמו"ר אמר, כי "במקום שמצינו את גדלותו של רבי משה בתורה, בחסידות, בעבודת השם ובקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים - שם מצאנו את ענוותנותו הגדולה, כאשר לא החזיק שום טובה לעצמו וכל כולו עמד למען יהודים הזקוקים לישועה".
האדמו"ר מזוויהעל שליט"א ציין את הקשר המיוחד שהיה לבעל ההילולא עם סבו של האדמו"ר - הרבי הקדוש רבי שלמה מזוויהעל זי"ע. "כדי לעמוד על גדלותו של אדם - צריך להיות לפחות בדרגתו או למעלה מכך", אמר האדמו"ר. "זקני הרה"ק רבי שלמה מזוויהעל זי"ע ראה את קדושתו וחסידותו של רבי משה זי"ע והפליאם מאוד, עד שהפקיד בידיו את הכולל לאברכים בני עלייה שהקים. רבי משה זי"ע היה מביא את שמות האברכים שמבקשים להתקבל, וזקני הקדוש היה עורך ייחודים במקווה ואומר אלו אברכים לקבל".
"לראות את רבי משה עומד בכותל המערבי, עם כל גדולתו, גאונותו ומעמדו, ומזכה יהודים במבצע תפילין, שעוד יהודי יאמר 'שמע ישראל', שעוד יהודי יתקרב להקב"ה - זה היה מחזה שלא יישכח מהלב עוד שנים רבות", אמר האדמו"ר בהתרגשות, ובירך את ממשיך דרכו הגר"ע וובר שיזכה להפיץ את תורת רבו מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
הגאון הרב יקותיאל פרקש, מו"צ בירושלים ושאר־בשרו של בעל ההילולא, נשא אף הוא דברים לזכרו של המשפיע ותיאר את עבודת השם ואת העובדה שהפקיר עצמו, כפשוטו, עבור טובתו של איש מישראל.
"כאשר באופן נדיר היו רואים את רבי משה ממהר בתפילתו ונחפז לצאת מבית הכנסת - היה אפשר לדעת שהוא בדרכו להציל יהודי מישראל. בכל פעם שבדקו זאת - התברר בדיוק כך: רבי משה, שתפילתו הייתה עבודה ממושכת - היה מקצר את תפילתו כאשר יהודי היה זקוק לטובתו".
הגה"ח רבי ישעיהו וובר, שאר בשרו של בעל ההילולא, שהיה קרוב אליו ביותר לאורך שנים רבות, ציין את העובדה ש"כל מה שיש לי - הוא בזכות דודי הצדיק זצ"ל.
הוא תיאר את היותו של המשפיע עמוד התורה והחסד, וסיפר איך לפני שישים שנה ויותר נודע המשפיע לא רק בחסידותו וגאונותו, אלא בכך שביתו היה פתוח לרווחה לכל נזקק ומר נפש, בכל שעות היממה, כאשר הרבנית הצדקנית מרת מרים וובר ע"ה עומדת לימין אישהּ הגדול במעשי החסד הכבירים שאין להם אח ורֵע.
הגה"ח רבי טוביה זילברשטרום, רב 'שיכון חב"ד' בירושלים, ממקורביו הוותיקים של בעל ההילולא התמקד בדבריו במידת אהבת ישראל של בעל ההילולא שהביאה אותו לקרב את ליבותיהם של אלפים לאביהם שבשמים, וכל זאת תוך שהוא מעמיד שעות יקרות מזמנו שהיה קודש קודשים לתורה ולתפילה - כדי להוציא יקר מזולל ולהכניס יהודים תחת כנפי השכינה, לעתים מתוך מסירות נפש ממש.
גאב"ד 'היכל הוראה' הפוסק הגאון רבי משה ברנסדורפר, העלה על נס את תחושת ההוד ששררה בשנות ילדותו בשכונת בתי אונגרין - שעה שברחוב הפציעה דמותו ההדורה ומעוררת הכבוד של המשפיע הגר"מ וובר זי"ע.
"הכל אמרו ביראת כבוד - הנה עובד השם והחסיד הגדול רבי משה וובר הולך כאן. הייתה תחושה של הימצאות במחיצתו של יהודי שדבוק בקונו בכל רגע ורגע", אמר הגר"מ ברנדסורפר.
אחרון הדוברים היה כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן: "התכנסו חסידים ואנשי מעשה, יראים ושלמים, בליל ההילולא של הצדיק רבי משה ע"ה", פתח האדמו"ר בדברות קודשו. "מי שראה את רבי משה עומד ועוסק בתורה ובעבודה, באכילה ובשתייה בקדושה, ראה הנהגה חיה ממש כמבואר בספר התניא קדישא על התקדשות בענייני היתר... הוא דאג ליהודים בגשמיות וברוחניות, אבל הוא עצמו - נהג בקדושה וחסידות. לראות יהודי מחסידי קמאי שגם בשעה שהוא אוכל הוא חש יראת הרוממות כעומד לפני השם, במתינות, מתוך לימוד תורה - זה היה מחזה שכולו לימוד. איש חסיד היה".
"כשמגיע ליל ההילולא של רבי משה ויהודים מתכנסים ללמוד ממעשיו ומקבלים על עצמם לקחת מדרכיו של חסיד אמיתי זה - בוודאי שהדבר מעורר רחמי שמים, כדי שרבי משה ע"ה יוכל להמליץ יושר על אלה ההולכים בדרכיו. וכפי שכתוב: 'מה כאן עומד ומשמש - אף להלן עומד ומשמש'. רבי משה הנאמן, שהיה מסור לקירוב יהודים לאביהם שבשמים ולעצמו לא היה צריך דבר - בוודאי יהיה לו כוח להמליץ טוב על יהודים שיקבלו על עצמם להתקרב לריבונו של עולם בדרכו, וימשיך עליהם ישועות וכל ההשפעות הטובות וסייעתא דשמיא בגשמיות וברוחניות".
בסיום דבריו בירך כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן את תלמידו של בעל ההילולא, הרה"ג רבי עידו וובר־ארליך המפיץ את תורתו ומקרב יהודים בדרכו, שיזכה להמשיך בכך מתוך בריות גופא ונהורא מעליא: "רבי עידו גורם", אמר האדמו"ר, לבחינת 'כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. הקב"ה יעזור שרבי עידו יוכל להמשיך בהפצת תורתו של רבי משה מתוך נחת וסייעתא דשמיא".
בין התלמידים שהעלו זיכרונות ומופתים מבעל ההילולא בלט הרה"ג רבי יוסף מאיר גוטגולד, ראש כולל 'חברת הש"ס', שסחף את הקהל בסיפור התקרבותו לבעל ההילולא ומופתים גלויים שראה במחיצתו של האוהב ישראל מירושלים.
