זכר למחצית השקל
א. לפני פורים, יש לתת כסף "זכר למחצית השקל" שהיו מתחילים לאסוף מעם ישראל בראש חודש אדר בזמן שבית המקדש היה קיים, וכמופיע במסכת שקלים [פרק א' משנה א'] (רמ"א סימן תרצ"ד סעיף א', ילקוט יוסף – מועדים עמוד ש"י סעיף ה').
ב. מעיקר הדין, כל אדם מגיל בר מצוה, חייב לתת כסף זכר למחצית השקל. אבל, נוהגים שכל אבא נותן זכר למחצית השקל עבור כל אחד מילדיו, אפילו שהם לפני גיל בר מצוה (משנה ברורה סימן תרצ"ד סעיף א' סק"ה, ילקוט יוסף – מועדים עמוד שי"ב סעיף ח').
ג. מי שפעם אחת נתן זכר למחצית השקל עבור אחד מילדיו שלפני גיל בר מצוה, בשנה הבאה הוא חייב לתת עבורו אפילו שהוא עדיין לפני גיל בר מצוה, ואסור לו להפסיק לתת (משנה ברורה סימן תרצ"ד סוף סק"ה).
ד. אשה מעוברת, צריכה לתת כסף זכר למחצית השקל גם עבור העובר שבביטנה (משנה ברורה סימן תרצ"ד סק"ה).
ה. את הכסף שנותנים זכר למחצית השקל, אסור לתת אותו מכספי מעשר כספים (באר היטב בשם השל"ה סימן תרצ"ד אות ב', שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פ"ז).
ו. מהו זמן נתינת הזכר למחצית השקל? למנהג האשכנזים, נוהגים ליתנו בתענית אסתר – לפני תפילת מנחה (רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ד סעיף א' סק"ד).
אך למנהג בני עדות המזרח, נוהגים ליתנו בליל פורים - לפני קריאת המגילה (ילקוט יוסף – מועדים עמוד ש"י סעיף ה' הערה ו').
ז. לקיום זכר למחצית השקל, צריך לתת שלושה מטבעות של חצי שקל, לזכר שלושת הפעמים שמוזכרת המילה "תרומה" בתורה בפרשת "מחצית השקל".
במדינות בחו"ל יש לתת שלושה מטבעות של מטבע הנושא את השם "חצי". אך יש לשים לב שהערך שלו הוא לא יותר מידי פעוט (ע"פ רמ"א סימן תרצ"ד סעיף א', ביאור הלכה שם ד"ה ויש).
לעומת זאת, יש נוהגים לתת סכום של כסף בסכום השווה לערך של 9.6 גרם כסף טהור, שזהו שיעור מחצית השקל שנתנו בזמן שבית המקדש היה קיים (כף החיים סימן תרצ"ד אות כ', ילקוט יוסף – מועדים עמוד ש"י סעיף ה').
השנה – הסכום הוא כ-26 שקלים.
ח. ישנם בתי כנסיות שנהוג בהם, שגבאי בית הכנסת מניח בצלחת שלושה מטבעות של חצי דולר, וכל אחד שבא לתת זכר למחצית השקל, מניח בצלחת סכום של כסף כפי אוות נפשו, ומרים בידו את שלושת המטבעות של החצי דולר, ולאחר מכן מניחם בחזרה בצלחת. צריך לדעת! ישנם פוסקי הלכה שעירערו על מנהג זה (ביאור הלכה סימן תרצ"ד ד"ה ויש).
ט. כאשר נותנים את המטבעות, צריך להיזהר לא לומר "מחצית השקל" אלא "זכר למחצית השקל" (לוח ארץ ישראל, ילקוט יוסף – מועדים עמוד ש"י סעיף ה').
ליל פורים
בגדי שבת ויום טוב
י. ראוי ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, מזמן קריאת המגילה בלילה עד מוצאי יום הפורים (ע"פ רמ"א סימן תרצ"ה סעיף ב', מועד לכל חי סימן ל"א סעיף י"ח, בן איש חי - שנה ראשונה פרשת תצוה - הלכות פורים אות כ"ב, ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"ט סעיף א').
קריאת מגילת אסתר
יא. מצות עשה מדרבנן לקרוא את מגילת אסתר. מתי יש לקוראה? במקומות שהיו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון, קוראים בט"ו באדר, ואילו בשאר המקומות, קוראים בי"ד באדר.
מקום הסמוך למקום שהיה מוקף או מקום שלא היה מוקף, אבל רואים אותו ממקום שכן היה מוקף, במקומות אלו קוראים בט"ו באדר.
בימינו, נוצרו כל מיני ספיקות היכן בדיוק נמצאים אותם מקומות שהיו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון. לכן, ישנם מקומות בהם קוראים בי"ד באדר (עם ברכה) וגם בט"ו (בלי ברכה).
לעומת זאת, ישנם מקומות בהם קוראים רק בט"ו באדר, וישנם מקומות בארץ ישראל שאין עליהם כל ספק, ובהם קוראים בי"ד באדר בלבד. להלכה למעשה, מכיון שישנם דעות רבות בהלכה זו, על כל אחד לפנות לרב ולשאלו מתי עליו לקרוא את המגילה (עיין שולחן ערוך - אורח חיים סימן תרפ"ח, ספר ארץ ישראל חלק א' פרק ח', לוח ארץ ישראל, ועוד רבות בספרי הפוסקים).
יב. מקום שקיים עליו ספק האם הוקף מימי יהושע בן נון, יש לקרוא בו את המגילה בי"ד עם ברכה ובט"ו ללא ברכה. את שאר מצוות היום: משלוח מנות; מתנות לאביונים וסעודת פורים, יש לקיים בשני הימים (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ד').
יג. המתגורר במקום שאיננו מוקף ונסע למקום המוקף, אם היה בדעתו לחזור למקום גוריו עד לבוקרו של יום ט"ו, למרות שבסוף נשאר שם ולא חזר למקום מגוריו, קורא את המגילה רק בי"ד.
אכן, אם היה בדעתו לחזור למקום מגוריו לאחר בוקרו של יום ט"ו, עליו לקרוא בט"ו. אם לא קרא בט"ו בהיותו במקום מוקף, גם כאשר יחזור לביתו שאיננו מוקף ביום ט"ו, עליו לקרוא שם את המגילה (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ה', ועיין בשער הציון שם אות י"ז).
יד. המתגורר במקום מוקף ונסע למקום שאיננו מוקף, אם היה בדעתו לחזור למקום מגוריו עד בוקרו של יום י"ד, למרות שבסוף נשאר שם ולא חזר למקום מגוריו, הוא איננו צריך לקרוא בי"ד, אלא קורא רק בט"ו כמקום מגוריו.
אכן, אם היה בדעתו לחזור למקום מגוריו רק לאחר בוקרו של יום י"ד, עליו לקרוא את המגילה ביום י"ד, ואפילו אם לא קרא במקום הלא מוקף וחזר לביתו המוקף ביום י"ד, עליו לקרוא את המגילה ביום י"ד (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ה', ועיין בשער הציון שם אות י"ז).
החייבים בקריאת המגילה
טו. כל אדם מישראל - אנשים, נשים, וילדים שהגיעו לגיל חינוך - חייבים לקרוא או לשמוע את קריאת המגילה בליל פורים, ולחזור ולקוראה או לשמוע את קריאתה ביום פורים (שולחן ערוך סימן תרפ"ז סעיף א', שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ט סעיף א', ילקוט יוסף – הלכות קריאת המגילה סעיפים א', ו').
טז. זמן קריאת המגילה בליל פורים, הוא מצאת הכוכבים עד עלות השחר. זמן קריאת המגילה ביום פורים, הוא מהנץ החמה עד שקיעת החמה. בשעת הדחק, ניתן להתחיל לקרוא כבר מעלות השחר (שולחן ערוך ומשנה ברור סימן תרפ"ז סעיף א').
יז. מי שביום פורים לא קרא את המגילה עד שקיעת החמה, יקרא אותה גם לאחר השקיעה, אך לא יברך על קריאת (משנה ברורה סימן תרפ"ז סק"ה).
יח. אדם שמחמת אונס לא הצליח לקרוא את המגילה בליל פורים, ביום פורים אינו צריך לקרוא פעמיים כתשלום לקריאה של הלילה, אלא מספיק שיקרא רק פעם אחת (שערי תשובה סימן תרפ"ז ד"ה חייב).
יט. מצוה ללכת לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת, מפני שנוכחים שם הרבה אנשים והנס מתפרסם יותר. לכן, גם הנשים והילדים שהגיעו לגיל חינוך, ילכו לבית הכנסת לשמיעת קריאת המגילה, ורק אם אין באפשרותם ללכת לבית הכנסת, ישמעו את קריאת המגילה בביתם (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ז סעיף ב' סק"ז, שער הציון שם אות י', סימן תרפ"ט סעיף ו', ביאור הלכה שם ד"ה מנהג, ילקוט יוסף – מועדים עמוד רפ"ד סעיף ה').
כ. למרות האמוּר בסעיף הקודם, שיש מצוה ללכת לבית הכנסת לשמיעת קריאת המגילה משום "ברב עם, הדרת מלך" (משלי י"ד, כ"ח), מי שמתפלל באופן קבוע בבית כנסת שיש בו מעט מתפללים, אינו צריך ללכת לשמוע את הקריאה בבית כנסת גדול יותר שיש בו יותר מתפללים (ע"פ משנה ברורה סימן תרפ"ז סק"ז, שער הציון שם אות י').
כא. אין להביא לבית הכנסת - לקריאת המגילה, ילדים וילדות שלא הגיעו לגיל חינוך, מפני שבדרך כלל הם עושים רעש ומפריעים לשמיעת קריאת המגילה ובמיוחד בהכאת המן, והרי בקריאת המגילה ההלכה קובעת שמי שלא שמע אפילו מילה אחת, לא יצא ידי חובתו וצריך לשמוע את כל הקריאה פעם נוספת.
לעומת זאת, ילדים שהגיעו לגיל חינוך, יש להביאם לבית הכנסת, ומצוה על האבא להחזיקם לידו, ולהקפיד שישמעו את קריאת המגילה ולא יפריעו, וכשיקראו את שמו של המן האגגי, רשאי הילד להכותו כמנהגו, אבל לא שרק זו תהיה מטרת בואו של הילד לבית הכנסת (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ט סעיף ו', ילקוט יוסף - מועדים עמוד ר"צ סעיף י"ד).
כב. הנשים - ילכו לבית הכנסת לעזרת נשים לשמיעת קריאת המגילה, רק במקומות שניתן לשמוע שם היטב את הברכות והקריאה. אבל במקומות שלא ניתן לשמוע היטב, יתכנסו במקום מסוים, וגבר יקרא להן את המגילה ויוציאן ידי חובתן (ע"פ משנה ברורה סימן תרפ"ט סק"א, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ד סעיף ו').
כג. ילד שעדיין לא הגיע לגיל מצוות אך הגיע לגיל חינוך, למרות שחייב לשמוע את קריאת המגילה מדין חינוך, אינו יכול להוציא ידי חובה בקריאת המגילה - אנשים ונשים מעל גיל בר/ת מצוה, ורק במקום הדחק, שאין אנשים גדולים שבקיאים בקריאת המגילה, יכול להוציאם ידי חובתם.
במקרה והילד הקטן מוציא אנשים אחרים ידי חובתם, אם הוא עצמו עדיין לא שמע את קריאת המגילה, לפני שמתחיל לקרוא - יברך, וכל השומעים יכוונו לצאת ידי חובה בברכה זו. אבל אם הוא כבר שמע את קריאת המגילה - לא יברך, ויקרא להם את המגילה בלי ברכה (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ט סק"ו, כף החיים שם אות י', ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ט סעיף י"ג).
אכילה; שתיה ושינה לפני קריאת המגילה
כד. אנשים, נשים וילדים שהגיעו לגיל חינוך, לפני קריאת המגילה בלילה וביום, אסור להם לאכול ולשתות אפילו מעט, וכן אסור לישון. איסור שתיה האמור, הוא רק שתיית משקה משכר כמו יין ובירה, אבל משקה שאינו משכר, מותר לשתות אפילו כמות גדולה (ע"פ משנה ברורה סימן רל"ב ס"ק ל"ה, רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף ד' ס"ק ט"ו, ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"ב סעיף מ"ב).
כה. מי שהוא קצת חולה, יכול לאכול לפני קריאת המגילה כמות של אוכל פחות משיעור כביצה (ביצה = 57.6 סמ"ק). במידה והוא מאוד חלש, שאם לא יאכל יותר מכביצה עד לאחר קריאת המגילה, יוכל לחלות מכך, מותר לו לאכול לפני הקריאה אפילו יותר משיעור כביצה, אך יבקש מאדם אחר שיזכיר לו לשמוע את קריאת המגילה (ע"פ רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף ד', שער הציון שם אות כ"ט, ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"ב סעיף מ"ד).
ברכות המגילה
כו. שלוש ברכות יברך הקורא את המגילה לפני קריאתה, בין ביום ובין בלילה: א. "על מקרא מגילה". ב. "שעשה ניסים". ג. "שהחיינו". (למנהג בני עדות המזרח, ביום לא מברכים את ברכת "שהחיינו"). על כל הקהל לשמוע ברכות אלו ולכוון לצאת בהן ידי חובה, ואף המברך יכוון להוציא את כל השומעים ידי חובתם, והשומעים יענו "אמן" בסיום כל ברכה, אך "ברוך הוא וברוך שמו" לא יאמרו (ע"פ משנה ברורה סימן קכ"ד ס"ק כ"א, שולחן ערוך רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף א', כף החיים שם אות י"ג, שו"ת יביע אומר חלק א' - אורח חיים סימן מ"א, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רצ"א סעיף ט"ז).
כז. אדם מבני עדות המזרח, שביום פורים שומע את קריאת המגילה בבית הכנסת אשכנזי, יענה "אמן" על ברכת "שהחיינו", ואין זה נחשב לו להפסק (קונטרס פסקי הלכות פורים מהגר"נ קרליץ זצ"ל עמוד י"ט).
כח. למנהג האשכנזים המברכים את ברכת "שהחיינו" ביום הפורים - לפני קריאת המגילה, נכון שהמברך והשומעים יכוונו לצאת בברכה זו, גם על שאר מצוות היום - משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. לעומת זאת, בני עדות המזרח שלא מברכים את ברכת "שהחיינו" ביום, יכוונו זאת בברכת "שהחיינו" שמברכים בלילה, למרות שזמן קיום מצוות אלו הוא ביום ולא בלילה (ע"פ אשל אברהם - בוטשאטש סימן תרצ"ב, משנה ברורה שם סק"א, כף החיים שם אות ד', שו"ת רבבות אפרים חלק ו' סימן שפ"א אות ב', ועיין בספר הסדר הערוך חלק א' פרק נ"א הערה 22).
כט. במקרה ומי שקורא את המגילה בציבור אבל בתוך י"ב חודש, מישהו אחר יברך את ברכות המגילה, מכיון שאבל איננו מברך את ברכת "שהחיינו" בציבור (משנה ברורה סימן תרצ"ב סק"א). אך יש הסוברים שהאבל יכול גם לברך את הברכות – כולל ברכת "שהחיינו" (גשר החיים פרק כ"ג סעיף ד' אות ז', לוח ארץ ישראל, חזון עובדיה – פורים עמוד ס"ו סעיף ז').
ל. הברכות שמברכים לפני קריאת המגילה, יש לברכן בין כשקוראים את המגילה בציבור, ובין כשקוראים ביחיד (משנה ברורה סימן תרצ"ב סק"ח).
לא. לאחר סיום הקריאה, בין ביום ובין בלילה, מברכים את ברכת "הרב את ריבנו". לפני שמתחילים לברך את הברכה, צריך לגלול את המגילה לתחילתה, ואין להתחיל לברך לפני שגמרו לגלול (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תר"צ סעיף י"ז ס"ק נ"ז, שער הציון שם אות נ"ג, שולחן ערוך סימן תרצ"ב סעיף א', ילקוט יוסף - מועדים עמוד רצ"ו סעיף כ"ו)
לב. ברכה זו, הבעל קורא מברכה ומוציא את כל השומעים ידי חובתם. אך יש נוהגים שכל אחד ואחד מברך ברכה זו לעצמו, והנוהגים כך יכולים להמשיך לנהוג כמנהגם (אשל אברהם - בוטשאטש סימן תרצ"ב, לוח ארץ ישראל, שו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן ס"ג אות ב').
לג. ברכת "הרב את ריבנו" מברכים רק כשנוכחים במקום עשרה אנשים, או כאשר נוכחים במקום עשר נשים וגבר הוציא אותן ידי חובת קריאת המגילה. אבל כשאין נוכחים במקום עשרה אנשים או נשים, אין לברך ברכה זו (ע"פ רמ"א סימן תרצ"ב סעיף א', ביאור הלכה שם ד"ה אלא, מקראי קודש והררי קודש - פורים סימן ל"ה, שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פ"ח, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ו סעיף ז', עמוד ש' סעיף ל"ט, שו"ת רבבות אפרים חלק ו' סימן שפ"ד אות ב', ועיין ברמ"א ובמשנה ברורה סימן תר"ץ סעיף י"ח ס"ק ס"ג).
לד. אסור לדבר בזמן קריאת המגילה, ואף לאחר ששמע את ברכות המגילה ועדיין לא התחילו לקוראה, אסור לדבר. כמו כן, בסיום קריאת המגילה אסור לדבר, עד שיסיימו לברך את ברכת "הרב את ריבנו", וצריך להיזהר בכך, כי רבים נכשלים בזה (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף ב', שער הציון שם אות י"ב, ילקוט יוסף - מועדים עמוד חצ"ר סעיף ל"א).
לה. אדם שקורא את המגילה בציבור, ובאמצע הקריאה אינו יכול להמשיך לקרוא – כגון שאינו מרגיש טוב, מישהו אחר ימשיך לקרוא את המגילה אותו מקום שהפסיק, ולא צריך לברך לפני תחילת הקריאה (משנה ברורה סימן תרצ"ב סק"ב).
לו. לאחר שהבעל קורא בירך את ברכת "הרב את ריבנו", נוהגים שכל הציבור אומר את הפיוטים "אשר הניא" ו"שושנת יעקב". ישנם מקומות שנוהגים לומר "אשר הניא" בלילה בלבד, וביום אומרים רק "שושנת יעקב", ויש מקומות שגם ביום אומרים "אשר הניא". דבר זה תלוי במנהג המקום: אם בתפילת שחרית נוהגים לומר "קרובץ לפורים", אומרים רק "שושנת יעקב", ואילו "אשר הניא" לא אומרים. לעומת זאת, אם באותו מקום לא נוהגים לומר "קרובץ לפורים", אומרים את שני הפיוטים הללו גם ביום (ע"פ רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף א' סק"ז, לוח ארץ ישראל).
לז. מי שיצא כבר ידי חובת קריאת המגילה, וכעת רוצה לקרוא שוב על מנת להוציא מישהו אחר ידי חובתו. לכתחילה טוב שהשומע יברך את הברכות והוא רק יקרא. אך אם הוא לא יכול לברך, הקורא יברך גם את הברכות (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף ג', שער הציון שם אות י"ג).
לח. הרוצה לקרוא את המגילה לנשים, תחילה ילך לבית הכנסת וישמע את קריאת המגילה בציבור מפני פרסום הנס ובכך יצא ידי חובתו, ורק לאחר מכן יקרא לנשים. אם אין באפשרותו ללכת לפני כן לבית הכנסת, יכוון לא לצאת ידי חובתו בקריאה זו, ולאחר שיסיים לקרוא לנשים, ילך לבית הכנסת ושם ישמע את קריאתה בציבור (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ב סעיף ג' ס"ק י"א).
לט. כשאדם קורא את המגילה לנשים, בברכה שלפני הקריאה יאמר "לשמוע מקרא מגילה" ולא יאמר "על מקרא מגילה" (ע"פ רמ"א ומשנה ברורה סימן תרפ"ט סעיף ב' סק"ח, משנה ברורה סימן תרצ"ב ס"ק י"א, באר היטב שם אות ו', קונטרס פסקי הלכות פורים מהגר"נ קרליץ זצ"ל עמוד כ', ועיין בלוח ארץ ישראל). אך הנוהגים כמנהגי הגר"א זצ"ל, נוהגים שאף הקורא לנשים אומר "על מקרא מגילה" (מעשה רב הלכות פורים אות רמ"ו).
למנהג בני עדות המזרח, יש נוהגים לברך "לשמוע מקרא מגילה" (כף החיים שם אות כ"ו), ויש נוהגים שגם הקורא לנשים אומר "על מקרא מגילה" (שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פ"ח, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ד סעיף ז' הערה י').
שמיעת קריאת המגילה על ידי רמקול, פלאפון וכדומה
מ. בבתי כנסיות גדולים שחלק מהקהל אינו יכול לשמוע היטב את קריאת המגילה, אסור לקרוא את המגילה ברמקול, ואותם אנשים שאינם יכולים לשמוע היטב, ילכו לשמוע את קריאת המגילה במקום אחר (שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן ל"ח אות ט"ז, שו"ת אגרות משה - אורח חיים חלק ב' סימן ק"ח, חלק ד' סימן קכ"ו, שו"ת שבט הלוי חלק ה' סימן פ"ד, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ז סעיף י"א, ועיין ב: שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן י"א, מקראי קודש - פורים סימן י"א).
מא. השומע את קריאת המגילה בשידור ישיר בזום או באמצעות רדיו וכדומה, אינו יוצא ידי חובה בשמיעה זו, ואף לא יענה "אמן" על הברכות ששומע (ע"פ שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן ל"ח אות ט"ז, שו"ת מנחת שלמה חלק א' סימן ט' אות א').
אך יש הסוברים, שלמרות שאינו יוצא ידי חובתו, עליו לענות "אמן" על הברכות ששומע (ע"פ שו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן ס"ח, ילקוט יוסף - מועדים עמוד רפ"ז סעיף י').
מב. אדם שאינו שומע טוב באוזניו, או שעומד רחוק מקורא המגילה ואינו שומע היטב, יקרא בלחש מתוך מגילה כשרה יחד עם הבעל קורא, או שיסתכל במגילה מודפסת, ואת המילים שיחסיר ולא ישמע טוב, תיכף ומיד יאמרם מתוך המגילה המודפסת ואז זה ייחשב לו שאמר מילים אלו בעל פה.
פעמים רבות, אי אפשר לשמוע היטב את הקריאה, בגלל הפרעות הילדים. לכן, כל מי שיש באפשרותו לקנות מגילה כשרה, ראוי שיקנה, ויקרא בה בלחש מילה במילה יחד עם הבעל קורא, או שבשעה שהבעל קורא קורא את המגילה יעקוב אחריו במגילה, וכאשר לא ישמע בגלל רעש, מיד ישלים את המילים שהחסיר מתוך המגילה (ע"פ משנה ברורה סימן תרפ"ט ס"ק ה', י"ט, סימן תר"צ ס"ק י"ט, כ"ו, ילקוט יוסף - מועדים עמוד חצ"ר סעיף כ"ט, ועיין בשולחן ערוך; משנה ברורה ושער הציון סימן תר"צ סעיף ד' אות י"א).
מג. כשם שראוי לכל אדם שתהיה לפניו מגילה כשרה, מפני הסיבה שכתבנו בסעיף הקודם, כך גם ראוי שלכל אשה תהיה לפניה מגילה כשרה, וכך כותב ה"פרי מגדים": "ואשרי מי שיש לו מגילה כשרה, לו ולאשתו בעזרת נשים" (פרי מגדים - אשל אברהם סימן תר"צ ס"ק י"ט).
מד. מי שאינו מבין היטב את השפה העברית, בכל זאת ילך לבית הכנסת וישמע את קריאת המגילה, ובזה יצא ידי חובתו אפילו שאינו מבין מה שכתוב במגילה (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תר"צ סעיף ח').
עמידה וישיבה בזמן קריאת המגילה
מה. הקורא את המגילה ביחיד, יכול לקוראה בין בעמידה ובין בישיבה, ורק בשעת הברכות יעמוד. לעומת זאת, הקוראה בציבור, עליו לקוראה בעמידה, ואף את הברכות צריך לברך בעמידה, ובשעת הקריאה בלבד, מותר להישען על דבר מסוים. אבל הציבור ששומע, יכול לשבת בזמן הקריאה, ורק בעת אמירת הברכות צריך לעמוד, ויש להיזהר לא להישען על דבר מסוים (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תר"צ סעיף א', ביאור הלכה שם ד"ה אבל, שער הציון שם אות א').
למנהג בני עדות המזרח, כאשר אדם קורא את המגילה ביחיד, יכול לקוראה בין בעמידה ובין בישיבה, וכשקורא בעמידה, גם את הברכות עליו לברך בעמידה. לעומת זאת, כשקורא בישיבה, צריך לברך את הברכות בישיבה ולא בעמידה.
כשקוראים את המגילה בציבור, הקורא יברך ויקרא בעמידה, ואילו הציבור יכולים לשבת בזמן הקריאה, ובזמן הברכות: יש שנהגו לעמוד, ויש שנהגו לשבת (כף החיים סימן תר"צ אותיות ב' ג', ילקוט יוסף - מועדים עמוד רצ"ד סעיפים כ"ב - כ"ג).
מו. האמור בסעיף הקודם, האם צריך לעמוד בשעת הברכות, זהו בין לברכות שלפני הקריאה, ובין לברכת "הרב את ריבנו" שבסיום הקריאה (שו"ת רבבות אפרים חלק א' סימן תנ"ה אות ב').
יום הפורים
תפילות יום הפורים
מז. בתפילת ערבית של ליל פורים, לאחר תפילת שמונה עשרה, הש"ץ יאמר קדיש עם "תתקבל", ולאחר מכן יקראו את המגילה. אחרי קריאת המגילה אומרים "ואתה קדוש..." ובסיום האמירה, הש"ץ יאמר קדיש שלם בלי "תתקבל" (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ג סעיף א', לוח ארץ ישראל, ועיין בכף החיים שם אותיות ג', ד').
למנהג בני עדות המזרח, יש נוהגים שלאחר תפילת שמונה עשרה, הש"ץ אומר חצי קדיש, ובסיום אמירת "ואתה קדוש..." אומר קדיש עם "תתקבל", ויש נוהגים כמנהג האשכנזים, וכל אחד ימשיך לנהוג כמנהגו (כף החיים סימן תרצ"ג אות א', ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"י סעיף ד' הערה ה', עמוד שי"ד סעיף י"א).
מח. ביום הפורים נוהגים להשכים ולהתפלל מוקדם את תפילת שחרית (משנה ברורה סימן תרצ"ג סק"ו).
מט. בתפילת שחרית - לאחר חזרת הש"ץ, לא אומרים "תחנון", והש"ץ יאמר חצי קדיש. מוציאים ספר תורה ולא אומרים "א-ל ארך אפים", וקוראים בתורה. בסיום הקריאה אומרים חצי קדיש, ומחזירים את ספר התורה לארון הקודש, וקוראים את המגילה. לאחר סיום הקריאה וברכת "הרב את ריבנו", אומרים "אשרי, ובא לציון" ולא אומרים "למנצח". בסיום האמירה, הש"ץ יאמר קדיש עם "תתקבל". לפני אמירת "שיר של יום", אין אומרים "תפלה לדוד".
למנהג בני עדות המזרח, לאחר החצי קדיש שלאחר קריאת התורה, אומרים"אשרי" ו"ובא לציון" עד "ואתה קדוש" ואז מפסיקים וקוראים את המגילה, ולאחר סיום הקריאה מתחילים מ"ואתה קדוש" (ע"פ שולחן ערוך סימן קל"א סעיף ו', שולחן ערוך רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ג סעיפים ג' ד' וסק"א, ילקוט יוסף - מועדים עמוד שט"ו סעיף ט"ו, עמוד שי"ז סעיף י"ז).
נ. בתפילת שחרית, אין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה, מכיון שבמגילה כתוב "ויקר" (אסתר ח' ט"ז), ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה (מסכת מגילה דף ט"ז ע"ב), ש"ויקר" זהו תפילין.
לכן, אדם שכבר סיים את תפילתו, וכעת שומע את קריאת המגילה, אף על פי שבכל יום מימות השנה, היה יכול לחלוץ את התפילין, שהרי סיים את תפילתו. עתה בפורים כשבא לשמוע את קריאת המגילה, לא יחלוץ אותם עד לאחר סיום הקריאה, וכשבקריאת המגילה יגיעו לפסוק זה, ינשק את התפילין.
הנוהגים להניח גם תפילין של רבנו תם, יש נוהגים לא לחלוץ את התפילין של רש"י עד לאחר קריאת המגילה, ויש נוהגים להניח את התפילין של רבינו תם לפני קריאת המגילה (ע"פ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן כ"ה סעיף י"ג, משנה ברורה סימן תרצ"ג סק"ו, מועד לכל חי סימן ל"א סעיף פ"ח, כף החיים סימן תרצ"ג אות י"ט, ילקוט יוסף - מועדים עמוד שט"ז סעיף ט"ו, לוח דבר יום ביומו, לוח דבר בעיתו).
על הניסים
נא. בליל פורים וביומו, יש לומר "ועל הניסים" בתפילת שמונה עשרה בסיום אמירת "מודים", ובברכת המזון בסיום אמירת "נודה לך". לעומת זאת, בברכת "מעין שלוש" (על המחיה) לא מזכירים את פורים. טעה והזכיר, אין זה נחשב להפסק, ואינו צריך לחזור ולברך (שולחן ערוך סימן תרצ"ג סעיף ב', סימן תרצ"ה סעיף ג', משנה ברורה סימן תרפ"ב סק"ב, שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד סימן ס"ג, שו"ת יביע אומר חלק ג' - אורח חיים סימן ל"ו).
נב. שכח ולא אמר "ועל הניסים" וסיים להתפלל או לברך ברכת המזון, אינו צריך לחזור להתפלל או לברך. אבל אם עדיין לא סיים את תפילת שמונה עשרה - אם נזכר לאחר שהתחיל לומר "ועל כולם" ולפני שאמר את ה' של סיום הברכה, חוזר ואומר "ועל הניסים". נזכר לאחר שאמר ה' - אינו חוזר, ולפני אמירת "יהיו לרצון" שבסיום "אלוקי נצור" יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר...". למנהג בני עדות המזרח, יאמר: "מודים אנחנו לך על הניסים ועל הפורקן... בימי מרדכי ואסתר...".
כמו כן, בברכת המזון - נזכר לפני שאמר את ה' של סיום הברכה, יחזור ויאמר "ועל הניסים". נזכר רק לאחר שאמר ה', לפני אמירת "הרחמן הוא יזכנו..." יאמר: "הרחמן הוא יעשה... בימי מרדכי..." (ע"פ רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ג סעיף ב', שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ה ס"ק ט"ו, שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ב סעיף א', רמ"א סימן קפ"ז סעיף ד', ועיין שם בשערי תשובה אות ג', משנה ברורה סימן רצ"ד סק"ז, שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מ"ט, ילקוט יוסף -מועדים עמוד ש"ט סעיף ב').
נג. מי שטעה, ובמקום לומר "בימי מרדכי ואסתר" אמר "בימי מתתיהו", אינו צריך לחזור להתפלל או לברך ברכת המזון. אבל אם שם לב לטעותו לפני שסיים את התפילה או ברכת המזון, ינהג כבסעיף הקודם (שו"ת רבבות אפרים חלק א' סימן תנ"ז אות א').
נד. מי שיודע בעל פה את נוסח "ועל הניסים", בכל זאת לכתחילה נכון שבתפילת ערבית של ליל פורים יאמר "ועל הניסים" מתוך הסידור ולא בעל פה, ובשאר תפילות יום הפורים יכול לומר בעל פה (משנה ברורה סימן ק' סק"א).
נה. בנוסח "על הניסים" צריך לומר "ועל הניסים" עם ו' החיבור (משנה ברורה סימן תרפ"ב סק"א, שו"ת יביע אומר חלק ח' - אורח חיים סימן י"א אות כ').
נו. המתגורר במקום שלא היה מוקף חומה בימי יהושע בן נון, ביום ט"ו לא יאמר "ועל הניסים". טעה ואמר, אינו צריך לחזור להתפלל או לברך ברכת המזון. לעומת זאת, במקומות המסופקים אם היו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון, יש לומר "ועל הניסים" גם בט"ו באדר (רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ג סעיף ב' סק"ו).
משלוח מנות
נז. כל אדם מישראל - אנשים, נשים וילדים שהגיעו לגיל חינוך, חייבים לשלוח שתי מנות אוכל - איש לרעהו ואשה לרעותה (ע"פ שולחן ערוך ורמ"א סימן תרצ"ה סעיף ד').
נח. מן הדין, מספיק לשלוח שתי מנות לאדם אחד, ובזה האדם מקיים את מצות משלוח מנות. אך כל המרבה לשלוח מנות לריעים, הרי זה משובח (שולחן ערוך סימן תרצ"ה סעיף ד').
נט. מעיקר הדין, אשה נשואה אינה צריכה לשלוח מנות, אלא מספיק שבעלה שולח בשבילה. אבל יש להחמיר, שכל אשה תשלח לבד לחברתה, ולא תסתמך בכך על בעלה (משנה ברורה סימן תרצ"ה ס"ק כ"ה).
ס. במקרה והאשה או הילדים הקטנים שהגיעו לגיל חינוך, אינם שולחים מנות לריעיהם, ומסתמכים על הבעל או האבא שישלח עבורם, טוב שהבעל או האבא יאמר להם שהוא שולח מנות גם עבורם (הליכות ביתה פרק כ"ב סעיף ט"ז - בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל).
סא. היה מי שנהג, שכשקיבל משלוח מנות לא הודה למשלח, ואמר שעל משלוח מנות לא מודים, מכיון שהשולח את המנות שולחם מכיון שהוא מצווה על כך ולא מרצונו האישי (לקט יושר עמוד 158).
סב. יש שכתבו, שבמשלוח מנות, תחילה האדם המבוגר צריך לשלוח מנות לחבירו או לאחיו שצעיר ממנו, ולאחר מכן הצעיר ישלח למבוגר. אך למעשה לא נוהגים כן, אבל ודאי שכך ראוי לנהוג מכיון שבצורה זו השמחה יותר מתרבה (ע"פ שפת אמת עמ"ס מגילה דף ז' ע"ב ד"ה בגמרא רבה, פסקי תשובה סימן קל"ח, שו"ת חק השיב - אורח חיים שאלה ס"א, שו"ת רבבות אפרים חלק ג' סימן תע"א אות ה').
סג. אַבֵל בתוך שבעת ימי אבלותו או בתוך י"ב חודש לאבלותו, חייב במצות משלוח מנות. אך לא ישלח במשלוח המנות מיני תפנוקים העשויים לשמחה. לעומת זאת, אין לשלוח משלוח מנות לאדם שהוא אַבֵל, בין אם הוא בשעת ימי האבל ובין אם הוא בתוך הי"ב חודש (שולחן ערוך רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ו סעיף ו', רמ"א - יורה דעה סימן שפ"ה סעיף ג', ילקוט יוסף חלק ז' עמוד רמ"ד סעיף י').
סד. אַבֵל ששלחו לו משלוח מנות, מותר לו לקבלם (שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן ק"ז אות ג', ילקוט יוסף חלק ז' עמוד רמ"ד הערה י"ד).
סה. בעת הכנת משלוחי המנות, ראוי לזכור את דברי הרמב"ם בהלכות מגילה (פרק ב' הלכה י"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו.
שאין שום שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו, דומה לשכינה, שנאמר (ישעיה נז, טו) 'להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים'".
מתנות לאביונים
סו. כל אדם מישראל, בין אנשים ובין נשים, חייבים לתת בפורים לפחות שתי מתנות לשני עניים - היינו, לכל עני מתנה אחת. אבל מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות במשלוחי מנות (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרצ"ד סעיף א' ס"ק א', ג').
סז. לכתחילה ראוי לתת לעני כסף מזומן ולא לתת לו צ'ק וכדומה, על מנת שיוכל ליהנות מהמתנות עוד בפורים עצמו (ע"פ משנה ברורה סימן תרצ"ד סוף סק"ב).
סח. הכסף שהאדם הפריש לזכר מחצית השקל, יכול הוא לתיתו לעניים בפורים, וייצא בזה ידי חובת מצות מתנות לאביונים (ביאור הלכה סימן תרצ"ד ד"ה ליתן).
סט. שתי המתנות לשני העניים, אסור לתת אותם מכספי מעשר. אבל אם האדם נותן מתנות נוספות לעניים אחרים, את אותן המתנות הנוספות יכול לתת מכספי מעשר (משנה ברורה סימן תרצ"ד סק"ג).
ע. לכתחילה ראוי לתת את המתנות לאביונים, לאחר קריאת המגילה. אבל אם לפני קריאת המגילה מזדמן לו אביון, ויתכן שאחר כך לא ימצא אדם אביון, יכול הוא לתת לו את המתנות לאביונים אפילו שזה לפני קריאת המגילה (זה השולחן חלק ב' סימן תרצ"ד).
עא. במקרה והאדם לא מוצא עני לתת לו את המתנות לאביונים ביום הפורים, ישמור את הכסף של המתנות לאביונים בצד, ומיד לאחר פורים כשיזדמן לו עני, יתנם לו (שולחן ערוך סימן תרצ"ד סעיף ד').
עב. אַבֵל בתוך שבעת ימי אבלותו, חייב במצות מתנות לאביונים (משנה ברורה סימן תרצ"ו ס"ק י"ז).
עג. מכיון שמצות מתנות לאביונים היא ממצות הצדקה, בזמן קיום המצוה חשוב לזכור ולקיים את דברי השולחן ערוך בהלכות צדקה (יורה דעה סימן רמ"ט סעיף ג') "צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין, ואם נתנה לו בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו".
הנהגות היום
עד. "חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" - חייב האדם לשתות יין בפורים, עד שיגיע למצב שלא יידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. יש הסוברים, שלא צריך להשתכר כל כך, ומספיק שהאדם ישתה קצת יותר ממה שרגיל לשתות, ולאחר מכן ילך לישון ובזמן שישן הוא אינו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ואחד המרבה ואחד הממעיט בשתיית יין בפורים, ובלבד שיכוון ליבו לשמים (שולחן ערוך ורמ"א סימן תרצ"ה סעיף ב').
עה. נשים וילדים קטנים אינם כלולים בהלכה שחייב איניש לבסומי בפוריא, ואינם חייבים להשתכר וכן לא לשתות יין יותר מכפי שרגילים (שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ח אות ב', שו"ת רבבות אפרים חלק א' סימן תנ"ח, נטעי גבריאל - פורים עמוד קנ"ח סעיף ד').
עו. מי שבמשך כל ימות השנה אינו שותה יין מטעמי בריאות, אינו חייב לשתות יין בפורים (שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן ק"ז אות ב').
עז. אבא שציווה על בנו לא להשתכר בפורים, הבן מחוייב לשמוע בקול אביו, וישתה מעט יותר מימה שרגיל לשתות בכל השנה ולאחר מכן ילך לישון מעט (הליכות שלמה חלק ב' מועדים פרק י"ט סעיף כ"ה, שלמי מועד עמוד רפ"ח).
פורים המשולש
השנה שיום ט"ו באדר חל בשבת, יוצא איפוא, שאנשי ירושלים וכל המקומות שמוקפים בחומה מימי יהושע בן נון,
קיום מצוות יום הפורים נחלק להם לשלושה ימים, ולכן פורים זה נקרא "פורים המשולש".
בעקבות כך, ישנן הלכות מיוחדות גם למתגוררים במקומות שאינן מוקפים בחומה מימי יהושע בן נון.
א. ביום ששי, מותר להתגלח ולהסתפר ולקצוץ ציפורניים לכבוד שבת קודש. אבל, לבני ירושלים ולכל המקומות המוקפים בחומה מימי יהושע בן נון, אסור להסתפר על ידי ספר אלא רק על ידי עצמו (ספר פורים המשולש לגר"ש דבליצקי זצ"ל - פרק א' סעיף ג' סוף הערה ג', פרק ב' סעיף כ"ה).
אך למנהג בני עדות המזרח, יש שכתבו שגם לבני ירושלים מותר להסתפר על ידי ספר (שו"ת יביע אומר חלק ו' - אורח חיים סימן מ"ז, ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"ז סעיף ד'). אך יש שכתבו שאין להסתפר על ידי ספר (בן איש חי – שנה ראשונה פרשת תצוה הלכות פורים סעיף כ"א).
ב. יש לסעוד את סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום, מפני כבוד השבת כדי שהאדם לא יכנס לשבת כשהוא שבע (רמ"א ומשנה ברורה סימן תרצ"ה סעיף ב' סק"י). אך יש נוהגים לעשות את סעודת פורים לאחר חצות היום ולאחר שהתפללו תפילת מנחה גדולה כמו בכל שנה, ואף מסיימים אותה סמוך לכניסת השבת. אבל, לכתחילה יש לעשותה לפני חצות היום (ראה על כך באריכות בספר פורים המשולש פרק א' סעיף ו' ובהערות שם).
ג. מכיון שבפורים נוהגים ללבוש בגדי שבת, יש לזכור לרוקן את הכיסים מהמוקצה לפני כניסת השבת.
ד. בתפילת מנחה של שבת לא אומרים "צדקתך".
ה. ביום ראשון ט"ז אדר, לא אומרים תחנון בתפילת שחרית ובתפילת מנחה, גם במקומות שאינם מוקפים בחומה (הליכות שלמה חלק א' תפילה פרק י"א סעיף ה', שלמי מועד עמוד רצ"ו).
ההלכות הבאות, אמורות רק למקומות המוקפים בחומה מימי יהושע בן נון
א. השנה - בירושלים ובכל המקומות המוקפים בחומה מימי יהושע בן נון, לא קוראים את המגילה בט"ו באדר כבכל שנה, אלא ביום ששי י"ד באדר (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ו').
ב. לאור העובדה שבשבת לא קוראים במגילה, בשבת ט"ו אדר יש לעסוק בלימוד הלכות פורים (רמב"ם הלכות מגילה פרק א' הלכה י"ג, משנה ברורה סימן תרפ"ח ס"ק ט"ז, חזון עובדיה – פורים עמוד ר"כ סעיף ז').
ג. המתגורר בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, במהלך השבת אסור לו לעיין בגילת אסתר העשויה מקלף, מכיון שהיא נחשבת למוקצה עבורו (חזון עובדיה – פורים עמוד רי"ג סעיף א').
ד. למרות שבכל שנה מעיקר הדין מותר לקרוא את המגילה ביחיד, ורק מפני פירסום הנס יש לבוא ולשמוע את הקריאה בציבור. השנה - בירושלים ובכל המקומות המוקפים בחומה מימי יהושע בן נון, מעיקר הדין צריך לבוא ולשמוע את הקריאה בציבור. מי שאין באפשרותו לשמוע את הקריאה בציבור אלא רק ביחיד, לא יברך את הברכה שעל הקריאה, ויקרא את המגילה ללא ברכה, ויש לפרסם הלכה זו כמה ימים לפני פורים (משנה ברורה סימן תר"צ ס"ק ס"א, שער הציון שם אות ס"א, לוח ארץ ישראל, עיין בספר פורים המשולש פרק ב' סעיף ו').
אכן, יש הסוברים, שמי שאין באפשרותו לשמוע את קריאת המגילה בציבור והוא שומעה ביחיד, יכול הוא לברך על הקריאה כבכל שנה, וכך הוא מנהג בני עדות המזרח (ספר פורים המשולש פרק ב' סעיף י"א הערה כ"ח, שו"ת יביע אומר חלק ו' - אורח חיים סימן מ"ו, שלמי מועד עמוד רצ"ב, ילקוט יוסף - מועדים עמוד ש"ז סעיף ב').
ה. בברכת "שהחיינו" שמברכים על המגילה, יש לכוון גם על הסעודת פורים ומשלוח מנות שיקיימו ביום ראשון (ספר פורים המשולש פרק ב' סעיפים י"ב, י"ח, שלמי מועד עמוד רצ"ב).
ו. מצות מתנות לאביונים יש לקיימה ביום ששי - י"ד באדר (שולחן ערוך סימן תרפ"ח סעיף ו').
ז. בשבת - ט"ו באדר, בברכת המזון ובתפילות העמידה יש לומר "ועל הניסים", אבל ביום ששי י"ד באדר, וכן ביום ראשון ט"ז באדר, אין לומר. מי שטעה ואמר, אינו צריך לחזור ולהתפלל או לברך את ברכת המזון (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ו', ספר פורים המשולש פרק ח' סעיפים א', י"א).
ח. בסעודת פורים המתקיימת ביום ראשון ט"ז אדר, בברכת המזון אין לומר "ועל הניסים" כפי שכתבנו בסעיף הקודם. אך יש שכתבו שנכון לומר "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים... בימי מרדכי ואסתר..." (כף החיים סימן תרפ"ח אות מ"ח, חזון עובדיה – פורים עמוד רכ"ז סעיף י"א, ועיין בספר פורים המשולש פרק ח' סוף סעיף י"א).
ט. מי שמתגורר בעיר שקיים עליה ספק האם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא, עליו לומר "ועל הניסים" גם ביום שישי וגם בשבת (משנה ברורה סימן תרפ"ח סוף ס"ק י"ח).
י. מצות משלוח מנות וסעודת פורים, יש לקיימם ביום ראשון - ט"ז באדר (שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן תרפ"ח סעיף ו' ס"ק י"ח). אך יש הסוברים, שיש לקיים את סעודת פורים ומשלוח מנות, גם בשבת וגם ביום ראשון (עיין במשנה ברורה שם ובשער הציון שם אות ל', חזון עובדיה – פורים עמוד ר"כ סעיף ח', עמוד רכ"ה סעיף ט').
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו".