ישנן שאלות שחוזרות על עצמן כל שנה.
"ויקחו לי תרומה", לכאורה היה צריך להיות כתוב "ויתנו לי תרומה". בשנה שעברה דרשנו בזה שני הסברים.
השנה נוסיף פירוש חדש המבוסס על הזוהר הקדוש ומביאו בעל התניא קדישא בספרו הגדול (פרק מז).
וכך מבואר: המילה "תרומה" מורכבת מהאותיות "תורה מ" דהיינו התורה שניתנה למ' (ארבעים) יום. הקב"ה הכניס את עצמיותו בתוך התורה, כדרשת חז"ל במסכת שבת "אנכי ה' אלקיך" אנכ"י ראשי תיבות "אנא נפשי כתבית יהבית" (תרגום תוכני: אני כתבתי את נפשי ונתתי אותה).
דבר נפלא ועצום הוא זה, אשר מרוב רוממותו לפעמים איננו תופסים אותו. כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה הוא נתן לנו את עצמו בתוכה - כך ע"פ הגמרא.
וזה בדיוק אומר לנו הזוהר הקדוש: כאשר יהודי לוקח את התורה, באותה שעה הוא לוקח את הקב"ה בעצמו. "ויקחו לי תרומה" - "ויקחו לי" כיצד לוקחים אותי? ע"י "תרומה" היא התורה שניתנה למ' יום.
וכיצד לוקחים את התורה? לקיחת התורה נעשית בעיקר ע"י השכל העיון וההיגיון. כאשר מבינים דברי תורה, אז השכל נהיה ממולא מדבר ה'. זה ענין "תורה מ'" - מ' מסמל את התבונה וההיגיון ("בן ארבעים לבינה” ו"עד ארבעים שנה לא קאים איניש אדעתא דרביה" (תרגום: עד ארבעים שנה לא עומד אדם על דעת רבו), דהיינו שלאחר ארבעים שנה אדם עומד על דעת רבו).
לכן גם לקיחת התורה היה באמצעות מ' יום.
בזה יובן ענין נוסף - לכבוד ז' אדר, יום הולדת הרבי הראשון, משה רבינו:
כולנו זוכרים מינקות את השיר העממי והקדוש "משה אמת ותורתו אמת". ותמוה, וכי התורה "תורת משה" היא? הלא "תורת ה'" היא!?
כך גם אומר הנביא, "זכרו תורת משה עבדי". וכי התורה "תורת משה" היא? הלא הוא היה רק שליח להביא לנו את "תורת ה'"?
אלא שמשה מסר נפשו על התורה (כלשון חז"ל), הגה בה בעיון שכלו והתמסר אליה לחלוטין. לכן הוא הוא התורה בעצמה - התורה נקראת על שמו.
ענין נשגב זה חוזר על עצמו באופנים שונים.
בתפילת החגים אומרים אנו, את הפיוט "אתה בחרתנו"…
בסוף הקטע שרים אנו, "ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת". מה הפירוש?
בספרי החסידות מבואר:
שמו הגדול של ה' הוא שם הוי'.
ואנו נקראים יהודים על שמו.
אם נתבונן במילה יהודי נבחין שהיא מורכבת מאותיות השם הקדוש.
"יהו-די" זה כמעט שם "יהו-ה", אלא שהאות ה' התחלפה לה באותיות "די".
אם נתבונן בעומק יותר נשים לב שהאות ה' בספר תורה היא בעצם כתובה בצורת האות ד' אלא שנוסף לה י' הפוכה. כאשר מפצלים את האות ה' לשניים, נשאר לנו ביד אותיות "די".
וזוהו "שמך הגדול והקדוש" - יהו-ה, "עלינו קראת" - יהו-די.
כל "יהו-די" מכיל בתוכו ניצוץ אלוקי (ניצוץ משם יהו-ה) כפי שמתחיל בעל התניא בפרק ב' "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש".
מנהג מענין נוהג הרבי מליובאוויטש, כל אימת שאומר משניות וקדיש לעילוי נשמת מי מקרוביו, לאחר המשניות ולאחר משנת רבי חנניה בן עקשיא - ממש לפני תחילת הקדיש - מעביר הרבי את ידו הקדושה על המצח ואומר בלחש את המילים הקדושות: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש".
אך נשאלת השאלה:
אם כל יהודי ויהודי מכיל בתוכו שם הוי', מה מוסיפה לנו התורה?
או במילים אחרות:
לשם מה עלינו לקחת את הוי' באמצעות התורה ("ויקחו לי תרומה" כנ"ל), אם כבר הוי' בתוכינו?
אבל התשובה היא מאוד פשוטה וברורה:
לכל אדם יש שני חלקים מרכזיים לפיהם הוא מנהל את אורח חייו. התת-מודע והמודע.
ישנם דברים שהאדם עושה בלי להבחין ובלי להבין למה עשה אותם, הוא עושה אותם לא מתוך מודעות. כאשר יחקור בנפשו יגלה ויבין שעשה זאת מפני מניעים נסתרים בנבכי נשמתו.
כאשר האדם לא מודע לעצמו, הוא תוהה ותועה. הרבה פעמים התת-מודע שלו יוביל אותו אל הדרך הרצויה. אך פעמים רבות יותר הוא ימצא את עצמו בכיוון הלא נכון.
דוגמא לדבר:
בתוככי היהודי לוהטת והומה לה נשמה יהודית, מחפשת היא משהו אלוקי.
היהודי שלומד תורה הוא מודע לכמיהת נשמתו ולכן הוא דואג להזין את נשמתו בתורה ואמונה תפילה ומצוה.
אך היהודי שלא לומד תורה, ובתוככי נשמתו נפשו בוערה. עשוי הוא למצוא נוחם (מזוייף וזמני) לנפשו בכל מיני כתות משונות מ"הודו" ועד כוש…
ככל שירחק היהודי מן התורה, כך תגדל השתקקות הנשמה. אם לא יספקו לנשמה "תורה", היא תפתח תורה משלה. כך נולדו להן רבות מן האידיאולוגיות הכפרניות, במאות שנים האחרונות. כאשר בהרבה מהן יהודים תוהים ותועים עמדו בבסיס האידיאולוגיות.
כך גם בתוככי ארצינו הקטנה והמוסעת, ישנם יהודים תוהים ותועים שאינם מודעים ליהדותם ונשמתם. זה מוביל אותם להתחבק עם אוייבינו… הם מקימים כל מיני אירגונים שונים ומשונים "שלום עכשיו" "בצלם" "שוברים שתיקה" וכו'.
בבסיס נשמתם בוערת בעירה אלוקית המאמינה כי בוא יבוא השלום "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".
הבעיה היא שהם לא מודעים לעצמם ליהדותם ונשמתם. אילו נשכיל אנו לקרבם ולהראות להם את האור הגדול, או אז נוכל לחבק אותם ולמשוך אותם בחבלי עבותות אהבה, לאהבה וליראה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com