סליחה שאני משתף אתכם רק עכשיו בזה. הקורונה באה בגללי!
כן, זה לא טור של העתק הדבק, לקח לי הרבה זמן להוציא את זה החוצה ולהודות שבעצם כל העולם כולו סובל בגללי.
בהתחלה היה נורא קל להאשים את המצעדים בתל אביב מהסיבה שלה' נמאס מהם ולכן שלח עלינו את הקורונה, אחר כך זה בכלל היה קשור לתחבורה הציבורית בשבת ובכל 'אשמנו' היה נוח לדפוק על לב של מישהו אחר.
בסוף אתה מגיע להבנה שהכל בגללך, אי אפשר כל הזמן להאשים אחרים במה שקורה מסביבך.
אם הכל נברא בשבילך ולכבודך, אז גם מה שפחות טוב מגיע לכאן כדי לעורר אותך שתפתח את העיניים ותעשה חשבון נפש עם עצמך, איפה אתה טעית, מה לא עשית מספיק טוב ומה בורא עולם רוצה ממך.
די לחשוב כל הזמן למה הוא והיא והם לא בסדר, קצת ענווה לא תזיק. כן, אני אשם בזה והתפקיד שלי הוא לחזק את מה שרופף, להתקרב קצת יותר, לאהוב קצת הרבה יותר ובעיקר להודות על מה שסובב אותי.
אז לא, אני ממש לא רוצה שנחזור "לחיים שהיו לנו" כי הם לא היו טובים, התעסקנו יותר מידי באחר, במה יש לו ובמה הוא לא טוב, שכחנו שאנחנו צריכים קודם כל להיסגר בתוך עצמו ולתקן את מה שלא טוב לפני שאנחנו חכמים גדולים על הבעיות של אחרים.
לא בא לי שוב המירוץ אחרי החיים שגם ככה נגמרים בסוף וכל מה שנשאר אחריהם הוא כלום. אני רוצה חיים מלאים בתוכן שאחריהם ישארו המצוות, המעשים הטובים, התורה. מה שבאמת חשוב בחיים הקצרים שלנו.
אני אוהב את העולם החדש, השקט והמכיל, שבו אתה לומד להעריך את הקיים, אתה הדבר הפשוט הזה והמובן מאליו שנקרא 'בריאות' וגם 'משפחה' והחיים עצמם שכל כך יפים אבל פספסתי אותם.
וזהו, עכשיו כשפרקתי מקווה שיהיה לי יותר קל לתקן.