בשנת תש"י (1950), הגיע דיווח ראשוני על כך שצפויה מערכת חורפית. מדינת ישראל הצעירה עקבה אחר השלג, ובתחילה דווח על כמה פתיתי שלג שנמסו.
כך למשל דווח בעיתון 'על המשמר'- "שלג ראשון ירד היום בירושלים, ובכמה מקומות בגליל. השלג שירד בירושלים בשעות 3 ו-6, נמס מיד".
שבוע לאחר מכן, הסערה גברה, והשלג התחיל להיערם ברחבי הארץ. השלג נערם כל כך, שהוא נרשם כשלג הכבד ביותר מאז התחילו לתעד סופות שלגים בישראל.
בירושלים ובצפת השלג עבר את ה-60 ס"מ, בצפון הארץ קרוב ל-20 ס"מ. בכל ערי המרכז ירד גם כן שלג כבד.
התחבורה הציבורית הושבתה, ורוב המשק עצר את פעילותו בשל פגעי מזג-האוויר. החשמל ברחבי המדינה נותק לסירוגין, וכן הרבה מקווי הטלפון קרסו, מה שהקשה על אזעקת עזרה לבתים רבים שהיו קרים ומנותקי חשמל.
לא רק התרגשות הייתה בארץ. השלג הכבד הותיר אלפי משפחות שחיו במעברות ללא חימום וכמעט וקורת הגג שמעליהם לא החזיקה מעמד. חלק מאותן משפחות לא היו מצוידים אפילו בבגדי חורף ומעילים.
במחנה העולים 'עין שמר' קרסה תקרה חדר האוכל, תקרת מפעל תנורים ירושלמי קרסה אף היא. גם החקלאות ניזוקה קשות בסערה, מה שהביא נזק לכלכלת ישראל שהחקלאות הייתה אבן יסוד בכלכלתה.