תורתנו הקדושה מתגלית בשיא הודה ותפארתה כאשר מעיינים בדרשות רז"ל על הפסוקים בפרשתנו.
כל מילה בפרשה זהב, כמה מרגליות ופנינים שלו חז"ל במסכתות קידושין (לגבי עבד עברי) ובשלושת הבבות קמא/מציעא/בתרא (לגבי דיני נזיקין, אבידות ומציאות, שומרין ושותפים).
לא לחינם העיד משה רבינו על התורה באומרו לבני ישראל "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ו"לא דבר ריק הוא מכם".
כמה יופי ועמקות שכלית טמונה במילות התורה, והכל בנוי ומבוסס על אדני האמונה.
"על אדני האמונה" אמרנו, לכאורה מתאים יותר "על אדני ההיגיון". הלא כן?
אכן כך דורשים חז"ל ומביאם רש"י בריש פרשתנו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" "לפניהם ולא לפני עכו"ם", שאפילו אם ישנו דין אחד שבו הם דנים כמותנו, בכ"ז אסור לדון בפניהם.
הוי אומר: לא ההיגיון הוא נר לרגלינו, כי אם האמונה. אילו הפסק בו אנו מעוניינים היה נובע מתוך היגיון, אז היינו מסתפקים גם בהיגיון של בתי הדין הנוכריים, בפרט כאשר הם פוסקים כמונו…
הפסק בו אנו מעוניינים הוא פסק אלוקי הנובע מתוך קגוקה וטהרה, מתוך שאיפה לקיים את דבר הא-ל.
וזו גם דרשת רש"י הראשונה בפרשתנו:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" "ואלה" וא"ו מוסיף על הראשונים (עשרת הדברות) מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.
כל מטרתנו ושאיפתנו עלי אדמות להגיע ל"תורה מסיני", לקיים את רצון בוראנו.
מה שאיננו רוצחים זה לא נובע מפני היותנו "הומאניים", זה כן נובע מפני שכך נאמר בסיני "לא תרצח".
אלא שכאן נשאלת שאלה:
"משפטים" מסמלים את המצוות ההגיוניות, בשונה מ"חוקים" שהן מצוות משוללי היגיון. אם כן לכאורה היה מתאים לומר שאיננו רוצחים וגונבים וכו' וכו' לא רק מפני שכך נאמר בסיני, אלא גם ובעיקר מפני שכך מובן בהיגיון האנושי?
אלא מבאר הרבי מליובאוויטש:
העולם סבור שלא לרצוח זה "היגיון" שגם הוזכר בתורה. אך ההיפך הוא הנכון, מפני שהתורה ציותה "לא תרצח/תגנוב" לכן הם מובנות בשכל והיגיון.
לא כל מה שהתורה ציותה מובן בשכל והיגיון, ממש לא. אך המצוות שהתורה הגדירה כ"משפטים", אלו מצוות שהתורה הדריכה את ההיגיון לקיים אותם. לכן ירדו מצוות אלו ממרום קדושתן ורוממותם וחדרו לתוך השכל האנושי.
כך נבחין למשל במצות כיבוד הורים המוזכרת בעשרת הדברות, גם בפרשתנו ה"משפטית" (מצוות הגיוניות) מובאת מצוה זו (מכה אביו, מקלל אביו). כך "לא תרצח" גם היא מוזכרת בפרשתנו ה"משפטית" בדין ערי מקלט. כך "לא תגנוב" בדין השבת אבידה. וכן הלאה.
שני צדדים למטבע:
א. מכך שהתורה הכניסה מצוות אלו לקטגוריית ה"משפטים", ניתנה האפשרות להיגיון האנושי להבינם בשכל.
ב. לאחר שהתורה נתנה אפשרות זו, שומה עלינו להחדיר את האור האלוקי בשכל.
ישנם כאלו הסבורים שקיום התורה צריך להיות מתוך אמונה פשוטה ללא טיפת שכל והיגיון. ואמנם יהודי "תמים" כזה המקיים מצוות מתוך אמונה פשוטה, יהודי נעלה הוא. אך ישנה פינה לשם הקדושה לא חדרה, ישנו חור שחור במוח ההיגיון לשם התורה הקדושה והמאירה לא חדרה.
לכך נאמר "נעשה ונשמע" אמנם הבסיס הוא "נעשה" דהיינו קיום המצוות מתוך "קבלת עול", אך בהמשך אליו בא ה"נשמע" דהיינו ההבנה ההגיונית.
אלו הם שני הקצוות ברש"י ריש פרשתנו:
מצד א. "ואלה המשפטים" וא"ו מוסיף על הראשונים, פרשתנו ההגיונית באה בהמשך למעמד הר סיני האלוקי והנשגב. לכן "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לפני דייני ישראל ולא לפני עכו"ם, אפילו כאשר ההיגיון של מקביל להיגיון התורה. כי ההיגיון שלהם לא נובע מתוך קדושה וטהרה…
מצד ב. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" "לפנימיותם" כמו שולחן ערוך בטוב טעם שאפשר לאכול את האוכל שייכנס לגוף ולכל באופן פנימי.
תוספת חשובה מוסיף הרבי:
אם הולכים רק על פי כללי ההגיון ומקיימים מצוות משפטיות אך ורק מצד הומאניות, או אז עשויים להגיע לשפל הכי מוסרי הקיים בעולם.
כדוגמת גרמניה הנאצית. שהיא היתה המדינה הנאורה והחכמה, אשר מצד אחד בה קמו כל מיני תנועות הומאניות כדי לשמר זנים נכחדים של בעלי חיים… ומצד שני היא זו שיצרה את מכונת ההשמדה הגדולה בהיסטוריה. והכל כמובן מתוך היגיון…
הוי אומר: היגיון האנושי לבדו הוא חסר תוחלת ותקווה, הבסיס הוא האמונה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com