הקצנת השיח
בבחירות הקודמות זה היה "או ביבי או טיבי", עכשיו זה "מפלגת ברוך גולדשטיין היא מפלגת לווין של נתניהו". בכל מערכת בחירות, כאלה חווינו יותר מדי בשנתיים האחרונות, כל צד פוליטי דוחק את יריבו לשוליים הצרים ביותר.
הסיבה דווקא מעודדת: אזרחי ישראל מתונים ברובם המכריע ולא אוהבים דעות קצה. זו הסיבה שנתניהו בחר להצמיד את יזבק לגנץ ולפיד, וזו הסיבה שלפיד מצמיד את בן גביר לנתניהו.
ראש הממשלה ניסה להקטין נזקים והבטיח שבן גביר לא יהיה חלק מהממשלה, אבל חברי כנסת סוררים ממפלגתו כבר פגעו במסע הבחירות עם אמירות מכילות יותר, כמו ח"כ ניסים ואטורי שצייץ "בן גביר זה אח", ומחק.
הסיכון של בנט
יו"ר 'ימינה' נמצא במוקד העניינים כ"יושב על הגדר" וזה שלכאורה יכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה, אבל שמירה על מספר דו-ספרתי של מנדטים תהיה משימה קשה עבורו. החיבור ל'בית היהודי', שמניב רווח נקי קודם הבחירות, עלול לפגוע במו"מ שלאחריו ויפגע בגמישות של בנט.
המלכוד של גפני
יו"ר 'יהדות התורה', משה גפני, מנסה לעמעם מסרים ולא מצהיר שיילך עם 'הליכוד' באש ובמים. בוועדת הכספים הצהיר גפני כי ידרוש את חקיקת פסקת ההתגברות כתנאי לכניסה לקואליציה ולפחות במובן הזה, גפני יודע שעדיפה לו ממשלה בראשות סער על נתניהו. לצערו, זה בא בעסקת חבילה עם לפיד.
מנהיג מדינה ללא קול אחד
רה"מ החליפי, בני גנץ, רשאי למנוע כל החלטה של שותפו לראשות הממשלה, רה"מ בנימין נתניהו. הסכם הממשלה השוויונית הוביל לממשלה קפואה שכשלה במשימה עבורה הוקמה: המלחמה בקורונה. אבל אם חשבתם שהפארסות הנוכחיות הן הסוף, יכול להיות שלאחר הבחירות נקום לכאוס שלטוני חריף ומוזר בהרבה.
על פי חוות דעת של משפטן בכיר באוניברסיטת בר אילן, גם אם גנץ יחליט לפרוש מהמירוץ לכנסת, מעמדו הרב בממשלה ישאר בדיוק כפי שהוא עד כינון ממשלה חדשה. תיאורטית זה גם אומר שבעוד תשעה חודשים ייערך בישראל אירוע שבמדינה בה העם הוא הריבון לא יכול להיווצר: אדם שלא זכה לקול אחד בקלפי בשתי מערכות בחירות רצופות יהיה מנהיג המדינה.
"משחקי כסאות", סיכום השבוע בפוליטיקה, בהגשת רפאל כהן.