דף פא
*טומאת התהום. *שריפה בנותר וטמא ובפסול בעלים.
א. הציץ מרצה על טומאת התהום בנזיר ועושה פסח, והדינים 1. ילפינן להו"א שנאמר בנזיר עליו ובפסח נאמר בדרך וזהו מחוורת או בגלוי, ודחי מדאמרינן הכיר בה אחד בסוף העולם, ולמסקנא גמירי בהלכה למשה מסיני וקראי אסמכתא. 2. הציץ מרצה בנזרק ואח''כ נודע ולמסקנא אף בנודע ואח"כ נזרק, והא דתניא שמרצה במזיד לרבינא טומאה אף במזיד וזריקה רק בשוגג, ולרבי שילא זריקה אף במזיד וטומאה רק בשוגג. 3. בעי האם מרצה גם על הכהן המקריב דגמירי זבחא או רק בבעלים, ומייתי דטומאת התהום נאמרה למת בלבד למעט תהום דשרץ וש"מ הותרה, ודחי דאתי לבעלים בטומאת התהום דזיבה ולרבי יוסי אתי למעוטי טמא שרץ דקסבר שאין שוחטין עליו. 4. את"ל דהותרה לכהן בעי האם ילפינן מינה לתמיד, ומייתי ק"ו שבתמיד הותרה אף טומאה ידועה ודחי דאין למדין ק"ו מהלכה למשה מסיני. 5. בתהום דזיבה, לרבי יוסי שומרת יום ששחטו עליה בשני שלה ואח"כ ראתה פטורה מפסח שני ש"מ דמרצה, ודחי דקסבר שמטמאה רק מכאן ולהבא, והא דאמרינן שמטמאה משכב ומושב למפרע זהו רק מדרבנן ולדידיה משכחת ליה זבה גמורה בשופעת או ברואה שני ביה"ש. 6. טומאה הטמונה בתבן עפר וצרורות הוי טומאת התהום אבל לא במים באפילה ובסלעים.
ב. השריפה בנותר ובנטמא מיעוטו 1. שורפין בחצר מעצי עצים והציקנים שרפו מעצי הערכה וה"נ אכסנאי כיון דלית ליה או בהחזיק בדרך. 2. א"א לשרוף במערכה מעצי עצמו מפני הבושה או חשד ונפ"מ בקנים שלא ראויים למערכה, וכן מייתי שמעמידים את הטמאים בשער העזרה משום בושה או חשד ואיכא בינייהו מפנקי.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני ריצוי ציץ על טומאת התהום (6)
ב. השריפה בנותר ובנטמא מיעוטו (2)