דף עה
*דיני הצליה. *שריפה באש ובגחלים.
א. חשש דם בתוך הבשר 1. מולייתא וזהו מילוי שבתוך הבשר שרי והדם כבולעו כך פולטו, ואין ראיה מזה שנותן את הכרעים בתוך הבהמה כיון שהדם מחלחל מבית השחיטה והלב סגי לקרעו כיון שהוא חלק. ולהלכה אם העיסה של סולת שרי אף באסמיק, בקמח נקי שרי אם המוהל צלול, ובשאר קמחים אסור רק באסמיק, והמתיר זהו אף אם פיו למעלה והאוסר אף פיו לתחת. 2. רב אחא ורבינא נחלקו גבי אומצא דאסמיק שאם חתכו ומלחו שרי לקדירה, בשפוד שרי כיון דזב, ובגחלים פליגי אי אסור דצמית או דשרי דשאיב וכן הלכה, וה"נ פליגי בביעי ובמיזרקי דזהו ורידין. 3. החומץ של אומצא דאסמיק אסור ובלא אסמיק פלוגתא אי חיישינן לדם ומייתי דאמימר גמעו, ורב אשי לא חלט פעמיים באותו חומץ כיון דליתא לקיוהא דפירא בעין.
ב. שריפת קרבן פסח באש ולרבי ה"ה גחלים, והשמועות בדברים שדינם שריפה 1. הסיק תנור בקליפי ערלה וגרפו הפת מותרת, והא דבפסח איצטריך קרא למימר שאינו צלי אש זהו משום דילפינן מערלה או שהתורה הקפידה בפסח שהחום יבא מחמת האש משא"כ בערלה הקפידא היא על עצי האיסור והא ליכא. 2. צרעת מכוה זהו אם בא מחמת האש ואיצטריך ריבויא דמכוה לגחלת ש"מ שאינה בכלל אש ודלא כרבי, ותרצינן אתי לגחלת ממתכת או כרוך ותני וקרא אתי לאחריני כגון חמי האור. 5. גבי עבודת יו"כ נאמר אש ולא עוממות גחלי ולא שלהבת אלא לוחשות, ש"מ דגחלי כולל לוחשות ואוממות וקשיא לרבי, ואין לומר דההו"א שיביא שלהבת לבדה ע"ג חרס משום שזה בזיון, גחלת, ולמסקנא אתי למימר שלא יביא מחצה גחלת מחצה שלהבת שתהיה בפנים גחלת אלא צריך שתהיה גחלת כבר בלקיחתו. 3. גבי שריפת בת כהן נאמר באש תשרף ונעשה ע"י פתילה של אבר משום דתשרף ריבה, ובעינן אבר שהתחמם באש לאפוקי אם יצא חם מהאדמה. ואין לשרפה בחבילי זמורות דילפינן גז"ש מבני אהרן שתהא שריפת נשמה וגוף קיים, ולא בחמי האור דאינה מיתה יפה. 4. בפרים הנשרפים בעינן אש דווקא, משום דלבסוף נאמר שוב אש.
שאלות לחזרה ושינון
א. חשש דם בתוך הבשר (3)
ב. אופן השריפה בדברים שדינם שריפה (5)