יש לך קושי? בעיה? ואין לך פתרון?
רוצה להתפלל - ואין ריכוז? השכל נעלם? אתה מבולבל? מצוין!
התפילה הזאת היא – הישועה שלך!
שמת לב, כשאתה מאוד רוצה להתפלל 'הלך' לך הריכוז? השכל נעלם? הראש מסוחרר... הבעיות והקשיים 'מערבלים' אותך? כאילו ב'דווקא'? להכעיס...?
נכון! הקב"ה עשה את זה בכוונה! הוא רוצה שתתפלל - דווקא עכשיו!
כדי – שתקובל תפילתך!
שתי סוגי תפילות – מהן?
הראשונה: תפילה מתוך 'ישוב הדעת', ריכוז ומוחין, ברוגע ושמחה.
השניה: תפילה בזמן שאין שום 'ישוב הדעת': הראש כואב, אין שכל, אין ריכוז, אין כלום! וכמה אתה מרגיש - שאתה שווה? גורנישט! כלום! בזמן הזה אתה יכול רק לצעוק: 'אבא' תעזור לי! אין לי שום עצה! שום פתרון! אין מי שיעזור לי – רק אתה!
אתה – אבא שלי, תעזור לי! אם לא, אני אבוד!
ראית איך צועקים ה' ישמור כשהאדם מאושפז מחובר למכונת הנשמה?
ברגעים אלו, אף אחד לא חושב לחפש תפילה עם שכל, וכוונות...
אז, פשוט צועקים – אבא! תציל! תעזור! תרחם!
שום שכל אין מח – רק צועקים אבא! טאטע - תעזור לי!
ביציאת מצרים – הדעת יצאה מהגלות!
כשישראל היו במצרים הם צעקו לה' מעומק הקושי והצרות, לא היה להם שום 'מוחין', רק - 'קוצר רוח ועבודה קשה'.
איך הם אז התפללו? אומר המדרש: "ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב”ה"!
"ויאנחו ויזעקו – ותעל שוועתם" הם צעקו אבא..... והקב"ה שמע צעקתם!
והוציא אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה.
כשיצאו ממצרים – המוחין יצאו מהגלות!
כשעם ישראל יצאו ממצרים, גם המוחין יצאו מהגלות, כי:
עיקר הגלות היא - גלות הדעת! והם - התפללו עם מוחין!
הם קיבלו מוחין דגדלות, כי הם כבר ראו את האותות והמופתים שנעשו להם, והם כבר ידעו איך להתפלל עם מוחין וכוונות.
אבל, הקב”ה רצה לשמוע את הקול התלותי שקורא 'אבא'!
מבקש ומתחנן, בחוסר אונים מוחלט! האומר – אבא – הושיעני!
אבל, לעם ישראל היה דעת, והם כבר - לא רצו להתפלל כזאת תפילה!
מי בעצם רוצה?... מה עשה הקב"ה?
"גירה לפרעה לרדוף אחריהם, מיד - ‘ויצעקו בני ישראל אל ה’’.
אמר הקב”ה: "לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם - אותו הקול שכבר שמעתי במצרים”.(עפ"י רבי יחזקאל מקוזמיר)
מקשה ה’דברי ישראל’, למה הקב"ה רצה לשמוע את הקול הזה? ועם ישראל לא רצה להשמיע כזה קול? מכאן מבינים איזה תפילה יותר חביבה על הקב"ה.
מה התפילה הרצויה עם או בלי מוחין?
בתפילה מהסוג הראשון, שהאדם מיושב בדעתו, הוא מצליח להתפלל עם יותר כוונה.
אבל, התפילה השניה, שנעשית בלי ריכוז, בלי דעת, האדם מתפלל כמו תינוק שקורא 'אבא'... בלי מילים!
הוא אפילו לא אומר מה בדיוק - הוא רוצה, מבקש, צריך!
לפעמים, הוא רק – נאנח! והלב שלו צועק – אבא!
אבא – תציל אותי תושיע אותי...
ותפילה כזאת מעוררת על האדם - רחמנות גדולה של האב על בנו...
ויותר מזה – לא צריך! ותעל שוועתם...
לא מתאים לי כזאת תפילה - לא רוצה!
בשביל כזאת תפילה נסעתי – עד הכותל? קבל רחל? טבריה?
איזה תפילה זאת? של בדיעבד? אני?
מסביר רבי יחזקאל מקוזמיר, שבאמת, בתפילה שהאדם צועק – אבא, גם בה יש את עומק הכוונות והשמות הקדושים, כי באמת חשוב להזכיר את השמות הקדושים, אבל, האמת לאמיתה היא:
"העיקר שיהיה בבחינת תינוק - שאינו יכול לדבר כלל! רק לקרות קול פשוט ‘אבא אבא’, ובזה בוודאי נתעורר רחמנותו הגדולה”.
מה משמעות הצעקה – אבא?
כשהאדם מתפלל עם כוונה ומוחין, הוא משיג משהו מזערי מגדלות ה' יתברך, אבל, ולגדולתו אין חקר, והוא עדיין לא מרגיש את תלותו במלך העולם.
משמעות הצעקה 'אבא': אני שלך! ורק שלך! ואתה היחיד שיכול לעזור לי! בלעדיך – אני כלום! וזה – עיקר מטרת התפילה!
הצעקה מבטאת את ההרגשה:
אני תלוי רק בך! אני תינוקך! לי אין:
לא ישועה! לא פיתרון! שום אפשרות! יש לי – רק אותך!
והאדם... לא אוהב להרגיש את התלות המוחלטת הזאת, שמבטאת:
חוסר אונים! שמוכיח – אני לא יכול לעזור לעצמי!
אפילו אם: יש לי כסף, שכל, קשרים, כישורים ועוד...
ולכן, האדם לא אוהב להגיע למצב הזה! ולא רוצה להתפלל כזאת תפילה... אבל, הקב"ה מתאווה לתפילה הזאת... ואז:
הוא מביא את האדם ל'חוסר אונים' - והאדם מרגיש 'גמור'...
איך שאומרים: 'בקנטים'... כדי שיתפלל כזאת תפילה...
וזאת – תפילה שיוצאת מעומק הלב שלפעמים – קרוע ומדמם, וזאת: תפילה אמיתית, שלעולם – לא חוזרת ריקם!
התפילה הזאת מעוררת על האדם את - הרחמנות הכי גדולה של הקב"ה!
היא שיוצרת את הקשר הכי מיוחד בין האדם לקב"ה, כי היא מקשרת ומביאה את האדם לנקודת: היחוד והביטול.
הקב"ה אוהב תפילה כמו במצרים – צעקת אבא...
הקב"ה אוהב לשמוע את תפילת האדם ב'מיצר': כמו שהתפללו במצרים, שצעקו בחוסר אונים, מקירות ליבם ‘אבא'... אבל, האדם מעדיף תפילה מתוך גדלות מוחין וכוונות.
האדם רוצה להתפלל: מתוך ישוב הדעת וגדלות הדעת, ולצאת מהתפילה עם תחושת רוממות וסיפוק, כי אז מרגיש – שתפילתו התקבלה.
הקב"ה רוצה אותך בלי דעת! רק אבא!
הקב"ה רוצה לפעמים שהאדם יתפלל דווקא – בלי דעת!
הוא דואג – לקחת לו את הדעת לפני התפילה!
כדי שהוא יצעק – אבא... – הקב"ה אוהב את התפילה הזאת!
ואתה... מאוכזב, מיואש ואפילו – כועס! מה תפילה כזאת שווה!
אבל, ה’דברי ישראל’ אומר - שאין כאן נפילה, אלא - להיפך!
הקב"ה רוצה ומשתוקק לתפילה - יותר אמיתית!
ולכן, הוא נוטל ממך את הדעת, כדי שתשיג את:
המטרה העיקרית של התפילה!
תכיר בעובדה - שכל כולך שייך – לקב"ה! וזה – ביטול גמור!
הלב שותת... אין לי אף אחד - חוץ ממך! כי – 'אין עוד מלבדך'!
אין תרופה ואין מרפא – חומץ ממך אבא!
אומנות התפילה - צעקת אבא...
ה’דברי ישראל’ אומר: "אומנות אבותם" – “פירוש ‘אבותם’ היינו האומנות של - אביהם שבשמים שזוהי: התפילה ש'אבינו שבשמים' מחכה - שתקרע את השמים - ‘אבא'!
יש תפילה שהיא אומנות מיוחדת - היא תפילת ה’אבא’!
התפילה הזאת, בלי המוחין, דווקא היא מוכיחה לנו:
אין לנו מלך – אלא אתה!
כשאין מוחין – הקב"ה לא עזב אותך!
הקב"ה - דאג לקחת לך את המוחין...
כי הוא רוצה – שתתקבל תפילתך!
תקובל תפילתך לרצון, אמן!
לע"נ רבי יחזקאל טאוב בן רבי צבי הירש טאוב זכותם תן עלינו אמן!