משבר הקורונה מזמין אותנו לבחינה מחודשת של יחסנו אל מצבים של התמודדות נפשית. בתקופה זו השינויים והאתגרים מובילים לעתים גם למצוקה נפשית, במקרים רבים ולמרות הצורך האפשרות לפנות לטיפול פשוט לא נלקחת בחשבון.
התמודדות נפשית נתפסת לעתים כבעיה של שוליים חברתיים, המתמודדים סובלים מתיוג שלילי סטיגמה והדרה חברתית. בתקופת הקורונה העיסוק בנושא תופס מקום מרכזי יותר, למדנו להבין שאתגרים נפשיים עשויים לפגוש כל אחד מאיתנו. בימים אלה של סגר כללי, בידוד וחל"ת, "התמודדות נפשית היא כבר לא מילה גסה".
הסטיגמה בבריאות הנפש היא סוגיה ידועה ומוכרת, חשיבות הנושא מצריכה שוב ושוב את העלאתו על סדר היום הציבורי ובמיוחד בתקופה זו. זה לא סוד שאנשים לא פונים לטיפול נפשי מחשש שיראו אותם כחולי נפש, לא נורמליים ומשוגעים, התיוג השלילי משפיע על נכונות הפנייה לטיפול ועל סיכויי השיקום וההחלמה. אלו הפונים לטיפול עסוקים בהסתרה ומשלמים מחיר חברתי כבד, המוסיף על ההתמודדות הקשה גם ככה.
בציבור החרדי הבעיה חמורה עוד יותר, מתמודדים נוטים לפנות לטיפול רק כאשר הגיעו מים עד נפש, מקרים רבים פשוט מוסתרים ומוחבאים, ה"מה יגידו" תופס מקום מרכזי גם כאן. הצרה היא שבמקרים רבים אנשים המתמודדים עם קושי נפשי פשוט לא פונים לטיפול, הנכונות לפנות לעזרה מושפעת ישירות מרמת התמיכה החברתית והאחריות לשינוי היא עלינו.
זו היא אחת ההשלכות המרכזיות של הסטיגמה, במקרים רבים אנשים המתמודדים עם אתגרים כגון דכאון או חרדה (מצבים נפשיים הנחשבים "קלים") אינם פונים לטיפול בשל התיוג השלילי, הם מתמודדים עם האתגר והקושי לבד ללא תמיכה והקשבה וללא ייעוץ מקצועי, הדרכה נכונה הייתה מאפשרת להם לצלוח את המשבר ולהמשיך הלאה בחייהם. אין בכוונת הדברים לערוך השוואה בין מצבי נפש, להפך, האמירה כי יש להתייחס לכל התמודדות נפשית בכבוד וברגישות וליצור את התנאים החברתיים האופטימליים לשיקום והחלמה.
ישנם קולות המתנגדים לפנייה לטיפול וטוענים כי הוא מנוגד לערכים תורניים, טענה זו גם אם בעבר היה לה בסיס אינה תקפה עוד. מטפלים מקצועיים רבים הינם שומרי תורה ומצוות בעצמם, הפרקטיקה הטיפולית מנותקת מהפילוסופיה שכלפיה עלתה ההתנגדות והרעיונות הטיפוליים מתאימים לתפיסה התורנית. המודעות לנושא בקרב מטפלים נמצאת בעליה ובנוסף פותחו גישות טיפוליות בהם מושם דגש על רגישות תרבותית, כל שנדרש הוא לאתר מטפל מקצועי מתאים.
אם בבחירת מטפלים עסקינן, חובה להדגיש את החשיבות של פנייה לאיש מקצוע. בציבור החרדי קיימת נטייה לפנות למטפלים חסרי הכשרה מקצועית מוסמכת, מה שנקרא "מבינים בנפש", מטפלים שעברו הסמכה בקורס מזורז כלשהו. מטפלים כאלו אמנם מעניקים עידוד ותמיכה, אך הבעיה בסופו של דבר נשארת והאמון ביכולת לשנות את המצב פוחתת. האדם אומר לעצמו כבר ניסיתי טיפול והוצאתי הרבה כסף שום דבר לא עוזר, בחירת מטפל היא חלק משמעותי בתהליך.
בכדי לעמוד מקרוב על משמעויות הסטיגמה עבור מתמודדים הבאנו ציטוט של סיפור אישי, יעקב טייכמן הינו מתמודד נפש חרדי, באומץ לב נדיר הוא חושף את סיפורו האישי בתקשורת. "אין התייחסות לפגועי נפש במגזר החרדי" הוא טוען, ברגע שהגדרת את עצמך כפגוע נפש אתה למעשה נפלט מהחברה. לעתים רבות קיבלתי את המסר "אם אתה הולך לטיפול זה אומר שאתה לא רוצה להתמודד ואתה לא לוקח אחריות על החיים שלך". למעשה ההפך הוא הנכון, פנייה לטיפול נפשי היא צעד משמעותי בכיוון של התמודדות אמיתית ושינוי המצב. הוא קורא לשיח ציבורי בנושא ומזמין מתמודדים נוספים לשתף את סיפורם, "בטווח הארוך ככל שיותר אנשים ישתפו ויספרו את החוויה שלהם כך תהיה לזה יותר השפעה".
על מנת לשנות את המצב הבעייתי נדרשת יצירה של שיח חברתי חדש, המסר צריך להיות "זו לא בושה ללכת לטיפול נפשי". אתגר נפשי לא שונה מהותית ממצבי חולי גופני, גם לנפש נדרשים מנוחה ריפוי והחלמה, טיפול נפשי כידוע יכול לסייע לתהליך באופן משמעותי. השינוי במקרה הזה צריך להתחיל מלמטה דרך כל אחד מאתנו, בפעם הבאה שאתם מרגישים לחץ וחרדה או דכאון אל תישארו עם זה לבד, תפנו לטיפול מקצועי. ולא פחות חשוב תדברו על זה עם החברים והקרובים לכם, תהיו קשובים ורגישים ובמקרה הצורך תתמכו בהם לפנות לטיפול מקצועי, בואו ניצור שיח חברתי מאפשר ומכבד.
לא ירחק היום ואנשים ירגישו בנוח לפנות אל רופאי הנפשות לשתף בכך את קרוביהם ולקבל מהם תמיכה, ובסופו של דבר גם להגיע להחלמה מלאה בסייעתא דשמיא. תשתפו את המסר ויחד ניצור את השינוי המיוחל "התמודדות נפשית בריאה".