מי לא צריך ישועה?!
מי לא משווע לישועה?!
מי לא נכסף ומשתוקק שהשם יקרע לו כבר את הים – שיסיר ממנו את המגפה, שירפא אותו מהמחלה, שיגאל אותו מייסוריו, שיתן לו ילדים, שימצא לו את זיווגו, שישלח לו פרנסה...
ומה אנחנו לא עושים בשביל זה – מתפללים, הולכים לקברי צדיקים, מדליקים נרות, תורמים לארגוני החסד, עושים את כל הסגולות האפשריות...
חוץ ממשהו אחד קטן קטן, שאינו עולה כסף ואין צורך לנסוע בשבילו לשום מקום, אבל הוא סגולה סודית ביותר. סודית עד כדי כך, שאנשים נוטים לשכוח ממנה בדרך כלל.
ובפרשה שלנו הסוד הזה נחשף במלוא תפארתו.
סוף סוף זה קורה!! בני ישראל יוצאים ממצרים!!
אבל, זמן קצר אחרי תחושת הגאולה המשכרת הם מגיעים למבוי סתום. פרעה וכל חילו רודפים אחריהם, ולפניהם ניצב ים סוף. אין לאן לברוח. ואין להם מה לעשות.
מה עושים? מה כל יהודי טוב עושה כשהוא בצרה? מתפלל להקב"ה, שיושיע אותו. וזה מה שמשה ובני ישראל עשו. התפללו.
אבל הקב"ה לא אהב את זה, והוא הוא אומר למשה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות, יד טו). שואל האור החיים הקדוש: הרי למי הם יצעקו אם לא להקב"ה, ובפרט בעת צרה, כשהמענה היחיד זה ריבונו של עולם? ויותר מזה: לאן בעצם הקב"ה רוצה שהם יסעו? הרי מצרים מאחוריהם, ים סוף לפניהם, ואין להם לאן לזוז.
מסביר האור החיים הקדוש, שבאותה שעה ריחף קטרוג נורא על עם ישראל, משום שכמעט ולא היה הבדל בינם לבין המצרים – "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה" ומדוע להטביע את המצרים ולהחיות את בני ישראל?!
וכאן מגלה לנו האור החיים הקדוש את הסגולה הסודית לקריעת ים סוף, את הפטנט שיכול לפתור כל בעיה, והוא סוד נורא ועצום ששייך לכל יהודי באשר הוא.
פטנט רשום, שתמיד תמיד עובד, ושמו: "ביטחון בהשם".
המנגנון של הבריאה עובד באופן כזה, שכאשר יהודי אומר לקב"ה 'אני לגמרי בידיים שלך, ורק אתה תציל אותי', הוא ניצל מיד.
לעומת זאת תפילה פועלת לאט יותר. מול אותו קטרוג נדרשו תפילות ותחנונים רבים, ולא היה לזה זמן...
מסיבה זו אמר השם למשה: " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" – אתם לא צריכים לבקש ממני עכשיו בתפילה, זה לא הזמן. אני זה לא הבוס שלכם בעבודת פרך! נראה לכם שלא אושיע אתכם?! "בנים אתם להשם" – רק תבינו שאני אבא שלכם!!! כנסו לים, בעודו רגיל ושוצף, ורק תסמכו עלי.
ואומנם, נחשון בן עמינדב היה הראשון שבטח בהשם ונכנס למים עד גרונו, ואז נבקע הים.
האור החיים מגלה לנו בזה את הסוד לחיים הטובים עם כל הישועות: "גדול הביטחון והאמונה, להכריע את כל הדינים לטובה".
מבהיל על הרעיון!
אנשים שנמצאים בצרה עושים הכול כדי להינצל וכדי להיוושע, ואילו כאן, בכמה מילים קובע לנו האור החיים הקדוש באופן מפורש, שאין עליו סייג כלשהו: 'רוצה להכריע את כל הדינים לטובה? כל כל כל הדינים, מכל סוג שהוא ובכל תחום שהוא? אחוז בביטחון!'
דמיינו לעצמכם ילד שמגיע לאבא שלו, כולו מזיע ומלוכלך בזוהמה עם בגדים בלויים, ורץ לאבא שלו ונותן לו חיבוק אמיתי עם חיוך ואומר לו: 'אני סומך עליך. אתה אבא שלי ואני מאמין שאתה תעזור לי לנקות את עצמי. ותושיע אותי'.
תַראו לי אבא אחד בשר ודם, שלא יעזור לבן שלו כשהוא מבקש ככה!!!
וקל וחומר לאבינו שבשמיים, שברא כל חלקיק וכל חיידק בבריאה ורק לטובתנו. שכל ציפור וכל פרח שקיים נועד כדי שלנו יהיה יותר טוב. כאשר יהודי אומר לאבא, אני לא סומך על שום אדם או כלי בעולם, אתה אחראי על הכול ואני אך ורק בידיים שלך – באותו רגע הקב"ה יחבק אותו, וימציא לו את מבוקשו.
העולם הזה הוא כמו ארמון של מלך, ולכל אחד בעולם יש שתי אופציות:
- לתלות את מבוקשו במשרתים – זה יכול להיות בבוס, בהשקעה עסקית, ברופא מסוים... ואז כפי שכותב החובות הלבבות: "הקב"ה מניחו ביד מי שבטח עליו".
- להאמין שהכול זה מאיתו ובידיו יתברך, וההשתדלות היא רק גזירה, ובסוף רק הקב"ה קובע... ואז אתה בידיים של המלך בעצמו.
למה לנו לתלות את מבוקשנו במשרתים ולא לגשת ישר למלך עצמו??
אין בעולם תיאור שימחיש את רחמיו ואהבתו לבני ישראל. הקב"ה אומר לנו: "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך" – רק תבטח בי, ותקבל את כל מבוקשך.
איך אפשר בכלל לדאוג עם כזה אבא ענק?! זו כפיות טובה שלא לבטוח בו. מה נראה לנו שהיא רוצה "לדפוק" אותנו? בחיים לא! הוא הכי רוצה בטובתנו!
בני ישראל נמצאים במצב, שכמעט ולא ניכר הבדל בינם ובין המצרים, אבל כשהם בטחו בריבונו של עולם והתקדמו לתוך הים, מיד חצה להם הקב"ה הרחום והחנון את הים.
זה הסוד. ביטחון בהשם.
נקודה למחשבה: אף אחד לא בונה מנעול ללא מפתח. בגלל זה הקב"ה לא נותן לך בעיות שאין להן פתרון.