"החזן והנשיא"
ביום שלישי י"ג בשבט, ציינו 57 שנים לפטירתו של גאון החזנים - החזן ר' יהודה לייב בן ר' קלמן גלנץ.
לשמו של לייב גלנץ הוצמד עוד בחייו כמעט כל תואר אפשרי. חזן, מוזיקאי, מלחין, משורר, מהפכן, סופר, חוקר ועוד... לייבל'ה היה נואם מחונן שובה לב, לחם ללא חת על כבודה ומקומה של החזנות בעולם, והצהיר על עצמו: "אינני רק חזן, אני ממש מאוהב בחזנות".
גלנץ ניחן בקול טנור לירי, גמיש, מתוק ומתכתי. הדביקות החסידית עליה גדל, הביאה אותו בביצועיו, לאקסטזה שאפשרה לו ליצור נוסח ייחודי עם נוסחה חדשנית ומקורית, בעלת מרווחים כרומטיים.
עפ"י הרישומים, הלחין גלנץ 216 יצירות, המפורסמת שבהן היא היצירה המופלאה "שמע ישראל" שהוקלטה לפני 92 שנה ב 20/2/29. את היצירה הקדיש גלנץ לחברו מחסידות טאלנא, החזן דוד חסמן והיא התפרסמה בתקליטו הראשון "רינת הקודש".
בקונצרט "רזא דשבת" שקיימנו לפני שנתיים, ביקשתי מהחזן נתנאל הרשטיק לבצע את "שמע ישראל" בצורה מלומדת ומשכילה, כדרכו של גלנץ. נתנאל - חזן מבטן ומלידה, מביא בביצועו האיכותי והמלומד, עונג גדול לכולנו ובע"ה גם נחת והחלמה מהירה לאביו.
ישראל אלתר אמר עליו "ר' לייב הוא חזן הדור, שם תפארתו – זוהר (גלנץ), שפתותיו תטפנה מור, פיו יביע טוהר"
תוך כדי הרצאה, כשהוא במצב רוח טוב ומרומם, החל גלנץ לפזם בלחש. לפתע, ניטל ממנו כוח הדיבור והוא צנח אל הכיסא ומאז רוחו הגדולה לא שבה אליו עוד.
ידידו הקרוב של גלנץ, נשיא המדינה דאז זלמן שזר, קיבל את הידיעה על מותו בדרך מאילת לירושלים. הוא הורה לנהגו לשנות נתיב לתל אביב. שזר הגיע להלוויה אבל ומדוכא, כדי לחלוק כבוד אחרון ללייבל'ה - החזן שכה אהב.
יהי זכרו ברוך!