דף סז
*מנין לפסח בטומאה. *מחנות הטמאים.
א. מנין שקרבן פסח בא בטומאה 1. נאמר בפסח שני איש איש ואתי למעוטי ציבור, ודחי דלמא לציבור ליכא תקנתא כלל, ולמסקנא מזה שנאמר שם לנפש. 2. וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ש"מ שטמא מת שונה משאר הטמאים, ודחי דא"כ דלמא בפסח הבא בטומאה אף זב לא משתלח.
ב. מחנות הטמאים ומנין 1. מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות, לרבי יהודה ילפינן מבדד ישב ולכן אם נכנס לפנים ממחיצתו לוקה, ולר"ש פטור שהפסוק בדד ישב אתי לנתקו לעשה ויליף מזה שמצורע חמור דטעון פריעה ופרימה ואסור בתשה"מ, ואף דזב מטמא משכב ומושב והיסט מיהו חמור מבעל קרי כמ"ד ששיעורו כחתימת פי האמה. 2. זב משתלח חוץ לשתי מחנות, לר"י ילפינן ממחניהם ש"מ שהוא במחנה אחר ממת, ולר"ש שזב חמור שטומאה יוצאה מגופו ואף דטמא מת טעון הזאה מיהו חמור מטמא שרץ ותרוייהו מטמאי באונס. 3. טמא מת משתלח מחוץ למחנה אחת וה"ה טמא שרץ דאתרבי מכל טמא לנפש, ור"י יליף לפטור זב ומצורע שנכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה כיון שאז אין טמאי מתים משתלחין. 4. בעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות דאתרבי מכל זב ואמרינן דכל צרוע נכתב אגב, והא דאמרינן שהוא כמגע שרץ אתי שמטמא באונס ואף שטמא מת חמור ממנו דינו כזב כיון דדמי ליה, ואמרינן ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה ולא יבא אל תוך מחנה שכינה ויליף מייתורא דאל תוך המחנה.
שאלות לחזרה ושינון
א. מנין שקרבן פסח בא בטומאה (2)
ב. מחנות הטמאים ומנין (4)