1:
״ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שׁתי אתתי אלה בקרבו״
פרשת ״בא״ עוברת להסלמה לקראת שלושת המכות האחרונות.
במכת ברד רואים בפעם הראשונה התייחסות שונה מצד פרעה אל הקב״ה וכך הוא אומר ״חטאתי הפעם, ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״.
אך מייד חוזר בו ומסרב לשלוח את עם ישראל.
כדי שמשה לא יתייאש מלהמשיך בשליחותו אומר לו הקב״ה שלמרות שפרעה כבר הודה שהוא ועמו הרשעים, הסיבה שמייד חזר בו היא כיוון שה׳ הקשיח את ליבו כדי להמשיך להעניש את מצרים בעוד כמה רבדים של עונשים קשים.
לכל מכה יש את הסיבה שלה, כל מכה באה להעניש את פרעה והמצרים על עניין אחר.
ולא פחות חשוב, כל מכה מוסיפה קידוש ה׳, שכל העולם יראה את גבורת ה׳ לדור הזה ולכל הדורות הבאים.
משה ואהרון מגיעים שוב לפרעה ומזהירים אותו שאם הוא לא חוזר בו, ה׳ יביא מחר כמויות אדירות של ארבה שיסתירו לגמרי את השמש ויגרמו לחושך, יאכלו את כל הצמחים שלא נהרסו בברד ואת מה שהספיק לצמוח, יכנסו לתוך הבתים ובפעם הראשונה ישנו את טבעם וינגסו גם בבני אדם שלא יצליחו לראות אותם בגלל החושך אלא רק לשמוע את שיקשוק כנפיהם ולהרגיש את נשיכתם.
משה ואהרון קבעו את תחילת המכה ליום המחר כדי לתת אפשרות לפרעה לחזור בתשובה ומזה נוכל ללמוד שלא משנה מה מצבנו הרוחני, תמיד מחכה לנו הקב״ה עד הרגע האחרון שנחזור בתשובה.
אז למה שנחכה עד הרגע האחרון אם אפשר לעשות את זה עכשיו?
לאחר דברי משה ואהרון, מיעצים היועצים לפרעה שכדי שלא תהרס מצרים כדאי לשלוח את הגברים של בני ישראל אך לא את הנשים והטף.
משה לא מסכים ודורש שכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו ממצרים ופרעה מבין מזה שהסיבה האמיתית היא לא כדי לזבוח אלא כדי לברוח.
בלעם שהיה עוזרו של פרעה מגרש את משה ואהרון מהארמון וסולל את הדרך לשלושת המכות הבאות.
במשך כל היום והלילה הוליך ה׳ רוח מזרחית ובבוקר הגיעו למצרים נחילי ענק של ארבה שכמו הבטחת משה לפרעה הסתירו את השמש וגרמו לחושך במצרים, סתמו את מקורות המים, נשכו עקצו וניקרו את עיני המצרים למוות, אך העונש העיקרי היה שאכלו את כל צמחיית מצרים עד שלא נשאר שם עלה ירוק אחד.
בספר ״תנא דבי ר׳ אליהו״ כתוב: ״למה הביא הקב״ה עליהם מכת ארבה, מפני שעשאו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה וכלה כל מה שזרעו להם ישראל״.
ובספר ״תורה תמימה״ מסביר שעשו המצרים את ישראל עובדי אדמה כדי שלא יכנסו לבתיהם וימעטו בפריה ורביה.
העבודה בשדות היתה רחוקה מהבית ולא חזרו ישראל לבתיהם בסוף יום עבודה אלא נשארו לישון שם.
המצרים חשבו שבכך הם יעצרו את קצב הילודה בעם ישראל, אך נשות ישראל הצדקניות הגיעו אליהם לשדות כדי לא לוותר על מצוות פריה ורביה.
2:
צריך לשים לב לנקודה חשובה.
אם היה רוצה הקב״ה להלחם ולהשמיד את פרעה ומצרים, היה יכול לעשות את זה בפעם אחת ולא בפינג פונג של משא ומתן ועשרת המכות.
אם היה רוצה הקב״ה ״רק״ לשחרר את עם ישראל, היה יכול לעשות זאת ברגע אחד בלי תנאים מוקדמים וחודשים של הכנות.
נלמד מזה שגם פרעה הרשע בעצמו אינו אויב של הקב״ה אלא מעשיו ודעותיו הם האויב.
ה׳ מתייחס לפרעה כאחד מבניו, לא בן מועדף אבל עדיין בן.
לכתחילה אין ברצונו להשמיד את המצרים עצמם אלא את מה שהם מייצגים ונותן להם תקופה ממושכת של התראות לפני ביצוע גזר הדין.
כשטבעו המצרים בים סוף אמר הקב״ה למלאכים ״מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה״?
מסופר בגמרא במסכת ברכות על בריונים שהיו בשכונתו של ר׳ מאיר והיו מצערים אותו.
התפלל עליהם שימותו.
שמעה זאת ברוריה אשתו והעירה לו שכתוב ״יתמו חטאים מן הארץ״ ולא יתמו ״חוטאים״ ועליו להתפלל שיחזרו בתשובה.
שמע ר׳ מאיר לעצתה, התפלל עליהם ואכן הם חזרו בתשובה.
מאד חשוב שנלמד ונפנים מזה ובמיוחד בתקופה המפלגת שלנו שגם אם נתקלים אנו בדעה אחרת משלנו או במעשים שמפריעים לנו, עלינו להלחם בדעות ובמעשים ולא בבן אדם שמאחוריהם כי לפעמים ההבדל בין חילוקי דעות ומלחמת אחים, שברירי מאד.
3:
מדוע בחר הקב״ה במשה? מדוע דווקא הוא ולא מישהו אחר? מהו המאפיין החשוב של משה שגרם לו להיות מתאים להציל ולהנהיג את עם ישראל?
משה הוא איש אמת, כשהוא יודע מראש שפרעה לא יוותר קשה לו להמשיך בשליחותו.
משה לא עושה את שליחותו כדי להיות מקורב למלכות ולא ממניעים של כבוד ושררה.
כשנגלה הקב״ה למשה בסנה הבוער וביקש ממנו לקחת את התפקיד, סרב משה בטענות אמיתיות שהוא לכאורה לא כשיר ולא ראוי לשליחות.
לא כשיר בגלל גמגומו, ולא ראוי כי אהרון גדול ממנו.
לקח לקב״ה שבוע שלם לשכנע אותו לבצע שליחותו.
אדם עם מניעים של כבוד היה תוך דקה מתרצה לתפקיד ומסתיר את חסרונותיו, אבל לא משה, הוא איש אמת.
זה גם יסביר מדוע מסכים הקב״ה לקבל בסלחנות את סירובו ועקשנותו של משה
נלך עוד קצת אחורה כשמשה בן עשרים, הוא גדל אצל פרעה כנסיך ולא חסר לו כלום, אך כשהוא רואה איש מצרי הורג יהודי, הוא לא חושב על עצמו או על נוחיותו האישית אלא הורג את המצרי, מסתכן בנפשו ובורח למדיין.
אדם שמוכן לוותר על חייו בשביל האחר, זה האדם שמתאים לשליחות חשובה זו.
כדי להנהיג צריך להיות איש אמת, איש שמודע לפגמים של עצמו, איש עניו ללא גאווה, איש שמכבד את הגדולים ממנו.
4:
עצה שלי לפוליטיקאי המתחיל ובמיוחד לוותיק.
רוצים להצליח? ואני לא מדבר על להצליח בכאילו, לא הצלחה של אינסטנט, לא משהו חד פעמי שכמו שבא כך הולך.
יש לכם בסך הכל שלושה דברים להקפיד עליהם, כמה פשוט, ככה חשוב.
א: לעולם אל תשקרו ולא משנה מה.
שיקרתם פעם אחת? אבדתם את האמינות לתמיד.
ב: תחשבו על עם ישראל בלבד!! לא עליכם, לא על משפחתכם, לא על מעגלים קרובים.
תשכחו מסקטורים ותתחילו לחשוב גלובלי על עם ישראל!!
ג: אל תשכחו שיש מישהו שרואה ושומע הכל, מישהו בוחן כליות שיודע את האמת האמיתית הפנימית שלכם.
מישהו שיודע להבחין בין אמת לשקר, בין עזרה אמיתית לתחמון, בין צדיק למי שלא.
מישהו שיודע לזהות צדיק אמיתי גם אם הוא לא חובש כיפה.
מישהו שיודע לזהות מתחזה מבעד לשכבות בגדים וכיסויים באורך ובגודל זה או אחר.
תקפידו על שלושת הדברים, תצליחו.
לא תקפידו, לא תצליחו.
5:
קריאת אזהרה חשובה.
הגמרא בברכות (י״ט) אומרת: ״כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
הגמרא במסכת ״יומא״ (פ״ו) אומרת "מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן'".
אנחנו מקפידים לא להפסיד חלילה תפילות בבתי כנסיות, לא לסגור תלמודי תורה וישיבות, לקיים בהידור וברוב עם את שמחת החגים ובקיצור להמשיך את שיגרת חיינו ושאף אחד שהוא לא ממחננו יעז לעצור לנו אותה וזה מקסים ומעורר השראה.
אבל, ופה בא אבל גדול, על הדרך אנחנו מקריבים משהו חשוב עשרות מונים שאין עליו כפרה עד יום המיתה וזהו ״חילול השם״.
את הדברים הבאים אני כותב כאחד שאוהב בכל נימי נפשו את הציבור החרדי ומוכן לשכב על הגדר להגנתם בכל רגע נתון.
רוב הציבור החרדי על שלל גווניו התרגל לראות את הציבור החילוני כמאוס ולא חשוב.
החרדי הורגל להסתכל על החילוני כגוף זר שמאיים עליו.
הילד החרדי המצוי גדל בידיעה שחילוני הוא שונא ואויב, שההוא בלי כיפה הוא גוי.
האמת היא שמצד אחד זה מה ששמר על הגחלת של עם ישראל כסוג של אוטונומיה שמורה וחשובה מהר סיני ועד היום.
הרי העולם קיים בזכות ישראל שקיימת בזכות לומדי התורה ושומרי המצוות, חילוני ממוצע יראה את דבריי אלה כהתנשאות מגעילה אבל מה לעשות שלא אני המצאתי אותם והרי התורה מתחילה בפסוק ״בראשית ברא אלוקים..״ ואומר שם רש״י הקדוש, בשביל התורה שנקראת ראשית, כדי שנלמד ונקיים את התורה הקב״ה ברא את העולם.
אז תכלס החילוני היה אמור להודות לחרדי על התגייסות חשובה זאת, על צבא מיוחד שתפקידו לשמור לא רק על ארץ ישראל אלא על העולם כולו.
אבל החרדי המצוי גורם בדיוק הפוך, הוא גורם לחילוני המצוי לשנוא את כל מה שקשור לדת ולא בגלל הדת עצמה אלא בגלל התנהגותם לעתים של המייצגים שלה.
החרדי המצוי גורם לאחיו החילוני לשנוא אותו לפעמים יותר ולפעמים עוד יותר.
וזה רבותיי נקרא ״חילול השם״.
להשתמש בשמו של הקב״ה כדי ליצור מלחמת אחים ושינאה.
בימים רגילים לא הייתי מעלה נקודה זאת כי עם כל הכבוד ויש כבוד, גם יש חשיבות עליונה לאורח חייו של הציבור החרדי.
לא מזמן פרסם אדם שאינו דתי שתי תמונות צמודות זו לזו, באחת רואים את ישיבת פונוביז׳ מפוצצת בלומדי תורה ובשניה ראו מאות אנשים גודשים את קניון איילון.
אותו אחד ציין שם את הפער העצום בין על מה נלחמים החרדים ועל מה החילונים.
אבל הימים הם לא ימים רגילים, רחוק מזה, אנחנו על סף מלחמת אחים ועוד מעט יהיה מאוחר מדיי ולכן הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, אז בואו נתחיל בלנסות למצוא את הדברים החיוביים של הציבור הלא חרדי ואולי בזכות זה נתוגמל באותה מטבע.
הגשמיות של ארץ ישראל הוקמה ומתוחזקת בעיקר על ידי הציבור הלא חרדי.
הצבא ששומר גם על החרדים בנוי ברובו מחיילים לא חרדים.
הרופאים שמטפלים גם בחרדים הם בעיקרם לא חרדים וכן הלאה וכן הלאה.
אני לא מכיר אמא חרדית שלא נרדמה מדאגה מה בנה עושה בליל שישי, לאיזה אולם הוא הלך לרקוד או איזה טשולנט הוא אוכל.
אבל אוהו אני מכיר אין סוף אמהות שלא מצליחות להרדם כדי שהאמא החרדית תוכל לישון בשלווה.
אולי הקב״ה מנסה לאותת לנו ששנאת האחים מכאיבה לו? שנפסיק להלחם בשמו?
חרדים יקרים, בואו נחשב דחוף מסלול מחדש ונתחיל להקפיד גם ובעיקר על חילול השם.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי