בימים אלו, כל אדם חולם שיהיה לו 'טוב' - שירגיש 'טוב', ושהכל ילך לו חלק ו'טוב', והוא יוכל להיות - שמח ומאושר, איך משיגים שמחה ואושר?
אושר ושמחה – לא ניתן לזייף! מי שבאמת מאושר מקרין זאת לסביבה, ואת זה אומר ה'שפת אמת', ניתן לקבל ע"י – חיבור לתורה.
אצל הקב"ה יש רק מציאות אחת, והיא "עוז וחדווה במקומו" – שם נמצאים החדווה והשמחה. כדי להתחבר לשמחה, צריך להתחבר למקור שהוא הקדוש ברוך הוא, ואת זה ניתן לעשות ע"י חיבור לתורה כי היא "חיינו ואורך ימינו" והיא - עצמותו וחכמתו של ה' יתברך.
"יבוא טוב ויקבל טוב מטוב - לטובים"
הגמרא רומזת מהי הדרך להגיע לטוב האמיתי, ואומרת:
"יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים" ( מנחות נ"ג, ע"ב).
"יבוא טוב" – זה משה רבינו, כפי שכתוב: "ותרא אותו כי - טוב הוא".
ויקבל "טוב" – זאת התורה, כפי שכתוב: "כי לקח טוב - נתתי לכם".
מ"טוב" – זה הקב"ה, כפי שכתוב: "טוב ה' - לכל".
ל"טובים" – אלו ישראל, כפי שכתוב: "הטיבה ה' - לטובים".
ה'שפת אמת' אומר שיש חיבור נצחי: 'אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא' ומבאר, שהקב"ה אמר לעם ישראל במעמד הר סיני:
"אנוכי ה' אלוקיך" - "אנוכי" ר"ת: "א'נא נ'פשאי כ'תבית י'הבית", כשמסרתי לכם את התורה, שמתי בה את עצמותי ומהותי, ולכן:
אני הוא - השורש והמקור לחיותכם וכוחכם.
אני הוא – המקור שאושר ולשמחה, ואין שום מציאות אחרת.
כיצד ניתן להתחבר לשורש הטוב?
ה'שפת אמת' מסביר, שמטרת נתינת התורה היתה להיטיב לאדם, כי היא מחברת אותו לשורשו למקור העליון - שורש וחיות החיים.
החלק של הנשמה הוא 'חלק אלוק ממעל' והוא יכול להיות ניזון, רק אם הוא מחובר למקור: "אורייתא, ישראל וקודשא בריך הוא - כולהו חד הם", חיבור האדם לתורה - הופך אותו ל'בריה חדשה', שמהותה הפנימית כל הזמן משתנה ומתחדשת עפ"י התורה, ועולה מדרגה לדרגה – כל החיים.
'החכמה תחיה' – היא חיות החיים
"החכמה תחיה בעליה" - חכמת התורה היא שמחיה את האדם בכל רגע ממש! כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כולם - אל תקרי מְחַיֶּה אלא מְחַיָּה".
כשהאדם אוכל, הוא מזין ומחיה את גופו, רוחו ונפשו, והמזון נהפך לחלק ממנו, כך התורה מחיה את האדם נהפכת לחלק - מעצמותו ממש.
וזה רמוז בפסוק: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" יש בפסוק 7 מילים, ו – 24 אותיות, כי הקב"ה מחיה, זן מפרנס את האדם בגוף ובנפש, ברוחניות ובגשמיות בכל רגע ורגע, ואם האדם רוצה הוא שואב את חיותו ומחייתו - מכח זה.
ה'שפת אמת' מחדד את הדברים במאמר לחג שבועות, ואומר: בתורה יש רמ"ח ושס"ה מצוות עשה ולא תעשה, וגם לאדם יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וקיום התורה נותן לאדם 'חיות', והוא נעשה בכל עצמותו חלק מהתורה.
הלחם הוא החיות הגשמית – והרוחנית?
הלחם הוא חיות האדם, אבל"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים, ח', ג'), לא הלחם הוא שמחיה את האדם "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
האר"י הקדוש אומר שה'רוחניות' שמצויה בלחם היא "פי ה'", כשהאדם מברך: "המוציא לחם מן הארץ", האדם מתעורר בבחינת "אתערותא דלתתא", מתעורר בו יש רצון עוצמתי, כיסופים ותשוקה להכיר ולעבוד את מי שזן ומפרנס אותו, והוא רוצה לדבק בו ולהתחבר - לשורש חיותו.
הרצון של האדם מביא ל"אתערותא דלעילא" – התעוררות מלמעלה, רצון עליון של בורא עולם, להמשיך לאדם חיים וחיות, וחדש את חיותו ולהחיות אותו ע"י רחמיו, בטובו ובחסדיו הרבים.
התורה מחדשת את האדם
האדם יכול להרגיש כיצד בכל יום הוא מתחדש את חיותו ע"י לימוד התורה: "אשר אנכי מצוך היום" פירשו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כחדשים ממש כי הם נותנים לאדם בכל יום חיות חדשה, ולכן, ניתן להרגיש כאילו התורה ניתנת בכל יום - מחדש ממש.
הטעם של ההתחדשות שהתורה נותנת, הוא מתוק וערב, ורק מי שבאמת טעם את מתיקות התורה, יודע ש"לולא תורת שעשועי אזי אבדתי בעוני".
עבור האדם, הקב"ה מחיה ומחדש גם את הבריאה בכל יום מחדש, כמו שאומרים בכל בוקר: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ומהו טובו? התורה! כלומר, שכל הבריאה מתחדשת מכח לימוד התורה וקיום מצוותיה – של האדם.
משיבת נפש – ממש!
פנימיות ועמקות התורה משיבה לאדם את נפשו: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" ומקרבת אותו לשורש חיותו, וכך, הוא יכול לעבוד את ה' יתברך, מתוך תענוג אמיתי, וחיבור מושלם בין הגוף לנשמה.
אם התורה לא היה ניתנת לאדם-היצר הרע לא היה נברא, כי רק היא התורה 'תבלין' שיכולה לדחות את יצר האדם, שלא מרפה ממנו לרגע.
הקב"ה הוא המקור והחיות של – יצר הרע
כמו שהקב"ה נתן לאדם את יצר הרע, הוא נתן לו את התורה - שילחם איתה ביצרו הרע, כי בכח התורה, האדם יכול ללחום כל קושי כל בעיה, ואף אתת יצר הרע בצורה גלויה,וכל הרע שמצוי באדם מתבטל ונעלם, ויותר מכך:
כח הרע שביצר בטל לתורה - ונהפך לטוב! כפי שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין" – כמו שהתבלין ממתק ומיטיב את המאכל, כל יצר הרע יכול לההיפך לטוב – ע"י התורה.
גם אחרי נפילה – התורה 'משיבת נפש'
ה'שפת אמת' אומר שהתורה: "תמימה משיבת נפש" וגם אחרי שהאדם חוטא, התורה יכולה לחבר ולהחזיר אותו בחזרה - לטוב הנצחי, ויכולה לרומם אותו, מעל הרצונות הנמוכים שיצר הרע מנסה - 'למכור' לו.
עמל התורה מתבטל את כוחו של יצר הרע, עד שהאדם מרגיש שהתורה משיבה את נפשו ממש, והוא מעצמו לא ירצה להתנתק מהטוב האמיתי, וירגיש "כי הם חיינו ואורך ימינו" והרצון שלו יהיה "ובהם נהגה יומם ולילה" ורק כך מובטח לאדם - הטוב אמיתי.
טעמו וראו כי - טוב ה'!
כל אדם יכול להגיע ל'טוב', לאושר ולשמחה שהוא כל כך מצפה ומייחל, ע"י שיכלול את עצמו בתורה ובנותן התורה, מתוך ביטול עצמי.
כשהאדם מרגיש "רק לעשות את רצונך חפצתי" חפצי ותשוקתי לעשות את רצונך, ולמרות שבכל פעם יצר הרע מפתה אותי מחדש "המאור שבתורה" הוא – "מחזירני למוטב" (עפ"י ה'שפת אמת' שבועות תרל"א).
התורה נותנת לאדם חיות ותענוג, וממילא האדם זוכה לחיות מתוך שמחה ואושר, שלא ניתן להמיר אותם,בתחליפים זולים ולא אמיתיים "וכל הרוצה יבוא ויטול".
לע"נ רבי יהודה אריה לייב ה'שפת אמת', יהי רצון שזכותו תגן על כל ישראל, אמן.