מעשה בחייט פשוט וצנוע שהיה מתפרנס בקושי מתיקונים ותפירות פשוטות, יום אחד פגש אדם עשיר את החייט ומצא חן בעניו, הזמין העשיר חליפה יוקרתית וכעבור זמן קצר סיפק החייט את המבוקש בהצטיינות יתרה. העשיר התלהב מאוד מכישרונו של החייט, סיפר לחבריו וכך הפך החייט לבעל שם נחשק בתחומו.
אחד משרי המדינה ששמע על החייט זימן אותו לאחוזתו, הראה לו גליל בד יקר מאוד שהביא מחו"ל ואמר לו "רכשתי את הבד הזה בסכום מאוד גבוה, אני מצפה שתתפור ממנו חליפה מיוחדת מאוד". החייט הוחמא מאוד ואמר בביטחון מלא "אני חייט מומחה ומקצועי, הסר כל דאגה מלבך!", השר נרגע, החייט חזר לביתו והחל בתפירה, במהלך הכנת הבגד, לא הפסיק החייט לדמיין את המחמאות שיקבל על הבגד היפה, הוא תפר את החליפה, השתדל מאוד להגיע לשלמות, ובסופו של דבר נסע לאחוזת השר עם החליפה היפה בידיו.
השר מדד את החליפה ופניו האדימו מזעם. "איזו חליפה מכוערת זאת!", צעק, "זה מה שעשית בגליל הבד היקר שהבאתי לך? איך אתה לא מתבייש?", השומרים שראו זאת תפסו את החייט וזרקו אותו מהארמון כשהם לא שוכחים להשליך עליו את החליפה האיומה שתפר עבור אדונם. החייט חזר לביתו אבל וחפוי ראש, הוא גולל בפני אשתו את המעשה כולו, ובפיה הייתה רק עצה אחת: "לך תתייעץ עם הרב הגדול" הסכים החייט ונסע אל הרב, החייט סיפר לרב את כל הסיפור ואת תחושותיו לפני ואחרי, יעץ לו הרב עצה פשוטה אך מוזרה: "לך לביתך, תפרום את כל הבגד עד היסוד, ומיד לאחר מכן תתפור אותו שוב. קח את הבגד המחודש לשר ותבקש ממנו למדוד אותו שנית". החייט ניסה לשאול לפשר העצה, אבל הרב אמר לו "אל תחשוב פעמיים - ממילא אין לך מה להפסיד".
חזר החייט לביתו, פרם את החליפה ותפר אותה שוב, ועם התוצרת המחודשת הגיע שוב ברגליים כושלות אל האחוזה. להפתעתו, הסכים השר למדוד שוב את החליפה ולתדהמתו התלהבות השר הייתה עצומה. גם אנשיו הרעיפו מחמאות על החייט, ואילו הוא לא הבין מה קרה כאן - הרי מדובר באותו הבגד בדיוק.
החייט לא יכול היה לוותר על נסיעה נוספת אל אותו רב גדול, על מנת לשאול אותו מה עמד מאחורי עצתו המוזרה לכאורה. "לא היה קשה להבין מהסיפור שלך", אמר הרב בחיוך, "שבפעם הראשונה תפרת את החליפה של השר מתוך גאווה ומתוך מחשבות על כבוד וכסף. אבל לגאווה אין חן, וכך גם לחליפה שתפרת לא היה חן בעיני השר. הייתי משוכנע שאם תתפור שוב את אותו בגד בדיוק, הפעם מתוך ענווה וצניעות, הוא יישא חן בעיני כל רואיו וכך אכן היה.
פרשתנו פותחת במילים "ויקרא אל משה" האות א' במילה ויקרא כתובה בספר התורה בקטן וחז"ל אומרים שהיא מלמדת אותנו על ענוותנותו של משה רבנו שלמרות כל מעלותיו היה עניו מאוד.
בספר דברי הימים האות א' משמו של אדם הראשון גם חריגה אלא ששם האות גדולה והיא מציינת את מעלותיו של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה אך גם גם את זה שאדם הכיר במעלותיו והתגאה בהן, זו הסיבה שאדם גם נפל בחטא עץ הדעת כי הגאווה מביאה לידי חטא,
בדרך כלל אותיות התורה כתובות בגודל בינוני, לא גדול מדי ולא קטן מדי מה שמלמד אותנו שמצד אחד על האדם לדעת את מעלותיו ומצד שני לא לקחת את הקרדיט לעצמו ולא להגיע לידי גאווה בהצלחתו, כפי שמלמד אותנו משה שהיה גדול הנביאים מצד אחד ועניו מכל האדם על פני האדמה מצד שני.
כשאדם מבין שכל מעלה שהקב"ה נותן לו היא למען העשייה ולמען השלמת המטרה יש לו את הכלים לנהוג בענווה למרות שמכיר את מקומו, כשמתנהגים בענווה כפי שנהג משה רבנו זוכים לקריאה של חיבה מהקב"ה כפי שמתחילה הפרשה "ויקרא אל משה" שהקב"ה קורא לו בקריאה של חיבה.
יהי רצון שנדע להכיר את מקומנו ולמלא את יעודנו בעולם מתוך צניעות ושמחה ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש