ישבנו בסעודת שבת בבית חב''ד בבנגקוק לפתע נכנס בריצה אחד המטיילים וסיפר שיש מטיילת שרכב פגע בה ממש מול בית חב''ד, היא נפלה והתעלפה ולא מצליחים להעיר אותה, רצתי מהר למטה בדרך שאלתי אם מישהו מכיר אותה, אם יודעים אם היא ישראלית, אף אחד לא ידע לומר לי.
יצאתי מבית חב''ד ומיד ראיתי שזו מישהי שאני מכיר, היא הייתה אצלנו כמה ימים קודם לכן, ידעתי איך קוראים לה, פניתי אליה בשם והיא התעוררה מיד, כמה מהישראלים שעמדו שם לקחו אותה ופינו אותה לבית רפואה וברוך השם אחרי כמה שעות היא חזרה אלינו בריאה והכל היה בסדר.
במוצאי שבת, פונה אלי אחד מבעלי החנויות המקומיים ואומר לי אני חייב להגיד לך שהערבות ההדדית שלכם מדהימה אותי תמיד, היום במקרה ראיתי את התאונה וראיתי שכל הישראלים שעברו באזור עצרו מיד לעזור לה, הם לא ידעו מי היא, לא ידעו שהיא ישראלית וישר עזרו לה, וכל המקומיים וכל התיירים שעברו כולם המשיכו ללכת ואפילו לא עצרו,
הערבות הזו מרגשת ומדהימה.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הקמת המשכן, שבעה ימים אהרון ובניו מקימים את המשכן כל יום ועדיין השכינה לא שורה, הם לא יודעים האם השכינה לא שורה בגלל שהם לא בסדר, אהרון אומר אולי בגלל שהשתתפתי בחטא העגל למרות שזה היה בעל כורחי, אולי לכן השכינה לא שורה, מגיע היום השמיני ומשה מתפלל ואומר "ויהי נועם השם אלוקינו עלינו". הוא מתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם והשכינה שורה, אז כולם רואים שמעשי ידיהם רצויים ושאהרון הוא הכוהן הגדול,
משה רבינו לכאורה היה אמור לקנא,לא הבנים שלו נבחרו לכוהנים גדולים, דווקא אחיו והבנים של אחיו הם הכוהנים, אבל משה רבינו מקבל את זה באהבה ומתפלל להצלחת אחיו.
משה רבינו מלמד אותנו עד כמה צריכה להיות אחווה בין אחים, כבר מהרגע הראשון כשהקב''ה פונה למשה ואומר לו לגאול את עם ישראל הוא אומר לו "אהרון אחיך יהיה נביאך", משה מקבל את זה ומבין שזה מה שצריך להיות, הם נותנים לנו דוגמה איך צריכה להיות אהבה ואחווה בין אחים.
יהי רצון שנזכה ללמוד ממשה ואהרון להיות באהבה ואחווה אמיתית ובזכות האהבה שבתוכנו, בזכות האחדות שבתוכנו נזכה לגאולה שלמה שתבוא בקרוב ממש.