בפרשתנו ישנו יסוד חשוב מאוד, ואולי אפשר לומר "היסוד" (בה"א הידיעה) בחיי היהודי.
וכך מספרת הפרשה:
פרעה חושש מהתרבותם והתעצמותם של בני ישראל, הם מהווים עבורו איום אסטרטגי-ביטחוני, כפי שאומר פרעה ליועציו "פן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ"…
פרעה הוא שליט טוטאלי-טוטאליטרי, הוא המנהיג הדגול של אימפריית מצריים, אימפריית העל של העולם הקדום. (בל נשכח את כל המליארדים שיוסף הזרים למצרים בשנות השובע…)
כשפרעה חש איום הוא מתחיל לנהל את האירוע כפי שעריצים יודעים לנהל, עם המון תעמולה והסוואה מתוחכמת.
פרעה בונה מחנות עבודה, את פיתום ואת רעמסס. בהתחלה הוא מציע לבני ישראל לעבוד אצלו תמורת תשלום נאה כפי שמתואר בהרחבה במדרש… אפילו הוא עצמו יוצא לעבוד איתם כדי לעודד את השעבוד, כך הוא מחדיר להם בתודעה "ארבעט מאכט פריי" (העבודה משחררת). "ומי רואה אותו יוצא ואינו יוצא"?
ומכאן מתחיל כדור השלג להתגלגל במדרון החלקלק אל השעבוד הנורא מכל. בהתחלה מעבידים את בני ישראל "בפה רך" אחר כך "בפרך" וכך מדחי אל דחי "וימררו את חייהם" עד שבסופו של מדרון השעבוד מגיע גם ה"רצח" פשוטו כמשמעו - פרעה רוחץ בדמם של ילדי ישראל המשועבדים... (כפי שמתארים חז"ל באריכות במסכת סוטה יא, ב).
בתוך השעבוד המצרי הארוך והנורא הייתה הפקודה למיילדות העיבריות להרוג את ילדי ישראל הזכרים. "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה . . בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים (מושב עליו יושב האשה בעת הלידה) אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה".
וכאן מגיע היסוד החשוב, המיילדות מסרבות פקודה:
"ותיראנה המיילדות האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים" (שמות א.יז.)
במבט ראשון זה נראה מובן מאליו.
פרעה דרש מהן לרצוח תינוקות, והן לא צייתו.
זה הדבר הכי מובן הכי פשוט והכי נכון.
"רצח הוא דבר מופרך".
אבל זהו שלא.
זה בכלל לא מובן מאליו.
כאשר האדם הוא "עבד", באופן אוטומטי יורד ערך וקדושת החיים שלו, שהרי הוא רק חפץ ורכוש השייך לאדון המשעבד. ומתוך שערך החיים של עצמו יורד, יורד גם ערך החיים של זולתו.
זהו אותו תהליך נוראי שעבר על הקאפו'ס היהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים והתעללו באחיהם היהודים.
כדי לשמור על צלם אנוש במחנות הנאצים צריך לאחוז חזק מאוד ב"חירות" האלוקית וב"צלם אלוקים" שהקב"ה מעניק לאדם. וזה נורא קשה לשמור על "חירות" זו כאשר האגם מוקף בים של עבדות.
מתוך כך נבין את משמעות דברי התנא בפרקי אבות (פרק ו משנה ב) "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". רק מי שאוחז בתורה, תורת אמת, תורה אלוקית. רק הוא יכול להשאר "בן חורין" ולשמור על ה"צלם אלוקים" אשר בקרבו.
מצרים בעת הקדומה היתה למעשה "בית עבדים", הכלא הכי גדול בהיסטוריה…
בתוך ים של שעבוד, קשה מנשוא, עד בלתי אפשרי לשמור על צלם אנוש. גלי השעבוד בהתחלה היו גלים קלים, אך עם הזמן הם התעצמו ונהפכו לנחשולים המאיימים להטביע כל טיפת חירות ואנושיות…
וכי איזה עבד יהין לסכן את חייו עבור תינוק פעוט?
וכי מה בכלל שווים חיי תינוק הפעוט במצרים?
במקרה הטוב הוא יהיה עבד, ובמקרה הפחות טוב הוא יהיה לבינה בתוך הפירמדות או ליטר דם במרחץ הדם של פרעה המצורע…
שמא ואולי עדיף לו שלא יוולד לתוך ים הסבל והשעבוד?
זוהי אכן היתה החלטתו ההגיונית לכאורה של "עמרם" - גדול הדור דאז - לפרוש מאשתו, בדיוק בשל הגזירה "כל הבן הילוד היאורה השליכוהו" (זוהי גזירה מאוחרת, ואין לערב אותה עם הגזירה הראשונה למיילדות).
וכאן נוצצת לה האמונה הטהורה.
שפרה ופועה לא מקבלות את הגזירה.
להן יש אלוקים.
"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים".
תמצית היסוד שלמדנו כאן הוא:
פרעה הוא מלך המושל בכיפה, הוא נתן פקודת מות. כל מלכות שהיא מלכות בשר ודם יכולה לאבד את המצפן האלוקי, ולתת פקודות מות בלתי חוקיות. כדי לגבור עליהן צריך להאחז חזק חזק ביראת אלוקים, "הוא הנותן כח לעשות חיל" לנצח את מלכות הרשעה.
מוסיף ומבאר הרבי מליובאוויטש:
לאחר שהמיילדות לא צייתו לו הבין פרעה שצריך למגר את האמונה. הוא הבין שהאמונה היא זו שעומדת לו לרועץ בדרכו הטוטאליטרית. אי לכך גזר פרעה על כל עמו "כל הבן הילוד היאורה השליכוהו".
למה להשליך את התינוקות ליאור?
וכי חסר דרכים להרוג את התינוקות?
אלא היאור הוא הנילוס, הוא האליל של מצרים.
המצריים סגדו לכוחות הטבע.
הם סגדו לכוכבים ומזלות.
הם סגדו למזל טלה (ראש וראשון למזלות) לכן הכבשים הם האליל של מצרים.
כך היו להם כמה כוחות אליליים נוספים, בנביא מכונים יושבי מצרים "עובדי פשתה".
אחד מהחשובים שבאלילי מצרים הוא הנילוס, שהיה עולה ומשקה את שדותיהם.
פרעה רצה שילדי ישראל יוטבעו בתוך האליליות המצרית, אם הוא יצליח במשימה זו הוא יצליח לשלוט ולדות בבני ישראל בפרך לנצח.
אך אותה שפרה היא יוכבד, אמו של משה רבינו, היא זו שקידשה את ה"חירות" ואת ה"חיים".
יש לה אלוקים. יש לה "צלם אלוקים".
היא בנתה תיבה קטנה, היא לא תיתן לבנה הקט ליפול אל תוך היאור האלילי.
הרבי הסביר שהאלילים בדורינו הם הכוחות השולטים במרחבי התודעה.
ה"טלוויזיה", הפרשנים למיניהם החושבים שהם הם מנהלים את העולם. מכניסים את כל תועבות העולם אל מוח הילד…
מייצרי הסרטים ההוליוודיים מחדירים לתודעה דעות משובשות ובמקביל מלבים את היצרים ומכשירים את כל התועבות.
כנגד כל אלו בנתה שפרה "תיבה" בתוכה צומח יהודי מאמין שזוהמת הנילוס האלילי לא פוגע בו.
והוא הוא מושיען של ישראל.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com