אני פותח את הטור השבוע בהרגשה של אי נוחות, אחד הדברים השנואים עלי ביותר היא העמידה כמטיף ומוכיח בשער, מלבד זאת שאף אינני ראוי לכך. אך בכל אופן, בנסיבות הקיימות, בחרתי לדבר לעצמי קצת בקול, ואם תרצו – תשתתפו גם אתם בשיח הפנימי הזה...
פרשת השבוע עוסקת בנושא עדין ורגיש, האירוע של מכירת יוסף מסתיימת לה בהתגלות יוסף אל אחיו, ואז הם מוכיחים את עצמם על מכירתו, ויוסף בצדקותו מדבר אל ליבם ומנחם אותם, כי בסופו של דבר התברר כי "האלוקים חשבה לטובה להחיות עם רב", ומסבב הסיבות גלגל את העלילה הזו אל סופה הטוב.
אך בכל אופן, לימדו אותנו חכמי הדורות, כאשר מצד אחד אנו חייבים להזכיר כי אנו עוסקים כאן בענקי רוח שאין לנו שום השגה בגדולתם ובמעלתם, ואין לנו שום אפשרות ושום כוונה להביע שמץ של ביקורת כלפיהם, אך התורה הקדושה מלמדת אותנו – בשבילנו – מה ללמוד מ'מעשה אבות', כדי לתקן ולפעול בדרכים שמוטלות עלינו, ולמלא את חובותינו כראוי.
הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד מגדולי ישראל בדור שלפני שואת אירופה, עומד בספרו קובץ מאמרים על נקודה נוקבת שאנו לומדים ממכירת יוסף: "הנה ידוע כי כלל ישראל סובל תמיד מבחוץ מעלילות דם , אשר הוא דבר נפלא מאוד, כי הרי הכלל הוא שכל שקר שאין בו קורטוב של אמת אינו יכול להתקיים, והשקר הזה של עלילת דם אין בו אמת אפילו במשהו, ובכל זאת הוא מתקיים זה אלפי שנים בכל העולם עד היום הזה, וזהו מפלאי ההשגחה. ודבר ברור הוא כי בוודאי העונש הזה על כלל ישראל הוא מכוון מידה כנגד מידה בעד איזה עוון שנפרעים עבורו בכל הדורות, ולולי שאיני כדאי הייתי אומר כי הוא מכוון נגד העוון של מכירת יוסף 'ויטבלו את הכותונת בדם'". והוא מסיים את דבריו בזהירות: "ואם שגיתי ה' יכפר בעד".
כאשר אנו באים לתרגם את המסרים הללו לתקופתנו, אשתמש במאמרו הנפלא והנוקב של כבוד הרב הראשי לישראל לשעבר הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט"א, שעמד בדבריו על מאורע זה של מכירת יוסף אשר השתלשלותו נקראת בקריאת התורה בכל שנה ושנה במשך ארבעה שבועות! והרחיב במקורות על כך שהחטא הזה עדיין לא בא על תיקונו, וכלל ישראל סובל עד היום מהשלכותיו.
בעיני הדברים נוקבים ביותר, ואף מפחידים! הלקח שאנו צריכים להפיק מכך הוא, כי שבטי ישראל מחולקים לשנים עשר דרכים שונות ומגוונות בכל תחומי החיים, אך המטרה האחת והיחידה שצריכה להיות לכולם היא משותפת ומאחדת! עם כל השוני וחילוקי הדעות בדרך ההנהגה בפועל, בדרכים השונות לפתור את הבעיות, מעבר לכל זה צריך שיהיה ברור לנו שאין "כלל ישראל" בלי "יחד שבטי ישראל", אין אפשרות קיום ליהודה בלי ראובן, ולזבולון בלי יששכר, ולאשר בלי לוי, ולשמעון בלי יוסף וכו'. זו היא צורתו המיוחדת של כלל ישראל, לגווניו ולשבטיו, כך, ורק כך.
החילוקים קיימים, ולפעמים גם נצרכים. אך ללא מחלוקות. גם אם אין אחידות, אך האחדות נחוצה והכרחית לקיומו של כלל ישראל!
•
בימים אלו, כאשר לפתחנו עומד יום עשרה בטבת, שהוא הצום הראשון מצומות החורבן, וחז"ל מלמדים אותנו כי גזירת החורבן הייתה בשל שנאת חינם בעם ישראל, אנחנו מוצאים את עצמינו לקראת ניסיון נוסף של חשש מפילוגים ומחלוקות, עקב ריחן החריף של הבחירות שנראות הפעם קרובות מתמיד.
כפי שהזכרנו בטור הקודם, ההחלטה מי ייבחר בבחירות הללו, נקבעת מראש משמים. אך החלק שנשאר לנו הוא משמעותי ביותר, לנהל את המערכה הזו, ובעצם את כל חיינו, באחדות בין שבטי ישראל, בזהירות משנאת חינם, זו שהחריבה את בית המקדש, ועדיין מרקדת בינינו.
החלק שאנו צריכים לקחת לעצמינו הוא כי בין אם יהיו בחירות ובין אם לא, במהלך ויכוח סוער יותר או פחות, האחדות בין שבטי ישראל חייבת להישמר. היא התנאי ואבן הדרך להמשך בסייעתא דשמיא. מאז ולתמיד...כזה או אחר. אבל בסופו של דבר האחדות היא התנאי החשוב ואבן הדרך להמשך בס"ד מאז ולתמיד ...
בערבות הדדית, באהבת ישראל,
היום יותר מתמיד - יחד שבטי ישראל!