בתוך המציאות המצרית הזאת, שבה העם העברי נחשב נחות ומשוקץ, מתרחש פתאום טוויסט פתאומי בעלילה: יוסף הצדיק נקרא אל פרעה, כדי לפתור לו חלום תמוה שטרד את מנוחתו. יוסף אכן מפענח לפרעה את חלומו, ולאחר מכן עולה הוא לגדולה ומקבל מפרעה את חותמת המלכות, שמסמיכה אותו לנהל את ממלכת מצרים.
מה הולך כאן?!
עבד עברי, בן שלושים, שגלה למצרים, עבריין מורשע לפי תפיסתם המְרצה עונש מאסר שנים ארוכות – מתמנה פתאום למשנה למלך מצרים? רק בשביל לשבר את האוזן ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, לבנימין נתניהו לא נותנים אפילו חנינה, וזאת אף שהיה שנים בפעילות ציבורית... ואילו כאן, פרעה אינו מסתפק בשחרורו של יוסף מהכלא, אלא עוד מעניק לו 'טיפ קטן' בגודל מצרים כולה.
יותר מזה, נניח ששמים בצד את עברו הפלילי של אסיר ונניח שמתרשמים מאוד מיכולתו לפתור חלומות – איך זה מצביע על יכולתו לנהל מדינה, כלכלית, מדינית, וכל הכרוך בתפקיד?
אבל לא רק פרעה מתנהג באופן תמוה בסיפור הזה, גם מעשיו של יוסף נראים בלתי מובנים. הוא עולה מבית הסוהר מתייצב בפני פרעה, ובוחר להציף את נושא האמונה בבורא עולם- "אלוקים יענה את שלום פרעה", זאת בשעה שפרעה עובד עבודה זרה ואינו מאמין באלוקים כלל. ולאחר פתרון החלומות יוסף מתחיל לתת לפרעה הוראות מדויקות להתמודד עם המצב: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם... יעשה פרעה ויפקד פקִדים..." איך אומרים בסלנג של היום: מאיפה זה בא???
ואומנם, כשמתבוננים בעומק המסע של יעקב והשבטים נדמה שחסר לנו חלק בפאזל הזה;
למה באמת אהב יעקב את יוסף יותר מכל בניו. מדוע בחר הקב"ה דווקא ביוסף הצדיק לעבור את הניסיונות והגלות במצרים שיכשירו את הקרקע לבואם של כל היהודים מצרימה.
ועוד, במדרש מכונה יוסף 'ממוצע בין האבות' כלומר, שהיה לו דמיון ברוחניות לאבותיו, יותר משאר האחים. והשאלה הגדולה היא: למה? מהי הנקודה המסתורית שייחדה את יוסף הצדיק?
המדרש מספר, שמה שעזר ליוסף שלא להיכשל בניסיון של אשת פוטיפר כשהוא בתוהו רוחני רחוק מכל זיקה של קדושה, מכיוון שחשש שאם יחטא – לא יזכה להירשם ביחד עם אחיו על אבני החושן. וזה פשוט מדהים, הרי יוסף היה אמור להיות עכשיו בבית שלו, חברותא של יעקב אבינו, להיות עטוף בחום ואהבה. והאחים שלו מכרו אותו! כל נער שהיה מקבל סטירה שכזו מאחים שלו, היה נוטר להם טינה לשארית חייו, וכל שכן שלא היה רוצה להיזכר עמהם. איך יתכן שמה שהחזיק אותו היה דווקא רצונו להיות בצוותא עם אחיו???
הנקודה המהדהדת היא אחת- ביטחון בהשם!. כאן טמון לו החלק החסר של הפאזל, יוסף חי את זה "שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". יוסף ידע בכל תוקף המחשבה שזה לא האחים שהגלו אותו מצרימה, כי הוא חי את הידיעה שכל דבר בחיים מתוכנן ומדוקדק מהקב"ה. הייחודיות שאפיינה את יוסף הצדיק שבגינה בין היתר הוא כונה-'ממוצע בין האבות' היא מידת הביטחון בבורא עולם בעוצמה אדירה שדמתה לזו של האבות הקדושים.
ומכאן מאירה כל התמונה באספקלריא אחרת, ששובה את הלב. את יוסף לא עניין בכלל מיהו פרעה, ליבו לא היה אכול רגשי טינה ונקם באחיו שמכרוהו, והוא לא נשבר כשהיה שנים בכלא – יוסף לא ראה בני אדם, הוא ראה רק את השם! הוא נתן לאמונה שלו להיות יותר חזקה מהפחדים שלו! ולכן גם כאשר הוא התייצב מול פרעה, הוא תיקן אותו מיד, בלי חשבון: אה... עצור! זה לא אני שיפתור לך את החלומות אלא "אלוקים יענה את שלום פרעה", ומאותו מקום נטול פחד מבני אדם הוא גם נותן לפרעה הוראות איך להתמודד עם הבצורת, כי גם בחושך מצרים האירה לו האמונה.
ממילא, פרעה לא נתן לו לנהל את מצרים רק בגלל שהוא התגלה כפותר חלומות מקצועי, אלא משום שהוא גילה השקפה והסתכלות חדשה. עומד לפניו אדם – אסיר, גולה, מנודה מאחיו, עבד –כל הסיבות להיות חסר תקווה...., ויוסף עומד מול מלך מצרים ומכריז עם גו זקוף- הקב"ה שולט בעולם! כשכולו חי ובוער באמונה יוקדת. כאלה כוחות, גם פרעה הבין, חייבים להגיע ממקור רוחני נצחי, ממשהו גבוה ונעלה יותר מכל המלכות הבינלאומית שלו. וכתוצאה מכך אפילו פרעה, ששקוע בעבודה זרה, משנה כיוון, ובעקבותיו באים כל המצרים, כמובא במדרש שעשו ברית מילה!!! כי דרך יוסף הבינו כולם שהקִרבה לבורא עולם היא האמת נצחית, וניסו גם הם להידבק בה.
כל אחד מאתנו באיזשהו שלב בחיים נזרק לבור, אסור בכלא כלשהו, חווה בגידה ממי שהיה לו אח ורע, על כל אחד ואחד עובר מה שעובר, ויוסף הצדיק בא ללמדנו שבתוך כל המצבים הללו יש פתרון אחד אותו לא נשכח- ביטחון בהשם זה תמיד אבל תמיד המפתח.
בדיוק כמו שקרה בנס חנוכה, נדמה היה שהחושך כבש כבר כל פינה... אבל החשמונאים אפילו שהיו מעטים מול רבים, בטחו בהשם ויצאו למלחמה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח ובכח האמונה בלבד. ובסופו של דבר, כמו שאירע ליוסף הצדיק- דווקא הביטחון בבורא יתברך הוא זה שהבטיח את הניצחון.
ובמשפט אחד: אכזבות הן דרכו של אלוקים להגיד 'יש לי משהו טוב יותר בשבילך, היה סבלני, תבטח בי!!!
מהות האמת.