"והבור ריק אין בו מים" כך מתארת התורה את הבור שלתוכו זרקו את יוסף. אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי בשם רבי תנחום "ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו".
דרשה זו על פרשת השבוע מובאת בגמרא בתוך הסוגיה של חנוכה (מסכת שבת דף כב ריש עמוד א) שומה עלינו להבין מה הקשר בין דרשה זו לחנוכה?
אומנם בפשטות נראה שהסיבה שהביאה הגמרא דרשה זו זה מפני בעל המימרה שדרש בענין חנוכה (אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי בשם רבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה) אך כיוון שהתורה היא מדוייקת בתכלית ודברי חז"ל קודש הם ברור שיש קשר תוכני ומהותי בין הדברים.
יש המבארים הסבר פשטני נפלא הסיבה שלא מניחים נר חנוכה למעלה מעשרים אמה היא הסיבה שאחי יוסף זרקו את יוסף לבור.
מה הקשר?
ובכן, שמעון ולוי רצו להרוג את יוסף, ראובן רצה להציל אותו מידם ולכן הוא הציע לזרוק אותו לבור מתוך תקווה שבלילה הוא יגיע למשוך אותו מן הבור ולהציל אותו.
אלא שתמוה מאוד:
אם יש בתוך הבור נחשים ועקרבים הוא עלול למות הרבה לפני הלילה, ומה חשב לעצמו ראובן?
אלא הביאור הוא כך:
הסיבה שאסור להניח נר חנוכה למעלה מעשרים אמה, כיוון שהעין לא שולטת בהם ולא מבחינים שזה נר של מצווה. זו הסיבה שראובן הציע לזרוק את יוסף לבור, כי הבור היה עמוק 20 אמה, ולכן אחי יוסף לא הבחינו שיש בבור נחשים ועקרבים.
אמנם זה הסבר נחמד, אבל יש בו כמה תמיהות:
1. מנין לנו שהבור היה בעומק עשרים אמה?
2. ולמה הגמרא לא ציינה זאת?
3. ועוד יותר: לפי זה יוצא שהגמרא הביאה דרשה לסתור את כוונת ראובן. ראובן רצה להציל את יוסף והדרה מלמדת שהוא הכניס אותו לגוב הנחשים והעקרבים…
הדבר חדשני מציע הרבי מליובאוויטש בענין:
יודעים אנו שהתורה נמשלה למים.
זה לשון חז"ל (תענית ז.א.) "למה נמשלו דברי תורה למים לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה".
מדייק הרבי:
הסיבה שהמשלנו את התורה למים זה לא מצד ענין התורה אלא מצד תכונת נפש הלומד שעליו להיות בענוה ובשפלות. כדי שיזכה האדם לסייעתא דשמיא ויזכה לכוין אליבא דהלכתא עליו להיות בענוה וביטול. זו הסיבה שנפסקה הלכה כבית הלל (ולא כבית שמאי) "לפי שנוחין ועלובין היו".
כך אנו אומרים בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה פתח ליבי בתורתך". כדי לזכות בפיתחת הלב ללימוד התורה צריך להקדים "נפשי כעפר לכל תהיה".
לכאורה מה הקשר?
כדי להבין תורה צריך שכל, והרבה שכל.
למה כדי ללמוד תורה צריך ענוה?
תמצית הענין, והיא היא עניין החנוכה:
הקב"ה אין סופי, תורתו אין סופית. איך האדם הדל והמוגבל יוכל לכוין לדעתו האין סופית של ה'?
מצד האמת האלוקית אין לכך כל התכנות.
אבל אם האדם עומד בביטול לפני ה' ומבטל את רצונו למען רצון ה', בכך הקב"ה נותן לו סייעתא דשמיא והוא זוכה לכוין לרצון העליון.
וזה נקודת ותמצית ענין החנוכה:
היונים גם אהבו את ההיגיון של התורה, "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", תלמי המלך היווני ביקש מחכמי ישראל שיתרגמו את התורה לשבעים לשון…
אלא שבתורה יש שני רבדים, הרובד ההגיוני והרובד האלוקי.
היוונים "טימאו כל השמנים", כל מה שלא הגיוני בתורה היה פסול מבחינתם. היוונים טענו: מה זה טומאה וטהרה? הרי המנורה דולקת אותו דבר עם שמן טמא אז למה צריך דווקא שמן טהור? זה לא הגיוני ולכן זה פסול.
זה גם הדיוק "להשכיחם תורתך". היוונים לא ביקשו להשכיח את התורה, הרובד ההגיוני. הם ביקשו להשכיח את התורה שלך, התורה האלוקית.
אך זה דרש רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי בשם רבי תנחום:
אם הבור ריק אין בו מים, אין בו ענוה ושפלות. ואם אין בו ענוה ושפלות התורה לא נמצאת בו אלא במי שמשפיל עצמו. ואם אין בו תורה ממילא יש בו נחשים ועקרבים… כי כשלא מחוברים לאמת האלוקית של התורה אז מאבדים גם את ההיגיון עצמו.
שבת שלום וחנוכה שמח!
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com