האדם ניצב בפני אתגרים רבים בחייו, ככל שהאדם שקול ובר דעת הסיכוי לשרוד את המאורעות גדל ככל שהאדם חלש אופי ומדולל כוחות, האתגרים נעשים לו להר גדול עד כדי חוסר יכול לשרוד ולעבור אותם.
הדחף לעמוד בפני אתגרים זו המוטיבציה, מוטיבציה מופיעה כאשר יש כוח במערכת הפסיכולוגית של האדם המביא אותו להתחיל ולהתמיד, המוטיבציה היא כוח פנימי המניע את האדם לעשייה שיש עמה תוצאות המתגמלות אותו.
כאשר נעדרת התכלית ולא ידוע היעד, המוטיבציה חלשה עד לא קיימת, ובמקום שהמוטיבציה תעדר יגיע הייאוש, יאוש הוא רגש של אובדן תקווה בעניין שחשוב לאדם, בעקבותיו ייתכנו תחושות של עצב, אכזבה או דיכאון.
הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר בחייו של המיואש, ייאוש יכול להתרחש בעקבות כישלון או אכזבה חוזרים ונשנים בהגשמת החלומות והשאיפות, ותחושתו של האדם שאין באפשרותו לשנות דברים חשובים בחייו, או בעקבות סבל מתמשך שהאדם אינו מוצא דרך לצאת ממנו, מוטיבציה בעברית היא הנעה, מערכת ההנעה של האדם היא המוטיבציה, אדם ללא מוטיבציה דומה לרכב ללא יכולת התנעה.
גיל הבגרות הוא גיל בו אנו מתמודדים עם נערים מבולבלים וחסרי קו אחיד, הסיבה לכך תמונה בהבנה מה כלול במילה "בגרות" ומה מרכיב את הבגרות, אם נבין את זה נוכל להבין מה הבעיה עם המתבגר-
המוטיבים המרכיבים את האדם הבוגר כוללים: שליטה עצמית – (ריסון ושליטה ברגשות) יציבות – (אישיות יציבה, כוח.) עצמאות – (יכולת אדם לפקח על עצמו) רצינות – (היכולת להכיל מצבים מורכבים ולהתמודד איתם באופן ענייני) אחריות – (אמינות, נשיאה בתוצאות והיכולת לבוא בהתחייבות) שיטתיות – (היכולת לתכנן לעתיד ולפעול בהתאם) כוח סבל – (היכולת להתמודד עם קשיים) ניסיון – (הבנה ופתיחות) אובייקטיביות – (ריאליזם ופרספקטיבה) חברתיות ואינטליגנציה רגשית – (הבנת הסביבה החברתית ויכולת השתלבות בה).
כמעט בכל המוטיבים על מנת להגיע לאותו מוטיב יש צורך במוטיבציה= בהנעה! בלי התנעה לא נצליח להגיע אל אותו היעד, במילים אחרות אם נער/ה יהיה עם מוטיבציה הוא יצלח את הבגרות ואת הדרך אליו ללא קשיים מיוחדים.
אם נחזור אל הדרך אל המוטיבציה נצטרך לשלול את היאוש ואובדן התקווה, כי נער מיואש הוא חסר מוטיבציה והתוצאה של זה היא חוסר בגרות- מעגל קסמים.
לפני מספר שנים התפתח פולמוס רחב אודות נער שחווה אתגרי חיים לא מאוזנים, טוב ורע בערבוביה קיצונית חסרת איזון, מעברים מהצלחות לכישלונות במהירות שיא, יכולת להשתלב בהשפעה על ההנהגה לצד ישיבה בכלא, ילדות מורכבת הכוללת יתמות ובדידות, לכאורה נער שכזה עונה על ההגדרה של נער חסר מוטיבציה ושכך הוא אמור להיות חסר בגרות.
אך באופן פלאי אותו נער הפך להיות כלכלן מצליח מאוזן ומחושב, שהוביל לתהליכים מעולים שנלמדו שנים רבות בבתי ספר לתעשיה וניהול, כל כולו היה אנטיתזה לצפי המקצועי שהיה צפוי לאותו נער.
אחד החוקרים מצביע על אנקדוטה מעניינת בחייו של הנער, בעת שהותו באחד הגלגולים בארץ זרה הוא התמודד עם הטרדה מינית חסרת סיכוי להיחלץ ממנה, עלילה קשה של אחד הבוסיות הקשוחות במשרד שהוא עבד, ובגין זה הוא נשלח לכלא, ודווקא בתוך הכלא הוא חולל שינוי מדהים שגרם לו לצאת מהכלא.
כזה הוא היה יוסף הצדיק- כדברי רש"י שמות פרק א פסוק ה (ה) ויוסף היה במצרים - והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:
יוסף מתמודד עם מהפכים מטורפים בתוך חייו, חוסר איזון של טוב ורע, עליות ונפילות, התעללות משפחתית, הטרדות, כלא, ומשם למלוכה, לכאורה נער שכזה אמור להיות חסר שפיות חסר איזון נפשי ובוודאי חסר מוטיבציה ובגרות, אבל רש"י מביא לנו את חז"ל המלמדים אותנו על יוסף ששזור חוט אחד ארוך שליווה אותו מצאן אביו ובבית פוטיפרע וגם בהיותו מלך, - איך זה הגיוני?
חז"ל דורשים על יוסף הצדיק את הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" חז"ל רואים ביוסף את הדמות האולטימטיבית בהגדרה מי הוא גבר שבוטח בה' והתוצאה היא כהסבר בעל חובת הלבבות שוהיה ה' מבטחו, יוסף חי באמונה טוטאלית בבורא עולם, יוסף לא רואה חוץ מבורא עולם כלום.
כשיוסף הצדיק בירך כל בוקר "המכין מצעדי גבר" הוא חי בידיעה ברורה שה' מכין לו תוכנית יומית איך לצעוד ולאן לצעוד, יוסף לא הרגיש שהוא נתון לחסדי אדם כזה או אחר, יוסף לא הרגיש שהוא תלוי בחסדי החיסון או שר הבריאות, יוסף מברך וחי בבהירות עצומה שה' הוא המכין מצעדי גבר, ולכן חז"ל ממליצים על יוסף את ההגדרה של גבר הבוטח בה'.
נכון, יוסף נער צעיר, יתום, חביב לאביו ביותר, אבל שנוי לאחיו ביותר, הולך לדרוש בשלומם ונזרק לבור עם נחשים, נמכר לעבד, ומוצא חן בעיני אדוניו, מתמודד עם מלחמת היצר וניסיון הקשה ביותר ובמיוחד בגיל הנעורים, ובשניה אחת הוא מורץ לממלכה ולהיות אחד הכלכלנים הטובים בהיסטוריה, נער אחר היה סובל מחוסר איזו בנפש בעקבות כאלו תנודות של מצבי חיים.
אבל יוסף הצדיק חי באופן אחר כזה שהוא יודע במודע ובתת מודע שבורא עולם בלבד הוא ורק הוא המדע והיודע ומוביל את הסיבות והנסיבות וכשחיים באמונה הפשוטה והיסודית הזו זה המוטיבציה וזה ההנעה, לעשות את רצון ה'.
בתפילה בחנוכה אנו אומרים רבת את ריבם, לכאורה יש מקום לשאול הרי זה לא היה ריבם של החשמונאים אלא ריבו של בורא עולם כביכול עם היוונים שרצו לפגוע בתורה וביהדות, אלא החשמונאים חיו באמונה שרצון ה' זה רצונם, ולכן זה רבת את ריבם! כי הריב שלהם היה כבוד ה', הם חיו באמונה ובתבונה שקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא!
כל ניסיון בחיים הוא עוד צעד שבורא עולם מצעיד אותנו אל המטרה אל היעד, אין לראות את החיים כמכלול של מאורעות ריקים, אדרבא כל מאורע בחיים יכול להפוך ולהיות חלק מתהליך וחלק מבנין, אבל גם כל אירוע יכול להיות ריק וחסר תוכן ותכלית שאומנם כל כולו זועק הבל הבלים, אבל לאמיתו של דבר תלוי מי זועק את זה ואיפה ומתי זועק, האם זה נאמר בציניות מלגלגת על כל העולם או שמא בשברון לב ובמחשבה על התקדמות ומבט לעתיד על אף ההווה.
תפקידנו בימי החנוכה, ימי האורה, להעביר ולהבעיר את אש האמונה, אש המוטיבציה, אש הביטחון, נר איש וביתו, אבל נר בפתח הבית כלפי חוץ, לראות את הדרך ולהאירה לצעירים, להמתיק להם את תקופת הנערות במתיקות הבהירות של ברוך המכין מצעדי גבר!
ללמוד את ספרי ההיסטוריה, להבין את הלך רוחם של החשמונאים, להתמודד עם שאלת הזהות היהודית שלהם ולהבין כמה קריטי הוא הנתון של רשעים ביד צדיקים, כי לולא צדקותם ספק אם היו רצים אל הקרב נטול סיכויים ורווי סיכונים, זה זמן לשבת עם הילדים לפתוח, לשוחח, לשאול, לשמוע ולהשמיע, לחדד את המסר שהדרך אל החשמונאיות זה על ידי תוספת של נר אחד בלבד כל יום. אבל כל יום קבוע.
הדברים מבוססים בחלק ע"פ שיחותיו של הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי חיספין