מאיר חלימי, זכה בהיותו בן 100 להגשים את חלומו ולעלות לישראל מצרפת. יממה לאחר מכן, בעודו ישן את שינת הלילה, השיב את נשמתו לבוראה.
מי שמביא את סיפורו המדהים של חלימי, הוא שמעון איפרגן מאתר mako המספר בשם בני המשפחה כי אביהם, נולד באלג'יר. בהיותו בן 20, התגייס לצבא צרפת, נלחם בנאצים ועל כך קיבל את אות אביר הלגיון הצרפתי ואותות נוספים.
לאחר השואה האיומה, עבר להתגורר בעיר ניס שבצרפת, שם התחתן ונולדו לו שלושת ילדיו.
מאז ומתמיד, חלם מאיר לעלות לישראל, ואף רכש חלקות קבר צמודות בהר המנוחות בירושלים, לו ולרעייתו - שנפטרה לפני כשנה וחצי ונטמנה שם. מאיר עצמו, לא השתתף בקבורה.
בתקופה האחרונה, בשל הקורונה ומפאת החשש להדביק אותו, נמנעו בני משפחתו להיפגש איתו והוא היה בבידוד. אחרי שהצליח לשרוד את הקורונה ולהישאר בחיים, החליט לעלות ארצה.
בנו, מישל חלימי, סיפר למאקו: "אבא היה ציוני בדם ובנשמה. הוא תמיד עזר ותרם רבות לאנשים בישראל, סייע לנזקקים בקרב הקהילה היהודית והלא יהודית. הוא היה איש של חסד. אדם מיוחד ונדיר שהיה מקובל על כולם. אדם צדיק שדאג לכולם".
על רכישת הקבר מחיים אמר: "אבא תכנן הכול. הוא לא רצה להיקבר בצרפת. הוא רצה לעשות עלייה ולהיקבר בישראל. הוא ראה בישראל את הבית שלו".
"אבא הבין שהיה לו קשה לבד בצרפת בלי המשפחה והחליט לעלות לארץ יחד עם אחי", סיפר מישל על החלטת אביו לעלות לישראל.
"אבא התעייף מהטיסות. הוא טס עם אחי ממרסיי לפריז ומשם בטיסת המשך לישראל. כשהוא ראה אותי ואת אחי הוא פתח את העיניים. היה ערני מאוד. הרגיש בסך הכול בסדר".
למחרת, תוך כדי שהוא ישן בבית בו שהה, השיב מאיר את נשמתו לבוראה. הוא נקבר ליד רעייתו בבית העלמין בשכונת גבעת שאול בירושלים.
הבן ספד לו: "רק צדיקים מתים בשנתם, ואבא היה כזה. הוא עלה לארץ, הגשים חלום וכמה סמלי הוא שהוא מת בה ונקבר בה כפי שכתב בצוואה שלו. הוא הגשים את החלום לעלות לישראל, לגור בה אם כי לזמן קצר וקצוב למות ולהיקבר בה".