דף ט
*ספק מידי ודאי. *הספיקות באבד.
א. אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי, והדינים 1. אמרינן במשנתינו שלא חוששין שמא גיררה חולדה דא"כ אין לדבר סוף ומה שמשייר יניח בצינעא שמא יחסר או תיטול חולדה בפנינו ובעיא בדיקה, דדווקא גבי בשר תלינן דאכלה כדאשכחן במדורות העכו"ם ולרבא טעמא משום שאין ספק אכלה מוציא מידי ודאי שלקחה. 2. חבר שמת והניח פירות הם בחזקת מתוקנים, הטעם משום שודאי עישר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, או דמכיון שניתן להערים הוי ספק טבל. 3. הכהן שהציץ לבור לראות את הנפל טהור, איירי שהטילה כמין נפל ולכן הוי ספק, או שודאי גררו ורק ספק שמא שיירו.
ב. הספיקות באבד ולמאי מדמינן 1. תשעה ציבורי מצה ואחד חמץ ועכבר נטל אחד מהם, הוי קבוע כדין תשע חנויות כשירות ואחת טריפה שאם לקח מאחד מהן ספיקו אסור. 2. אם אחד הציבורין פירש ואח"כ נלקח, אזלינן אחרי הרוב כדין נמצא בשר בעיר. 3. ציבורי חמץ ומצה ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד לא דינם כשני קופות של חולין ותרומה, ולפי"ז תלינן שהחמץ נכנס לבית שאינו בדוק ומשום דבדיקת חמץ דרבנן. 4. נטל חמץ לאחד משתי בתים בדוקין, דינו כשני שבילין שאם נשאלו בבת אחת טמאין ובנשאלו בזה אחר זה טהורין ואם נשאל על תרוייהו מחלוקת. 5. ספק אם נכנס, כדין בקעה שיש טומאה באחת השדות ומסתפק אם נכנס והוי ספק ביאה דר"א מטהר ולרבנן טמא. 6. בדק אחריו ולא מצא, תלוי במח' גבי מקום שמוחזק לנו בטומאה ובדק ולא מצא דר"מ אוסר ולרבנן תלינן שנלקח. 7. בדק ומצא הוי כדין שדה שאבד בה קבר ואח"כ מצאו דלרבי תלינן דזהו מה שאבד ולרשב''ג צריך לבדוק את הכל. 8. הניח תשעה ומצא עשרה, הוי כמח' בהניח מנה של מעשר שני ומצא מאתים דלרבי תלינן שהתווסף ולרבנן אמרינן שהכל מבחוץ ועליו לחפש את כל התשעה. 9. הניח עשרה ומצא תשעה הוי כמח' גבי מעשר שני דלחכמים עליו לחפש את החמץ ולרבי היינו החמץ. 10. מצא בזוית אחרת, הוי כמח' בקרדום שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת דלחכמים אמרינן שטמא נכנס לבית ולרשב"ג תלינן דשכח.
שאלות לחזרה ושינון
א. אין ספק מוציא מידי ודאי, והשמועות (3)
ב. הספיקות באבד ולמאי מדמינן (10)