מאות הורים השתתפו אמש (מוצאי שבת) בסדנה מיוחדת להכוונת בחורי ישיבות, אותה מסר הגאון רבי מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית, ביוזמת מרכז 'האזינו', בה הציב כמה נקודות מרכזיות: מחד לעורר יותר תשומת לב ולפקוח עיניים לילדים ולנצל את הזמן כדי לקרבם יותר - ומאידך לפעול מול הנוגעים בדבר ומול המוסדות כדי שימצאו פתרונות.
בפתח דבריו, אמר הגר"מ קסלר כי בעקבות המצב בו אנו נמצאים, "יש את ההזדמנות לתת לקדוש ברוך הוא תודה בכל יום, 'אדם נידון בכל יום', אנחנו היום חשים את זה יותר, זה לכאורה צורה שהקב"ה מבקש מאיתנו להסתכל על כל יום, לקום בבוקר, להגיד 'מודה אני' בשמחה, להודות לקב"ה שנתן לנו יום חדש, הזדמנות חדשה, לבקש מיד על הבוקר - זה הרי החכמה של חז"ל שלא מבקשים עם שם ומלכות, אז גם מיד אחרי השינה מותר לבקש, מותר להוסיף ל'מודה אני', וכשאדם קם בבוקר, והדבר הראשון שהוא עושה כשהוא ער הוא מדבר עם הקב"ה - אתם מבינים שהיום יש לו סיכוי שיראה אחרת לגמרי...
"לקום, להגיד 'מודה אני' ולבקש, 'תעזור לי לשרוד את היום הזה', 'תעזור לי עם חנהל'ה שלי עם ברוך, שיהיה להם חשק ללמוד, שנצליח למלא להם את הזמן, שהם עצמם ימצאו איזה עניין כדי שלא חס ושלום ישתעממו והשעמום מביא ליד חטא', ככה, מיד על הבוקר. כמובן שאחר כך כשזוכים לעמוד בתפילה, בשמונה עשרה או בתהילים, לבקש בקשות פרטיות, במצבים שלנו אי אפשר בלי זה, לכן חז"ל התירו".
בהמשך, אמר הרב קסלר להורים כי "הנקודה החשובה מאוד היא להכיר במציאות, פעם חשבנו שאנחנו יכולים לתכנן את החיים שלנו, לתכנן את השבוע או לתכנן את החודש, או את הזמן, אנחנו יודעים היום שזה מצחיק כי אי אפשר לתכנן כלום. מה שכן, זה לצפות שלפחות היום הזה איכשהו יעבור עלינו בהצלחה, עם תשומת לב, עם סוף מעשה במחשבה תחילה, לשבת, אולי לילה קודם, לדבר עם האישה על המצב של הילדים, מה אנחנו צריכים לעשות מחר, לא יותר מאשר מחר, בשביל שירגישו יותר טוב, 'אדם נידון בכל יום'".
הרב, מתח ביקורת על אותם שמאשימים את כולם ואמר כי "אפשר לבוא ולהתמרמר ולהגיד מה קורה פה, מוסדות לא מתפקדים, כמובן מלאים טענות - בדרך כלל זה על אחרים, אנחנו בסדר גמור אחרים אשמים, מי זה אחרים? אתם יודעים, זה 'החינוך העצמאי', זה 'הסמינרים', זה 'הגדולים שלא נותנים הוראות ברורות מה לעשות עם הבנות', וכמובן מעל כולם הממשלה וחברי הכנסת שלא עושים מספיק בשבילנו, כאילו. אם אנחנו נחכה עד שמישהו אחר יפתור לנו את הבעיות אז אנחנו נמשיך לחכות כמו שמי שחיכה ממשיך לחכות...
"צריך לדעת שלא כל מה שאנחנו חושבים שפלוני יכול לעשות ואלמוני יכול לעשות זה באמת כך. כשמדברים על מערכת ציבוריות, הן הרבה פעמים מוגבלות מכל מיני סיבות, אבל הפתרון לא תמיד הוא יכול להיות ציבורי ומקיף את כל הציבור, כל אחד במקומו יכול להסתכל על ההזדמנות שהקב"ה נתן לו, לקחת אחריות על הילדים שלו...
"אנחנו רגילים ככה, שולחים את הילדים לישיבה קטנה, את אלה שולחים לחיידר, את הבנות לבית יעקב והגדולות יותר לסמינר, בחורים לישיבות גדולות, ואחר כך מחתנים אותם, יש בעצם כמה מסלולים בציבור, הגילאים האלה עולים על הרכבת הזו ואלה עולים על הרכבת... היא נוסעת, יש קטר, אנחנו מציידים אותם עם צידה לדרך, והקטר מוביל, בסדר, יש קצת תחנות, יש עליות יש מורדות, אבל אנחנו באיזה שהוא מקום כבר לא כל כך אחראים, האחריות שלנו היא לבחור את המקום הכי טוב, את הישיבה הכי טובה, וזה נוסע, כאילו, ככה התרגלנו...
"אין דבר כזה, נגמר, זה נגמר, זהו. עכשיו כל אחד מאיתנו, זה הזדמנות, אפשר לראות את זה כמתנה שהקב"ה נתן להתאמץ יותר וממילא גם לקטוף פירות יותר, להרגיש יותר סיפוק, כמה שמתאמצים יותר, לשים לב לכל ילד, לכל ילדה, להשתדל למצוא להם פתרון, אם זה בכותלי הבית - לשים לב שחס ושלום המצב המשובש הזה לא גורם להם להגיע למחוזות שאנחנו לא רוצים שיגיעו... אם נשב ונחכה אז אנחנו נשב ונחכה, ובנתיים הכבשים יברחו מהעדר, לא יודע לאיפה הם יגיעו.
"כל יום אנחנו צריכים לשמוח שעבר עלינו איכשהו בשלום, ולהודות לקב"ה, אבל כל יום אנחנו צריכים להתכונן ל'אדם נידון בכל יום', לבוא מוכנים, שנדע מה אנחנו רוצים לבקש מהקב"ה, מה אנחנו רוצים מעצמנו. יום אחד לפעמים משנה, כל ההפתעות שקרו לאדם בחיים, לטוב ולמוטב, קרו ברגעים או בשעות או בימים, אי אפשר לדעת מתי תבוא הישועה...".
הרב קסלר המשיך ואמר כי "מה נעשה? נשב נחכה? לא יהיה בשביל מה לחכות... צריכים מאוד מאוד לעבוד על זה, לשנות את כל התפיסה. אתה רוצה להתמרמר? יש הרבה על מה להתמרמר. אתה רוצה לעשות מה שאתה צריך לעשות ולהרגיש סיפוק? תיקח על עצמך. אף אחד לא חייב לך כלום, תיקח אחריות על החיים שלך ועל החיים של הילדים שלך. מי שיעשה את זה ירגיש הנאה וסיפוק שהוא לא היה מודע עד היום שיש בידיים שלו סוגיות ואוצרות כאלה שהוא יכול לעשות איתם עולם ומלואו.
"יש ילדים שזו הזדמנות לקחת אותם, ללמוד איתם יותר באופן רפטי, לחזק אותם, להשתדל ללמוד איתם, מי שמתקשה, לפתוח איזה ערוץ לדיבור, אפשר לנצל את הכל בצורה מאוד יצירתית אבל עם הרבה מאוד מחשבה, זה לא בא לבד. זה הנקודה המרכזית, שדורשת אצלנו שינוי בחשיבה ואנחנו יכולים להציל עולמות".
הרב המשיך ואמר כי "כשמזהים משהו לא תקין, לא צריך להיות עצבני ודאי לא להראות את העצבנות לנערים ולנערות שלנו, אבל צריך לפקוח עיניים צריך לדעת, בכמה שעות ובכמה ימים - אני לא יודע מה יכול לקרות, אם זו חברות לא טובה, או שהגיע לידיו איזה און-קי כזה או און-קי אחר, כשאתה בכולל ואשתך בעבודה - לך תדע מה קורה צריך טוב טוב לפקוח עיניים.
"מצד שני צריך לחפש את העצות של 'עשה טוב'. אנחנו לא תמיד מסוגלים באמת למלא בצורך החיים שלנו את כל הצרכים לבד, בשביל זה קמו מוסדות, פעם באמת אבא היה לומד עם הילדים שלו או שהילדים למדו עם הרב והבנות היו בבית, המציאות השתנתה. אנחנו לא יודעים מה ילד יום, מה יהיה הלאה, צריך להיות מוכנים לשינויים מאוד גדולים, אנחנו לא יודעים מה הקב"ה מתכנן לנו, בסך הכל זה נמשך, לשבת ולחכות לחיסונים ... אין תקוותנו לא על החיסונים ולא על הממשלה ולא על רמאי כזה או רמאי אחר, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".
בשלב זה, אמר הרב קסלר כי "יש עוד נקודה שהיא מאוד חשובה. אנשים לא מאמינים לכוחם. אי אפשר לתת הוראות ציבוריות כלליות בכל מקום, אבל אם הורים מתאגדים ביחד, לא באופן של מלחמה, של מריבה, אלא באופן של דרישה חזקה, מבית הספר בשכונה, לעשות יותר פעילות לקלוט את הילדות, יש מתווה חצרות, אני יודע איך קוראים לזה, כמובן מתוך זהירות ולא לעשות דברים מסוכנים או פומבי שיתחילו לעורר כל מיני אנשים מרבצם ויתחילו לעשות מלחמות, לא כולם יכולים לעמוד בזה, לעשות את זה בחכמה...
"אתם יודעים בעצמכם, המוסדות שפועלים בחכמה, בשקט, בצנעה, שבאמת רוצים את התכלית של הדבר, זה שהילדים יהיו במסגרת, אפשר לדרוש, צריך לדרוש מהמוסדות שיעשו יותר ממה שהם עושים, ולא לחוס על אף אחד, אם ההורים יבואו ויגידו שהם מוכנים להיות שותפים ולהיות כוח עזר אז בוודאי זה יוריד קצת את הטרוניה מצד ההנהלות שלוחצים אותם. אנחנו לא באים בטענה לאף אחד אבל הכלים נמצאים בידכם, במחשבה יצירתית, אפשר. יש מנהלות יותר חרוצות ואכפתיות יש כאלה פחות, זה טבעו של עולם ככה. אז מה עושים? צריך לעורר אותם.
"אפשר לעשות יותר, לעורר יותר תשומת לב, לפקוח עיניים על מה שקורה אצלנו בבית, להיות יותר חרוצים עם רעיונות יצירתיים בשביל לעזור לילדים ולמלא להם את הזמן, לנצל את השינוי הזה לדברים חיוביים, ולפקוח עיניים אם יש חס ושלום בעיות, להתייעץ עם האנשים הראויים, אבל יחד עם זה גם צריכה לבוא פעילות של כל קבוצת אנשים בכל שכונה ושכונה לעורר את הנוגעים בדבר, תגלו פתאום שעם קצת לחץ אפשר לגלות פתרונות שלא חשבו עליהם קודם".
הרב הוסיף והבהיר כי "אני לא רוצה לומר בשם המפורש בשם מי אני מדבר, אני לא מדבר בשם עצמי, אבל אני אומר לכם את זה אחרי שאני יודע בבירור שזו דעתם של מנהיגי הדור אבל הם מנועים מלדבר, לא על כל דבר אפשר לדבר ברבים, בכל מקום לפי מה שהוא, בלי לעורר פרובוקציות".