הפרשה מלמדת סוד עצום: כיצד לחיות בעולם הזה, ולהריח ריח – גן עדן?
לחיות ולפעול את העבודות הגשמיות של עשיו, ולעשות זאת בנוסח גן־עדן, כפי שעשה יעקב אבינו.
האדם ירד לעולם הגשמי, כדי 'להנשים' אותו - בריח גן־עדן.
יעקב אבינו לבש את בגדי עשיו החמודות, שהיו בגדי אדם הראשון ונכנס לאביו. יצחק אבינו הריח ממנו את ריח גן עדן, אבל, מישש את ידיו והרגיש שהם ידי עשיו.
יעקב אבינו הוריש לאדם את היכולת להיות 'יודע ציד', לחיות את הגשמיות מתוך רצון עליון, לעבוד ולפרנס משפחה, לקנות ולטייל, ושהכל יריח - ריח גן־עדן, כיצד?
קיום רצון ה' - בעולם גשמי
העולם שאנו חיים בו מבולבל, והוא משתקף נהדר בבניו של יצחק אבינו.
יעקב – איש תם, יושב אוהלים, עשיו - יושב הבלים, איש שדה.
יעקב - מחפש רוחניות, ורוצה לאסוף מצוות ולעשות - רצון ה'.
עשיו – רוצה רק את הנאות העולם הזה ו'לא רואה ממטר'.
לחיות בעולם גשמי עם ניחוח גן עדן
יעקב אבינו מלמד לדורות כיצד לחיות בעולם גשמי, ולהכניס בו – ניחוח 'גן עדן'. לחיות בעולם השקרי מתוך - 'אמת לאמיתה', ולהוכיח, שדווקא שם - הקול 'קול יעקב'.
האדם לובש את בגדי עשו ומתחפש ל'חושך' ואומר: תראו איך בחושך הזה, מצוי - אור ה' הכי גדול!
הפרשה מלמדת להתנהל בעשיה הגשמית מתוך לבושי 'אור' ה' – 'אור' עליון.
כי יש ה' בקירבנו – במקום הזה!
העשייה הגשמית - סכנה לרצון הרוחני.
האדם רוצה לעשות את ה'רצון העליון' - רצון ה', כי זו היתה מטרת בריאתו, לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, להכניס אותו לשכון בתוככי העולם השפל, אבל, שיתן לעולם השפל – ריח גן עדן.
הרצון הזה, נובע מנשמת האדם שהיא 'חלק אלוק ממעל', אבל, מה האדם יעשה, שלפעמים, העשייה הגשמית מכסה את רצונו האמיתי או מכבה אותו.
בעקבות הקושי, האדם מתייאש מוחק ומוותר על רצונותיו הרוחניים, והאדם נותר עם - 'חלום' מדומיין לעשות רצון ה'.
"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" - או עונש, מה יעשה האדם ולא יחטא?
האם ניתן להכניס לעשייה הגשמית את - הרצון העליון?
מה עשו הכהנים בבית המקדש?
בבית המקדש הכהנים היו מקריבים קורבנות – עבודה גשמית, שכל כולה - עשית הרצון האלוקי!
העשיה הגשמית טומנת את הארת הרצון – "רק לעשות את רצונך חפצתי".
הכהנים מלמדים את האדם כיצד לגרום לעשייה הגשמית, לעשות נחת רוח לקב"ה, ולהפוך אותה לקורבן – אשי ריח ניחוח לה'?
האם יש לאדם יכולת להתנהג כמו הכהנים?
כן, קיבלנו זאת ירושה - מיעקב אבינו!
התיקון אפשרי דווקא - מתוך הגשמיות
יצחק אבינו רצה לפני מותו לברך את יעקב ועשיו, כי רצה שעם ישראל יחיה בעולם רוחני, מבלי לעסוק בגשמיות.
תכלית עם ישראל היא לעסוק בתורה ובתפילה, מבלי לחשוב על הפרנסה, כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מתקיים בהם "זכה ומלאכתו נעשית על ידי אחרים"
לכן, עם ישראל יכול היה לזכות ב"ועמדו זרים ורעו צאנכם", שפרנסת האדם תגיע ללא טרחה גשמית.
אבל, רצון ה' היה אחרת, ועל כן, יעקב אבינו היה צריך לגנוב את הברכות.
הארי הקדוש היה אומר, שאדם צריך לעסוק במלאכה כדי לתקן את חטא אדם הראשון.
רבי נחמן אמר לתלמידיו שאמנם נכון שהפרנסה תלויה במידת הבטחון , אבל הוא היה רוצה שיעסקו באיזה מלאכה, כי כך האדם 'מקדש' את החומר.
לגנוב את הברכות במרמה?
הברכות שברך יצחק את יעקב הגיעו במרמה, מדוע? למה מלכתחילה, יצחק לא יכול להועיד ליעקב גם את הברכות הגשמיות?
עשיו היה צריך לדאוג לחלק הגשמי של יעקב. אך, הוא לא רצה לקחת חלק בעשייה הרוחנית של יעקב, ע"י שידאג לגשמיותו.
ולכן, לא נותרה ברירה, ורבקה אמנו הדריכה את יעקב כיצד 'לגנוב' את הברכות הגשמיות, שהרי עם ישראל לא יכול לחיות רק חיים רוחניים.
העשיה הגשמית - ידי עשו
יעקב אבינו לבש את בבגדי עשיו, ובכך, קיבל על עצמו משימה כפולה:
לחיות בעולם גשמי, להתעסק במהלך היום בגשמיות, ולעשות זאת, מתוך הרצון הרוחני לעשות את הרצון העליון.
התוצאה: האדם יחזיר את נשמתו הטהורה, לאחר מאה ועשרים שנה בדיוק כמו שירדה לעולם צחה ונקיה.
כמה קשה, ככה - רצון ה'!
בגנבת הברכות, יעקב אבינו קיבל על עצמו את המשימה הכפולה, קצת הזויה עד בלתי אפשרית – לחיות בעולם הזה, בניחוח גן עדן.
יעקב אבינו סלל את הדרך, ונותן לנו את הכח - לעמוד במשימה!
הרצון העליון מתעורר מאור - 'עתיקא קדישא'
"הקול קול יעקב – והידיים ידי עשיו" השילוב ביניהם אפשרי, ע"י שהאדם מעורר את הרצון האלוקי ומכניסו לתוך מציאות חייו.
'אור' השכינה יכול לשרות על האדם בכל מעשיו,
ואז 'ללכת לפניו' בכל מקום אשר הולך,
אפילו שעוסק בדברים גשמיים וארציים - השכינה שורה בו,
וזוכה שה' עימו איתו ואצלו בכל מקום אשר ילך ויפנה (דגל מחנה אפרים פר' ראה).
האדם יכול להרגיש איך הקב"ה נמצא איתו עימו ואצלו, וכך, מתמודד ביתר קלות עם העשיה הגשמית מבלי לסטות מרצון ה'.
"קול יעקב" יכול לדבר מתוך ה'חושך' של העולם הזה, בתפילה ובתחנונים "רק לעשות את רצונך חפצתי" מתוך חיבור ל'יחוד ה'' – 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'.
אור 'עתיקא קדישא' – ריח גן עדן
הארי הקדוש שואל, לפני שנתנה התורה איזה חיות היתה לעולם, שהרי רק התורה נותנת לאדם חיים וחיות?
והוא מסביר, שיש אור מ'עתיקא קדישא', וזהו האור שהחייה את העולם לפני קבלת תורה, וזהו האור שהאבות הקדושים קיבלו ממנו חיות.
רבי נתן שואל: היכן האדם נפגש באור של 'עתיקא קדישא'?
ומסביר, כשהאדם עוסק בעבודתו הגשמית, שנראת כאילו היא מנותקת מעבודת ה', באותו זמן, הקב"ה נותן לו חיות מאור 'עתיקא קדישא', וזה נקרא - 'חסד נעלם'.
איך האדם מרגיש את האור? ברוב המקרים, בעבודה הגשמית יש הסתרה של אור ה', אך, דווקא שם, הקב"ה מאיר לו באור מיוחד, שילווה וידריך אותו.
אור ה'חסד הנעלם' מלווה את האדם – בתוך העשיה הגשמית.
האדם מרגיש איך הקב"ה מלווה ומנחה את פעולותיו הגשמיות שיהיו לרצונו יתברך, וכך, האדם 'מנשים' את המציאות הגשמית במציאות רוחנית.
האדם מקבל חיות וכח לחיות בעולם הזה - בריח גן עדן.
ה' אלוקינו, 'אחד' יחיד – ואין 'אחר'!
בכל בוקר האדם אומר 'שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד', ומקבל על עצמו את 'יחוד ה' – וכשחי את יחוד ה' – הוא לא מתבלבל מאף אחד!
יחוד ה' נותן לאדם ישוב הדעת, ומשיב את נפשו, שלא יתבלבל בין חושך לאור, והוא שומר עליו שלא יסטה מהמטרה העיקרית של החיים, כי בעולם יש רק מציאות אחד - ה' אלוקינו ה' אחד.
וכך, האדם חי את המציאות הגשמית עם ריח – גן עדן.
העשייה הגשמית - לא צריכה ל'כבות' את הרצון העליון שבוער באדם, אש אור ה' יתברך, בוער מתוך הגשמיות ועולה - כ'אישי ריח ניחוח לה''.
כאשר אור 'עתיקא קדישא' מלווה את האדם, הוא מתברך:
"ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ..."
יעקב אבינו סלל את הדרך - להריח גן עדן.
האם אתה מרגיש את אור 'עתיקא קדישא' בחיי היום יום?
האם לעבודה או למשרד שלך יש ריח גן־עדן...?
אזי, אתה חי בגן עדן בעולם הזה!
אשריך שזכית!