יהושע לימוני: "לפני ארבעה חודשים, כשכל כולי בתוך ״משבר הקורונה״, סגור בבית, מתוסכל, מבולבל, ללא תעסוקה, מצאתי את עצמי, כמו רבים אחרים, נשאב למערבולת של אי וודאות, מתח וחרדה. כאילו עומד מול צומת שכל הרחובות שלה ללא מוצא ואני עוד שניה מתפוצץ!!! כפשוטו.. לחץ בחזה, עצבנות, עייפות. כעיוור המתהלך בחשכה.
בתוך כל הבלבול הזה, מתוכי, לאורך כל התקופה הזאת אני שומע קול נוסף. קול שמספר לי שקורה כאן משהו מיוחד, גדול מסך כל חלקיו. שדווקא עכשיו, מתוך הקושי, הבלבול וחוסר הוודאות, יש לי כאן הזדמנות... שהמגפה הארורה הזאת הביאה איתה גם הרבה מתנות, ושאני רק צריך למצוא את הדרך לזהות אותן ולאסוף אותן לסל שלי.
זה כמו שהכניסו את כולנו ל"חדר כושר נפשי", לקחו לנו את ה״אחיזות״ שלנו (שגרה, פרנסה, בטחון, קרירה, נסיעות, בילויים) ונשארנו באוויר! אין לאן לברוח. נשארנו עם עצמינו, וזה קשה. אנחנו פחות מתורגלים בזה. התרגלנו לכל כך הרבה הסחות דעת, לכל כך הרבה רעשי רקע..תמיד היה לאן לברוח. ועכשיו הכל סגור. זה זמן לחזק שריר שיכול להיות שהזנחנו (גם אלה מבינינו שחושבים שהוא מפותח אצליהם), זה שריר חמקמק שנמצא באיזור הלב - אמונה. זה זמן לצאת מאזורי הנוחות שלנו, לארגן לנו מחדש את הרשימה של מה חשוב לנו, מה באמת חשוב לנו. למצוא בתוכנו מעינות שמחה שלא תלוים בעיניינים חיצוניים, להחזיר את המשפחה למרכז, את הפשטות, את הענווה. יש כאן הזמנה להתחדשות, להתחברות מחדש, בעיקר לעצמינו. וזה יכול להיות כואב..
שאלתי את עצמי, במה אני יכול לסייע? איך אני שובר את מסך התסכול והופך להיות חלק פעיל בתהליך של צמיחה, מה אני יכול לתת? איך להפוך את הלימון ללימונדה?
מכאן הגיע הרעיון לפרוייקט ״היום תקרא לי עם״.
בחודשים יולי אוגוסט 2020, בלי ממש לדעת לאן זה יוביל, התחלתי להזמין אליי לאולפן אנשים מהשורה, אנשים שאין ביניהם היכרות קודמת והם כמעט מכל קצווי הקשת הישראלית. הם הגיעו אליי לאולפן כל אחד ואחת כדי להשמיע את קולם,
שמתי להם מיקרופון מול הפנים ובקשתי שיאמרו את אשר על לבם לגבי התקופה הזאת, מה המשמעות שלה לגביהם, מה הקשיים , הפחדים, המתנות ומה המסר שלהם לכולנו. לוקח זמן להיפתח, להגיע לנקודה האישית, וכל אחד מהמשתתפים עבר תהליך שלם באולפן, ואני עברתי יחד איתו/ה, אבל כשזה הגיע וזה הגיע, החדר התמלא באור והעיניים נרטבו. מעניין שבסוף כולם מדברים את אותם הדברים, גם הציניים הגדולים שבינינו. בשביל רוב האנשים זו הייתה אולי הפעם הראשונה שדברו אל מיקרופון.
הרגשתי שקורה כאן משהו מיוחד, התהליך התחיל להניע את עצמו כמעט בכוחות עצמו. מעולם לא עבדתי ככה,נשאבתי לתהליך ונכנסתי לעשיה אנטנסיבית של ארבעה חודשים.
תוך כדי התקדמות נרקם לנגד עיני פרוייקט-שיר שמביא את הקול של הרחוב, שלנו, האנשים הפשוטים, אלה שכן מבקשים משמעות. שמבקשים להתמקד במאחד ולא במפלג. להזכיר שלכל אחד ואחת מאיתנו יש שליחות בעולם הזה, ושהשליחות הפרטית שלנו היא בהכרח שונה מאחד לשני ושדווקא כאן טמון היופי! אנחנו לא אמורים לחשוב, להתנהג או לבחור אותו דבר. אבל כן לכבד, לאהוב. אחדות היא לא אחידות. מאמין שיש לנו שליחות כעם ושרק דרך ״ואהבת לרעך כמוך״ היא תוכל להתממש .
לאחר ההקלטה והעריכות, מילותיהם של המשתתפים הונחו על גבי מוסיקה, אחרי העריכה כל אחד צילם את עצמו בסלפי, ומשם התחילה עבודה על הקליפ שאותו אתם רואים".