בראיון מיוחד וראשוני לכלי תקשורת חרדי בישראל, נעתר היזם המפורסם ומייסד ומנכ"ל של חברת החטיפים Kind LLC, דניאל לובצקי להעניק ראיון ל'כיכר השבת', במסגרת 'כיכר גלובל', שבהגשתו של הרב בנימין גולדשמידט.
במהלך הריאיון המרתק שנמשך למעלה משעה, נפתח לובצקי, ומסביר מה מניע אותו בחיים; מה השאיפות שלו, ומה הוא היה אומר למייסד פייסבוק.
בנוסף, יספר על המחשבות החדשות שלו שנוצרו בעקבות הקורונה, על הילדות במקסיקו לצד אבא ניצול שואה. ובעיקר, כתומך במפלגה הדמוקרטית, הוא יפרט באריכות, את יחס הממשל החדש למדינת ישראל.
דניאל לובצקי, מתגורר בארצות הברית ונחשב ל'סופר אקטיביסט', הנלחם ברשתות החברתיות - בכך שהן לא מונעות שיח אלים.
לובצקי, נולד במקסיקו לאבא ניצול שואה – שהיה במחנה ההשמדה בדכאו, לשם הגיע מליטא. בילדותו התחנך לובצקי במקסיקו סיטי בארבע שפות - עברית, יידיש, ספרדית ואנגלית.
לובצקי עבר בגיל 15 יחד עם הוריו, לארצות הברית, והשלים את לימודיו האקדמאיים, באוניברסיטה שבמדינת טקסס ולאחר מכן, אף קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית.
לפני כעשרים שנה, פתח לובצקי חברה, הפך לאיש עסקים מצליח, שמוכר חטיפים, אבל יותר חשוב – הוא אדם שמעורב בקהילה היהודית, מעורב למען העם היהודי, למען העולם כולו בהרבה דברים טובים.
במהלך הראיון, יסביר לובצקי את המלחמה שלו על הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק: הוא החרים הפרסומות של החברה שלו בפייסבוק עד שהם לא ילחמו יותר בשיח אלים, בשיח של שנאה ברשת החברתית. עוד הוא יסביר על הבחירה של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב - האם זה טוב לישראל והאם זה טוב ליהודים.
הראיון המלא
שלום – אני מאוד שמח לדבר אתך היום. תספר לי על סיפור החיים שלך – זה סיפור מאוד מאוד מסקרן – בקצרה, ספר לצופים שלנו על החינוך שלך, ובאמת, על כל מה שעברת.
"אז אני נולדתי במקסיקו, אבא שלי היה ניצול שואה ממחנה 'דכאו' – וחיילים אמריקאים הצילו אותו. הוא הכיר את אמא שלי במקסיקו – ההורים של אמא שלי באו למקסיקו, לפני השואה מפולין-ליטא-גרמניה, אז הוא הכיר את אמא שלי אחרי שהוא הגיע למקסיקו.
"אבא שלי", מספר לובצקי, "היה בן 9 שהמלחמה התחילה, בגיל 11-12.5 כשהם שלחו אותו למחנה הריכוז, ובן 15-15.5 שהצילו אותו מדכאו". "אז שהוא היה בן 17 הוא הגיע למקסיקו, והכיר את אמא שלי. אני גרתי במקסיקו 15.5 שנים ואז עברנו לארה"ב".
חוויות ממקסיקו
לובצקי עובר לספר על החוויות שלוו ממקסיקו: "כשגדלתי במקסיקו זאת הייתה קהילה של מהגרים, מאוד מאוד ציוניים, מאוד מאוד מסורתיים, עם קשר מאוד חזק ליהודיות ולישראל".
"זו קהילה מאוד מאוד מעניינת, כי כמעט אין בה נישואים מעורבים, ו-98% מהמשפחות במקסיקו שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים".
"אני למדתי אידיש", מפתיע לובצקי "וגם עברית ותנ"ך, אבל זאת לא הייתה ישיבה – זה לא היה בית ספר דתי, זה היה בית ספר יותר מסורתי, אך למדנו על פרקי אבות"
"ובאמת", מוסיף לובצקי, "מה שאני אוהב מהיהודיות שלי – באמת – על נדיבות, ועל הציווי המוסרי להתייחס לאנשים באדיבות, בכבוד – המתינות, כל מני ערכים שמאוד חשובים בחשבון נפש – באמת אחד מהדברים שאני חושב שהעם היהודי באמת הכי מצליח בהם. ואלה הדברים שאני למדתי מהילדות שלי במקסיקו".
"ההצלחה הכספית - לא הכי חשובה בשבילי"
בפרקי אבות – הזכרת את ספר "פרקי אבות" – אני חושב שהאמירה שהכי מתאימה לך היא "אמור מעט ועשה הרבה" – אתה מדבר קצת, אך אתה עושה הרבה יותר.
"אני מדבר יותר מדי, אבל אני מנסה לעשות כל מה שאני יכול. ונדמה לי שאתה אמרת כאשר הצגת אותי בפני הגולשים, כי מה שהכי חשוב אצלי זה העסק שלי של המפעל חטיפים".
"אני לא חושב שזה הכי חשוב. זה נתן לי הצלחה כספית, אבל מה שאני חושב שהכי חשוב זה המאמצים שאני עושה כל החיים שלי כדי לבנות קשרים וגשרים עם אנשים, במיוחד במדינות – בין ישראל לשכנים שלה – בין יהודים לשכנים שלנו, כדי שמה שקרה לאבא שלי לא יקרה שוב פעם לעם היהודי או לאף אחד אחר".
"ובשבילי" מוסיף לובצקי, "זה מה שנותן משמעות לחיים שלי, גם לגדל את הילדים שלי כאנשים טובים, אבל באמת החוט המאחד בין כל המיזמים והמפעלים שעשיתי בחיים שלי – יותר מ 10-12 דברים שאני עשיתי בעסקים או בפעילות חברתית זה לבנות גשרים בין אנשים".
"כדי שיכירו את התרבות שלנו, ישברו את דעות הקדומות. אנחנו יכולים להיות מאוד גאים על היהדות שלנו וגם להיות שותפים של האנושיות, להיות מאוד גאים ביהדות שלנו ובאותה עת לבנות גשרים וקשרים ויחסי כבוד עם אחינו בני האנוש".
השבית קמפיין במיליונים בפייסבוק
לקחת על עצמך להילחם באנשים הכי בלתי- מנוצחים בעולם: הענקים של ההי-טק בעמק הסיליקון. ובמיוחד, בייחוד פייסבוק. הצטרפת לקואליציה של ארגונים ללא כוונת רווח וגם חברות שאמרו שהם הולכים להחרים את הפרסומות שלהם מהפלטפורמה של פייסבוק, אם החברה לא נלחמת בשיח שנאה.
בחודש יולי השבתת קמפיין פרסומי בשווי 2 מיליון דולר, ועד שתראה שינוי משמעותי לא תרצה לחזור לפרסם אצלם. ראשית, איך נוצר מצב שיושבים להם בפאלו אלטו קמצוץ של ילדים יהודיים – ואני חושב שיהיה נכון לקרוא להם האוליגרכים של אמריקה – שיש להם יותר כוח מהרבה נשיאים וראשי ממשלה.
שנית, מה היית רוצה לשנות, ספציפית, מה היית רוצה שיקרה אחרת? ואיך אתה מגדיר את הבעיה – מה היא הבעיה עם הרשתות החברתיות?
"ראשית, משיב לובצקי, "המבצע הזה היה של ה-ADL (הליגה נגד השמצה), שאני חבר במועצת המנהלים שלה, ועוד הרבה ארגונים שעשו אגודה אחת, ואנחנו הצטרפנו אליהם".
"אלפי חברות השביתו את הפרסומות שלהם בפייסבוק בחודש יולי. אבל גם אמרנו שניתן להם עד סוף השנה לשנות את המדיניות שלהם – ואם לא נראה שהם טפלו בבעיות באופן משביע רצון, נשקול הפסקת כלל פעילות פרסומית אצלם עד להודעה חדשה".
"בארה"ב הועבר חוק שנתן פטור מכל סוג של אחריות לחברות אינטרנט. כך, למרות שאם אתה מפרסם משהו בעיתון שהוא זדוני או שקרי, אפשר לתבוע אותך, או להעמיד אותך באחריות על זה".
"ברשתות חברתיות אני יכול לפרסם כל שקר שיתחשק לי: אני יכול להעלות משהו שהוא שקרי באופן שניתן להוכיח שהוא שקרי, ושפוגע בך ישירות – אני יכול להוציא דיבה עליך, דברים שפוגעים בעסקים שלך, ואני יכול להרשות לו, לה, להם לפרסם דברים, ואני יכול גם לגבות כסף ולמכור את השקרים האלה לאנשים – ולא לשאת בשום אחריות על כל הדברים האלה".
הבעיה של פייסבוק והרשתות החברתיות
"כל מה שאנחנו עושים ביהדות הוא לשקול דברים, ולחשבו על דברים, ואיך אתה הולך לעשות, ולהתבונן ולעשות חשבון נפש, ואני חושב שאין מזה מספיק בחברה של ימינו".
"אני באמת חושב שאיזון הוא ערך אדיר – מכתביו של אריסטו, כל הדרך אחורה אל התקופה הזאת – אך עוד לפני זה, ביהדות. זה קונספט מאוד מאוד חשוב שהחברה שלנו אינה משקוע בו מספיק מחשבה".
מה הבעיה בכך? "במשך מאות שנים, הורגלנו לחשוב שאם הדברים מפורסמים דרך התקשורת; עיתון, ערוץ טלוויזיה – אז אנחנו יכולים לסמוך על המידע הזה. כשאנחנו קוראים משהו או רואים את זה בחדשות, אנחנו מרגישים שאפשר לסמוך על זה, שזו האמת".
"היום המידע מעובר חלקיקים-חלקיקים, מחוץ לקונטקסט, ואין אחריות, אנשים יכולים לומר מה שהם רוצים. וזו הבעיה. החברות האלו צריכים לשאת באחריות ולעמוד באיזשהו סטנדרט. זה נכון שאם אני רשת חברתית ואתה מעלה דברים בפלטפורמה שלי – אני לא חייב להיות אחראי על כל דבר בכל מצב – אבל זה גם לא אומר שאם אני מפרסם את המודעה שלך אני לא חייב לענות לסטנדרט יותר גבוה ולהימנע מלפרסם דברים שהם שקר וכזב".
רבג: אתה יודע, הרגע חשבתי על זה ורציתי לומר לך – יש בגמרא שני זרמים חשובים של חשיבה – בית שמאי ובית הלל. יש מחלוקות רבות ביניהם, בית הלל נוטים לדעות מקלות יותר, ובית שמאי יותר מחמירים. שואלת הגמרא – למה ההלכה היא לפי בית הלל, הדעה המקלה יותר? הגמרא אומרת דבר מרתק: זה בגלל שבישיבה של בית שמאי הם מלמדים רק את הדעה שלהם. ואילו בישיבת בית הלל הם גם למדו את הדעה הנוגדת, ולא זאת בלבד – אלא הם קודם כל לימדו את הדעה של בית שמאי, ואז למדו למה אנחנו חולקים עליהם.
הספר שלובצקי והרב זקס זצ"ל תכננו לכתוב
"אז תומכי טראמפ היום חושבים שגנבו להם את הבחירות – למרות שלא גנבו להם אותן, זה היה בחירות הוגנות, ואין שום ראיות שהן נחטפו. לכן אנחנו חיים בעולמות שונים ונפרדים. עלינו להביא את הערכים היהודיים האלה, ואתה יודע, אני ממש עצוב, כי אתמול נפטר הרב זקס, הוא היה חברי היקר".
זכר צדיק לברכה
"אני והוא תכננו לכתוב יחד ספר על האתיקה העסקית והאתיקה היהודית, והוא תכנן לדבר ולהרצות בנושאים אלו – כי יש כל כך הרבה בספרים היהודיים ובתבונה היהודית שיכול לעזור לנו לפתור את החידות שמציבות בפנינו בעיות של זמננו".
קודם כל, אינני הרב זאקס, אך הייתי מאוד שמח לסייע לך לכתוב את הספר שדברת עליו...
הפגישה עם מייסד פייסבוק, צוקרברג
אם היית נועד עם מארק צוקרברג, מה היית אומר לו?
"קודם כל, אני הייתי רוצה לכבד את כולם ולא לנקוב בשמות של אנשים ספציפיים, כולנו חיים בעולם שמושפע כל כך על ידי הרשתות החברתיות האלה, אך גם מזווית העסקית. חלק מהסיבה שאנחנו נמשכים לפייסבוק היא התחושה שאנחנו יכולים להאמין ולסמוך עליהם כפלטפורמה שוחרת אמת".
"אך כשאנחנו רואים שאנשים לא סומכים יותר על הפלטפורמות הללו, או שמופיעים דברים איומים כמו העליונות הלבנה או הכחשת השואה וכדומה – הם סוף-סוף הסכימו להוריד את זה, לזכותם יאמר – אבל מדוע לקח להם כל כך הרבה זמן להוריד הכחשת השואה מהפלטפורמות שלהם?".
אה, אתה מבין, מעולם לא היה זמן יותר טוב להיות משיגענע! בעבר יכולת להיות משיגענע, ואף אחד לא הקשיב לך. היום – לכל משיגענע יש פלטפורמה, יש לו רמקול, והם מקבלים יותר תשומת לב מכל אחד אחר!
"זה דבר מאוד רציני, עלינו להבין שכל אחד זכאי לדעה משלו, אבל אינו זכאי לרמקול כדי להגביר ולהפיץ אותה".
הייתי שם את הרשתות החברתיות בפח
במהלך הבחירות, ראינו פעילות מאוד נרחבת בטוויטר – הרבה אנשים כועסים מאוד על זה. בפייסבוק מקבלים ביקורת שהם נוקטים בעמדה פעילה. אתה נותן כוח לאנשים אחדים – לעשות ניטור ושיטור.
בק.ג.ב. היה להם איזה ברנש שישב עם מעיל העור שלו, בתוך הוולגה שלו החונה בחוץ, וניסה לשמוע משהו... וכאן יש לך אנשים שיכולים לדעת מה אתה מתכוון לשאול בדקות הקרובות, לאן אתה נוסע, האם הלכת לשירותים בחצה שעה האחרונה. אינך מודאג שאתה נותן לאנשים האלה מנדט וכוח לעשות שיטור על המחשבות והתקשורת של העולם כולו?
"קודם כל, לו הייתי יכול, הייתי מוחק והורס את הרשתות החברתיות, שם אותן בפח, כאילו לא היו הדברים לעולם. אני חושב שכל זה דבר שלילי נטו לחברה. אבל זה לא יקרה, הרשתות החברתיות הן כאן כדי להישאר".
אני חושב שאנחנו הולכים להריץ הקלטות של דברי רבנים שמסכימים אתך ואני אזמין אותך כמרצה אורח לקדם את התפיסה הזו.
"צריך לחוקק חוק שמטיל עליהם אחריות, כמו כל כלי תקשורת שלוקחים אחריות ולכן יש להם סטנדרטים גבוהים של עבודה עיתונאית. כאן יש בעיה קצת יותר גדולה, כי אתה אומר שאלו דעות של צד שלישי. צריך שתהיה רמה של לקיחת אחריות שאנשים לא יוכלו לפרסם דברים שזה שקר מוכח".
"צריך לפעול באופן מאוזן, לאפשר לאנשים לנהל שיח עם בני האדם האחרים, אבל כשהם מפרסמים, צריך להיות סטנדרט שונה בין כשאתה מדבר עם החברים שלך או מפרסם את הדעה שלך ובין כשאתה מפרסם תוכן, זוהי עמדתך, אבל זה לא קורא לאנשים לצאת ולהרוג מישהו".
הטוויטר של חמינאי
אז אם כך, האם מותר שלאייטולה חמינאי יהיה חשבון טוויטר?
"אם הוא רוצה חשבון טוויטר – הוא יכול לקבל חשבון טוויטר".
הוא רוצה, יש לו כבר.
"המשיגענע יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל אנחנו לא צריכים להפיץ בשבילו את התוכן דרך הרמקול והמגאפון לאנושות כולה! לכן צריך להיות סטנדרט שונה בין מה שאנחנו מאפשרים לו להיות מופץ עם כל תיאורית הקונספירציה הללו, שאין להם בסיס כלל וכלל, לעומת האנשים הרבים שרוצים להביע את דעתם".
מי הולך לפתור את הבעיה הזאת – האם יהיו אלה חברות פרטיות כמו שלך וארגונים ללא כוונת רווח, או שבסופו של דבר וואשינגטון תצטרך לעסוק בשיטור מהסוג הזה?
"אני חושב, כמו כל דבר אחר בחיים, זה היה רבי הלל שאמר שאתה לא יכול לסיים את העבודה, אבל זה לא פוטר אותך מלעשות אותה?
לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להפטר ממנה.
"אל תפחדו מג'ו ביידן"
רבים חוששים בקהילה היהודית, גם בישראל וגם בארה"ב, מעלייתם של פעילי השמאל הקיצוני במפלגה הדמוקרטית. מה תוכל לומר לנו על זה?
"יש לי תשובה פשוטה ותשובה יותר מורכבת".
נתחיל עם הפשוטה.
"ג'ו ביידן אינו כזה כלל וכלל. אל תדאגו מזה בכלל. חשוב מאוד להבין – הוא לא הולך. במהלך הפריימריז במפלגה הדמוקרטית – זה היה הזמן בשבילו לפנות שמאלה. והוא לא נטה שמאלה אפילו טיפה. הוא איש מרכז עד היסוד, הוא מגשר עד עצם נשמתו, הוא הפגין זאת לאורך כל חייו".
"מרוץ הבחירות שלו היה מרוץ של אחדות, הוא מאחד, זה ב-DNA שלו. האיש הוכיח את זה: במהלך הפריימריז היו גורמים שדחפו אותו, ממש לחצו עליו – הוא כמעט הפסיד בפריימריז בהתחלה, כי הוא לא היה מוכן לזוז שמאלה – אך הוא אמר: לא, אני נשאר במרכז, והוא התרחק מכל השטויות האלה – והוא לעולם, לעולמי עולמים לא יתעסק עם השטויות האלה".
"אין לך מה לדאוג לגבי ג'ו ביידן – האיש הוא איש מרכז, הכי מתון שיש. אתה יכול לדאוג אם תהיה לו התושייה לעשות דבר זה או אחר, אבל לא לגבי היותו מתון ואיש מרכז, שלא יסחף אחרי השמאל הקיצוני".
"עם זאת", מוסיף לובצקי, "אתה יודע, יש עליה – גם באנטישמיות, וגם במגמות התאומות – עליה בקיצוניות, בשני הצדדים. ישנם אנשים שנבחרו לקונגרס בימין הקיצוני שהם כמו תומכים של QANON, והם ממש... באמת – העלייה של הנייטיביזם בימין הקיצוני והעלייה של הפופוליזם משמאל – שתי המגמות הללו ממש מבהילות".
זה לא העשור של המתונים...
"לא, זה לא היה העשור של המתונים, אתה מכיר את ריצ'ארד גיר? אז דברתי אתו פעם, הוא שחקו אמריקאי, והוא מקורב מאוד לדלאי למה, למנהיג הרוחני של הבודהיזם. אז הוא אמר לי שבבודהיזם, מה שהם מאמינים בו זה שקודם כל אתה הולך לקצוות – אתה מדבר עם הקיצוניים, כי שם יש הכי הרבה כאב – ואם תצליח לכנס את הקצוות קדימה, פנימה – כך תוכל להשפיע הכי הרבה על החברה, מאשר בקצוות".
"בשבילי זה מאוד קשה, כי אני כל כך יותר מתחבר למרכז, לאנשים שהם כמו בית הלל, האנשים שמסוגלים לשמוע וכל זה – אבל ככל הנראה נצטרך לדבר גם עם – אולי לא הכי קיצוניים, אבל לחלק מהאנשים, כדי שיבינו".
החרדים שיוצאים לעבוד מאוחר
אני רוצה להחליף הילוך לגמרי ולעבור לנושא אחר לחלוטין. אנחנו מדברים עם הגולשים שלנו, חברי הקהילה החרדית בישראל. גברים חרדים רבים, שכל חייהם למדו תורה, מבקשים מסיבות כלכליות, להצטרף לשוק העבודה. רובם עושים זאת בשלב יותר מאוחר בחיים, הרבה מהם עם רקע מוגבל במקצועות חול.
ישנם הרבה תכניות מיוחדות שפונות דווקא לגברים החרדים שלמדו פחות מקצועות חול, שמעניקות להם תארים מיוחדים ועוזרות להם להיכנס לשוק העבודה.
תוכל לדבר על – אמנם אתה למדת משפטים באחת האוניברסיטאות המובילות, אבל לימים הפכת איש עסקים, יוזם. מה תגיד למישהו בן 30, שהיום מתחיל את המיזם העסקי הראשון שלו? מה אתה יכול לומר למישהו שבפעם הראשונה פוסע מהעולם של הרוח – לעולם המעשה, מה תוכל לייעץ לו? אני יודע שזה לא העולם שלך – אבל.. עם היית מדבר עם גברים צעירים, מה הייתה אומר להם?
"יש לכם יתרון עצום שחסר להרבה מאוד אנשים, כי אתם רואים דברים שהם לא יראו. יש הרבה הזדמנויות (שנראות לעין) מן העולם שממנו אתם מגיעים: הזדמנות לראות דברים שאולי הם קלוקלים, שבורים, או שאינם נעשים כראוי, לכן נסו לזהות את נקודות הכאב הללו בחברה, דברים שנעשים שאפשר לעשות אותם יותר טוב".
"לדוגמא, עם החטיפים של KIND – אנשים חשבו בעבר שאפשר ליצור משהו שהוא או בריא, או טעים. מוצר מזין, או חטיף שקל לקחת אתך לדרך. חברה שנוהגת במחויבות חברתית, או חברה שמצליחה כלכלית. ומה ששבר את התפיסה הזאת – אתם גם יכולים לנפץ, לבודד את השאלות האלה – לבודד את הנחות היסוד, להעמיד אותם במבחן – ואז הרבה פעמים תגלו שאלו תפיסות שגויות! תגלו שיש דרך לעשות גם וגם".
"הדבר הנוסף הוא – תאזרו בסבלנות, אולי קודם תצטרפו לחברה קיימת, תקדישו קצת זמן ללמידה – לי זה לקח 10 שנים של כישלונות וטעויות, לפני שהגעתי להצלחה עם חברת KIND – הקמנו את החברה הראשונה שלי עם הון התחלתי של 10 אלפים דולר".
"כיום KIND מוכרת במיליארדים ושווה מיליארדי דולרים. אני התחלתי עם 10,000 דולר. אבל זה לא קרה ביום אחד – היו לי עשר שנים של כישלונות, והיהדות שלי גרמה לי לעשות חשבון נפש, לשאול שאלות מעצמי, ולחשוב, לחשוב, לחשוב".
"אל תפחדו לעשות טעות, אל תפחדו מכישלון – כל עוד אתם עושים חשבון נפש ושואלים, מה עשיתי לא נכון, מה אני לומד מזה – ומפיקים לקחים. באיזשהו שלב, הכישלונות האלה יהפכו לזרעים שמהם תצמח ההצלחה שלכם לעתיד – אבל עליכם לחשוב ולבחון ללא לאות את הרעיונות שלכם, ולהקשיב, ולנסות להשתפר, ו... עם הרבה סבלנות, תצליחו".
ללמוד תואר - חובה?
מישהו שלא למד מקצועות חול, והוא מבקש להיות יוזם עסקי – כמה חשוב בשבילו ללכת וללמוד תואר, או שהיית אומר – אפשר לדלג על זה, צאו ותתחילו לעבוד, תתחילו למכור?
"אני חייב לומר, כי לא רציתי לעשות קידום עצמי, אבל אתה ממשיך לשואל שאלות בעניין... כתבתי ספר, והוא תורגם לעברית – באנגלית זה נקרא Do The Kind Thing – ובטח תוכלו להוסיף בכתוביות מה שם הגרסה העברית ("מתשוקה להצלחה") - שמיועד בדיוק לאנשים האלה, האנשים שחושבים להקים מיזם משלהם – הספר מלמד אתך את הפילוסופיה, אופן החשיבה שלנו – אז אם תוכל להשיג את הספר – שקיים גם בעברית, זה יכול מאוד לעזור, לדעתי".
תתן עשרה ספרים, לעשרה המגיבים הראשונים, שרוצים ספר - עשרה ספרים אפשר לארגן? נוכל לקבל עשר עותקים של הספר, שיחולקו לעשרה המגיבים הראשונים על הריאיון?
"אה, ברור, כמובן!"
"מה השם רוצה ממני"
מעולה. אתה אדם דתי, אדם מאמין. כשעמדת בתפילה בראש השנה ויום כיפור השנה, מה הרגשת שלמדת מהמגפה? מה אתה חושב שה' רוצה לומר לנו? מה למדת בשמונת החודשים האלה?
"זו שאלה מדהימה. אני עובר עכשיו תקופה של שאלות רבות, עלי להבין מה תפקידי בשלב הבא בחיים שלי. אני מרוויח יותר כסף ממה שיכולתי לתאר אי פעם, ואני רוצה לתת בחזרה, אני כבר עושה את זה, אבל עכשיו אני רוצה להפוך את זה לדבר המרכזי בחיי".
"ואני מתקוטט הרבה עם השאלה מה הוא התפקיד שלי, מה ה' רוצה שאעשה – האם עלי להתרכז יותר בלחזור לארץ, ולנסות לעזור לבנות גשרים בין ישראל לכל שכניה הערבים, ולעזור לישראל להיות גם חזקה וגם בטוחה, ולהפיץ את האור היהודי הזה עוד מאות רבות של שנים – האם זו הדרך, או שמא עלי לנסות לבנות את הגשרים האלה בכל רחבי העולם, ולנסות לבנות את ההבנה הזאת כאן, במדינה שלנו, בארצות הברית".
"אני חושב, אתה יודע, המגפה הביאה איתה כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה אובדן, גם בחיי אדם וגם בפרנסתם של אנשים - לכל כך הרבה אנשים".
"אבל היא גם איחדה אותנו במובנים רבים. הייתה לי ההזדמנות להיות יותר עם הילדים שלי, היא אפשרה לי לנסוע פחות, היא אפשרה לי לחשוב על דברים שלא ראיתי קודם – או חשבתי עליהם כדבר מובן מאיליו".
"אני חושב שיש עולם שלפני המגפה, עולם שבזמן המגפה, ועולם שאחרי המגפה. לא נראה לי שהעולם שאחרי המגפה ירצה לחזור להיות כמו שהוא היה לפניה. יהיה זה עולם חדש. למדנו דברים חשובים על עצמנו, על מערכות היחסים שלנו, על טכנולוגיות, על הדרכים שאנחנו יכולים לעבוד – שיגרמו לנו לא לרצות לחזור למה שהיה קודם. זה פשוט הולך להיות עולם חדש לגמרי. לכן עלינו להבין איך להפוך אותו לעולם טוב יותר – בעולם החדש הזה. הלוואי ויכולתי לתת לך תשובה מלאה – אני חושב על השאלה הזאת כבר חודשים".
עדיין מחפש –
"אני עדיין... מנסה להבין – האם אנחנו רוצים ללמד אנשים מידות וערכים, האם אנחנו רוצים ללמד אנשים לעזור אחד לשני, האם אנחנו רוצים להקים מיזמים שמאחדים ומקרבים בין אנשים – אני עדיין מחפש תשובה על התפקיד שלי והאחריות שלי כלפי ה', כלפי העם שלי וכלפי הילדים שלי – ואני עדיין שואל את השאלות האלו."
אני רוצה לסיים עם השאלה הראשונה ששאלת אותה כשנפגשנו לראשונה, לפני כמה שנים. אמרת אז קדיש על אביך, ז"ל, נכון?
"כן".
שאלת אותי על שני הפסוקים החותמים של קדיש - יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל – ואמרו אמן. שאלת אותי – למה אנחנו חוזרים על זה פעמיים, בארמית ואז בעברית? עניתי לך שאני לא רוצה לענות לך מיד – כי אף פעם לא חשבתי על זה קודם. כמו שאמרת – אתה ראית את זה מזווית אחרת, ואני אף פעם לא חשבתי על זה אך לסיכום, אני חושב שהיום אנחנו בהחלט יכולים לבקש שלום פעמיים, בשתי שפות. אנחנו כה מודאגים לשלום ושלווה בעולם הסוער של ימנו! אני מודה לך מאוד שהקדשת לנו מזמנך, דניאל – ואני מצפה לעוד שיחות אתך.
תודה רבה לך!
"תודה".
תוכנית זו מבית "כיכר גלובל" הופקה בעזרת ארגון "גשר".
