פרק אחרון: בפרקים הקודמים עסקנו בענייני חולות ארץ ישראל, שזכו לתפוצה רבה בידי איש חברה קדישה הנודע הרב מינץ. מסתבר שיצוא החול לתפוצות הגולה, לא היה נחלתו בלבד של הרב מינץ, גם גבאי קבר רחל המיתולוגי, הצ'אלמר הנודע, רבי שלמה אליהו פריימן התעסק בנידון.
- האמורא נישק 'אלמוג' - והארכיאולוג הופתע
- החול הקדוש שהונח בארונות הקבורה וכיפר על הכופרים
- לִבִּי יְאַוֶּה לְחַבֵּק עֲפַר; הצ'אלמרים שעשו כסף מעפר הארץ
- המחלוקת: מי ראוי לנשק את אדמת ישראל?
- הצ'אלמר שמכר ליהודי התפוצות "חול קדוש"
ביומנו (שהודפס בימינו) מתואר בעסיסיות רבה, על כנסייה נוצרית [!] שביקשה ממנו לשלוח להם מאה אלף שקים של עפר מהר הזיתים, וחמישים אלף שקי חול מקבר רחל, דע עקא שאבות הכנסייה ביקשו שהוא יאייר להם צלב קטן על כל שק ושק...
הרב פריימן לא ענה להם, ונראה שהוא הפסיד את כספו. אולם הקב"ה לא נח, ושלח לו את כספו בדרך אחרת. לאחר כמה חודשים חברה יהודית ביקשו ממנו לשלוח להם עשרת אלפים שקי עפר וכך הוא לא הפסיד מהעסקה של הנוצרים שבוטלה.
מבהיל שהיו דורות שחשבו שגם מים המלח הינם קדושים, מסופר שהרב פריימן שלח לגולה עשרות חביות של מים קדושים מים המלח, תוך שהוא מקפיד לכתוב עליהם "רפואה דתית", ולא רפואה אמיתית כדי שלא לשלם מכס...
מתברר שהקונסול האמריקאי "לא קנה את התות" שמים של ים המלח הינם קדושים, ויום אחד הוא פגש את הרב פריימן ושאלו: "מדוע אתה כותב תשמישי קדושה על החביות של מי ים המלח שאתה שולח לתפוצות?".
האם אתם חושבים שהרב פריימן התבלבל?! לא ולא, באופן מיידי הוא ענה לו: "מי הירדן נופלים אל ים המלח, וכידוע מי הירדן הינם קדושים ונפלאים בסגולתם, כידוע בתנ"ך מבואר על כמה אנשים שהתרפאו כשרחצו במי הירדן שליד ים המלח".
הרב פריימן כנראה חשב שהקונסול אינו מאמין לו, ולכן הוא הדגיש: "כל דבר שמוכרים בארץ ישראל, יכול לרפא...".
• • •
ארע וביקר רבאיי רפורמי והתפאר בפני ידידיו בישראל, שאף פעם "שנורר ירושלמי" לא הצליח להוציא ממנו כסף לצדקה.. בתגובה בעל המלון שבו התאכסן טען לו, שגם הם (הרפורמים) "שנוררים" גדולים, או אז התערב הרבאיי הרפורמי עם בעל המלון, וטען שאין סיכוי שעניי ירושלים או קופת "קרן קיימת לישראל" יצליחו "לשנורר" אותו.
אחרי כמה ימים, הגיעו בעל המלון לרב פריימן והסביר לו את שארע, וביקש ממנו: "אתה חברה'מן, לך ותנסה להוציא ממנו כמה שאפשר, אני אשלם לך עבוד זמן הטרחה".
ענה לו הרב פריימן שידאג לסדר לו במלונו לבקר בטרקלין, והמלצרים יכרכרו סביבו, ויתנו לו כבוד גדול וכו'.
ואכן ערב אחד הגיע הרב פריימן למלון, ונתן "שלום עליכם" לאותו רבאיי, וכיבד אותו בסיגריה שחורה משובחת.
החלה שיחת רעים, הרב פריימן החל מספר לו סיפורים, ואגדות על ירושלים, ולאט לאט הרבאיי הרפורמי נשבע בקסמיו של הצ'אלמר הנודע העוסק בענייני יצוא חול ועפר...
כמובן שהרבאיי שוכנע לקנות שקי חול בכמות כזו שתוכל להחזיר לו את הוצאות הדרך, ואף להעשירו בסכום גדול...
כל אותו הזמן דאגו שלא יכנס לטרקלין שום אורח, והמלצרים כל הזמן אומרים לרבאיי הרפורמי על הרב פריימן שהוא עשיר גדול וסוחר בתשמישי קדושה וכו' וכו'.
לאחר כמה ימים, הרבאיי הרפורמי הבין שעבדו עליו, והוא רצה לבטל את העסקה. כמובן שהצ'אלמר אמר שאי אפשר לבטל את העסקה, החולות כבר ארוזים, וכו', ולא עברו ימים מועטים ולמלון של הרבאיי הרפורמי הגיע כרכרה מלאה בשקי חול, או אז בעל המלון פוגש את שניהם, ואומר לרבאיי: "נו, הצלחתי לעבוד עליך?! חברמן ה"שמש" שלי?!", ופניו של הרפורמי נעשו חיוורים כסיד לבן, כשלג, ולא יכול לדבר מרוב הלם. לאחר מכן אמר הרבאיי לידידו שזה פעם ראשונה שצ'אלמר הצליח להוציא ממנו כסף...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com