לרב ק"ק פולנאה היה קמיע מהרב המקובל רבי נפתלי הכהן כ"ץ (ת"ח – תע"ט), בעל 'סמיכת חכמים' אב"ד פוזנא ופרנקפורט, שהיה ידוע שכותב קמיעות יש סגולה מיוחדת.
כאשר הוא פגש את הבעל שם טוב הקדוש, הראה לו את הקמיע, והבעל שם טוב הקדוש הכיר מיד שקמיע זה נכתב בקדושה וטהרה לאחר מקווה ותענית, אמר הבעל שם טוב הקדוש: 'אני אכתוב קמיע כזה לאחר אכילה בשעה שאני יושב על המיטה'.
וכן שמעתי מהרב דקהילת-קודש פולנאה, שהיה נוהג לתת לאישה זקנה אחת, מטבע זהב שקורין גילדענער בעד ארבע ציצית כפול שמונה, וזאת, כדי שבזמן שטווה את הציצית, לא תפסיק מתחילת הטוויה עד הסוף בשום דיבור.
פעם אחת הביאו לו פתילי ציצית מק"ק אליק, וראה שהם יפים מאוד, על כן קנה אותם, אבל, הוא פחד לשים אותם בטלית שלו, כי חשש שמא לא נטוו ל'שמה'.
והראה אותם לבעל שם טוב הקדוש, כשראה אותם אמר לו: אם אתה ירא להטיל אותם בטלית שלך, תן לי, ואני אטיל אותם בטלית שלי.
והכיר בהם הבעל שם טוב הקדוש - שנטוו ל'שמה'.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש מלמד יסוד גדול בעבודת ה':
כאשר האדם רוצה לעשות מצווה, יצר הרע מנסה בכל כוחו למנוע זאת ממנו, מה צריך לעשות?
יצר הרע לא מוכן לתת לאדם לקיים מצוות, ולכן, מקטרג עליו ומשתדל למנוע ממנו את המצווה בכל מיני דרכים ותירוצים, מה יעשה האדם כדי למנוע מיצר הרע להפריע לו לקיים מצוות? ועל כך נאמר: "חישבתי דרכי".
הפתרון לדבר: האדם יתחיל לעשות את המצווה ש'לא לשמא', ואז, היצר הרע רואה שהוא שותף למעשה האדם, ומבין, שלא מדובר כאן בדבר מצווה, ועוזב את האדם לנפשו, ואז, האדם יכול להמשיך לגמור את המצווה ל'שם שמים'.
וזה שנאמר: "ואשיבה רגלי אל עדותיך" האדם צריך לחשב את דרכו, כיצד להתחיל את המצווה, בכזאת צורה שיצר הרע לא יתנגד, ולאחר שהתחיל, 'להשיב רגליו' – ימשיך את קיום המצווה – ל'שם שמים'.
אומר על כך בעל ה'תולדות יעקב יוסף': "חישבתי דרכי" - להנאתי הגשמית, ואח"כ "ואשיבה רגלי אל עדותיך".
'רגלי' – מלשון המילה 'הרגל' - שהאדם רגיל לקיים מצווה שלא לשמה, ולאחר שהתחיל, יעשה את המצווה לשמה.
והוא מקשר את הדברים לנאמר בתהילים: "חצות לילה אקום" - דוד המלך רצה לומר שאי אפשר לקום בחצות הלילה 'לשם שמים', ולכן: 'חצות לילה אקום' – לצרכי.
והרי, טבעי שהאדם יתגבר על יצר השינה, כשהוא צריך לקום לצרכיו הגשמים, כי אז, הגוף יש לו כוחות להתגבר על הטבע, כמו טבע הגוף לישון - שינת חצות, ולאחר שחישב את הצורך הגשמי, יעשה את המצווה שרצה (תולדות יעקב יוסף פר חוקת).
אברהם אבינו עשה אותו דבר, שכתוב: "וילך איתו לוט" מלשון: "לוטה בשמלה" - איזה לבוש גופני, כדי שיצר הרע יניח לו לעשות את המצווה בשלמות.
ראיה נוספת לדבר מדברי רש"י: "ואברכך" - בממון בבנים ואודיע טבעך בעולם - זהו הלבוש. אבל, העיקר והחלק הרוחני שבדבר הוא, כדברי רש"י: "דבר אחר שאומרים אלוקי אברהם" – זהו העיקר.
הקב"ה ברך את אברהם בממון ובבנים וכו', והשרה את שכינתו עליו, כדי הוא יברר את נשמות ישראל ויכיר להם מיהו 'המנהיג לבירה', וכך, הם יכירו למלכות ה' יתברך - ויקבלו מלכותו (היכל הברכה לקט אמרי פנינים).
יהי רצון שנזכה להכיר במלכות ה', ולהתברך בכל הברכות שהתברך אברהם אבינו, אמן.