כל אדם הוא 'מותג', לעיתים הוא מותג קטן שרק הוא עצמו מכיר אותו, לפעמים הוא מותג שמכירים בו בני משפחתו הקרובה הרואים בו 'מותג', ויש כאלו שהמותג שלהם משמעותי יותר ומכירה בו השכונה, הקהילה, העיר, הארץ שבה הוא חי ובמקרים רבים העולם כולו.
כל אדם הוא 'מותג' - זו אמירה קצת 'עכשווית', אך במקורותינו הדברים מבוססים על 'אין פרצופיהם שווים ואין דיעותיהם שוות' כמו גם הסיפור הידוע של ר' זושא מאניפולי, שאמר, שבשמים לא ישאלו אותו מדוע הוא לא היה אברהם אבינו, אלא מדוע הוא לא היה 'זושא'. סיפור זה מייצג את ההבנה שלכל אדם יש יעוד ותפקיד והגדרה עצמית ומשימות ומטרות – שהן רק שלו.
איך בונים מותג?
האם אדם פרטי שואל שאלה זו? בדרך כלל – לצערינו הרב, לא! חבל.
חברות, ארגונים, גופים ציבוריים, חנויות, אישים פוליטיים, כל אלו שואלים שאלה זו – עבורם, זו שאלה קיומית - והתשובה לשאלה זו היא קורס שיווק יקר וארוך, או ימי עיון והרצאות של מומחים שמסבירים את סוד בניית המותג והדרכים ליצירת מודעות רחבה למותג, וכמובן את סודות בניית 'ערך המותג', לשמור על רמתו הגבוהה של המותג ועל משמעותו ההכרתית והתת הכרתית.
אחת הסיבות המרכזיות לחוסר סיפוק עצמי, להרגשת אבדן אנרגיות, אכזבה עצמית או תסכול ובלבול - המביאים לירידה בערך העצמי של האדם כלפי עצמו, היא העובדה שהאדם לא בנה את ה'מותג של עצמו', לא הגדיר לעצמו את המשימות האישיות ולא בנה את אישיותו העצמית בצורה נכונה. או שהוא לא עשה זאת בכלל.
האדם הזה – נקרא לו כרגע זושא לצורך הדיון - שלא שאל את עצמו, מה הוא, מה הוא עושה, מה הוא רוצה מעצמו, מה תפקידו, במה הוא מתרכז, מה היא משימת חייו, מה המותג שמייצג השם שלו, מה הוא רוצה שיחשבו כשאומרים את שמו - הוא כלפי עצמו, בני משפחתו, הסובבים אותו, ואולי גם מעבר לכך....
איך הוא יידע לענות תשובה לשאלה – מדוע לא היית זושא?
הרי הוא עצמו לא יודע מי הוא הזושא הזה, הוא לא הגדיר לעצמו מעולם את התפקיד של זושא, הוא לא ביצע את המשימה הראשונה. והמשימה הראשונה היא – להגדיר את המשימה.
נבואה – גם היום
המלאכה לא קשה מאד, הקב"ה שולח איתותים לכל אחד מה הוא תפקידו, הגר"א במשלי מבאר זאת, לאדם מערכי לב ומד' מענה לשון, יש עדיין נבואה בישראל, לכל איש יש נבואה פנימית - מה תפקידו בעולם, ויש להתפלל על כך שיזכה ל'אשרי אדם לא יחשוב לו ד' עוון ואין ברוחו רמיה' – שלא ייכשל בנבואה הפנימית האישית שלו – לדעת מה תפקידו בעולם.
יהודים טובים עשו דברים גדולים, האחד התנבא שיהיה ראש ישיבה גדול, השני רב שכונה או דיין, יקים מפעל חסד בינלאומי גדול או גמ"ח ארצי, או יהיה נהג אוטובוס שעושה בגופו חסד ומוביל את ברואיו של הקב"ה ללימוד תורה או למחוז חפצם וקובע עיתים לתורה בשעות שלאחר עבודתו.
ובכן מה המשימה?
להגדיר את המשימה את היעד ואת המטרה, לחשוב לבחון ולבדוק, להגדיר את המשימה ולהפוך את המשימה למותג, להשביח את המשימה, לעמול ולעבוד כדי שהיא תהיה מושלמת ושמו של האדם העושה אותה יהפוך למותג – דהיינו השם שלו ייצג את המשימה שלו, אישיותו תייצג את המשימה וכל כולו יהיה בא בדרך הטובה והמשובחת ביותר.
שלושת השלבים של בניית המותג
לבניית מותג – מלמדת אותנו התורה – יש 3 שלבים, אלו בדיוק שלושת השלבים שמגדיר הקב"ה לאברהם אבינו בפרשתינו כיצד הוא בונה את המותג הפלאי שנקרא – עם ישראל.
א' לך לך. ב' ואעשך לגוי גדול. ג' והיה ברכה.
השלב הראשון הוא ההגדרה העצמית, הקב"ה מצווה על אברהם אבינו להתנתק מכל מה שהיה לו עד עתה, ממשפחתו, מארצו, ממולדתו, מבית אביו, התנתקות מוחלטת שמטרתה להביא לידי ביטוי את הצורך להיות 'ייחודי', אתה לא כל מה שהאחרים, אתה ייחודי ומקורי ויחידני. ההיבדלות הזו - כדי להקים את העם היהודי הייתה חייבת להתבצע בצעד ראשון של התנתקות מכל מה שייצג העבר של אברהם בין עובדי האלילים.
בעולם העכשווי – הצעד הזה בבניית המותג נקרא 'בידול'. במה המותג שלך שונה מהמתחרים שלך? מה הייחודיות של המוצר שלך - שבמותג שאתה בונה לו אתה רוצה להביא זאת לידי ביטוי.
השלב השני הוא ואעשך לגוי גדול, דהיינו - לפני שאתה פורץ החוצה, אתה צריך לבנות קהל לקוחות פנימי סביב המותג שלך. אם המוצר שלך הוא ארגון תורני, אתה צריך קבוצה של אנשים שמאמינים בארגון ובמטרותיו והם מתגייסים למענו ולמען קיומו ופיתוח ושגשוגו.
הקב"ה אומר לאברהם אבינו, שהשלב השני בבניית המותג הוא לייצר 'עם', ואעשך לגוי גדול, כדי שהמותג הזה יקרין החוצה, חייב להיות לו עם.
השלב השלישי – והיה ברכה. בשלב הזה כבר העמים מתברכים בעם ישראל ומכירים ביחודיותו ובגדלותו. זה הוא השלב שהמותג בשל לצאת החוצה ולעמוד בזכות עצמו עם בידול ובסיס פנימי איתן, יש לו את אופיו ואת ערכו, יש בו את התוכן הפנימי שלו ואת מה שהוא מייצג החוצה.
שלושת השלבים של אברהם אבינו
הבה נראה זאת על פי הסברו של הרש"ר הירש על פסוקים אלו.
בשלושת הפסוקים האלה מקופלת כל תמצית ההיסטוריה היהודית. בפסוק הראשון "לך לך מארצך" וגו' מופיע אברהם רק כפרט "לך לעצמך", העז להיות לבדך". בפסוק השני "ואעשך לגוי" וגו' כבר מופיע העם, אך עדיין אין לו מגע עם עמים אחרים, מהפסוק השלישי "ואברכה" וגו' כבר נראה את עם ישראל ביחסו לעמים אחרים. ברכת אברהם כבר תלויה בברכת אחרים ויש גם המעיזים לקלל אותו.
תפקידו של אברהם היה להתבודד, להתהלך בדד עם ה'. בשלב השני נוצרה אומה מאברהם זה, עתיד הדבר להתגלות שישראל הוא בריאה אלוקית בהיסטוריה, ולשם כך היה צורך שישראל יהיו לעם בדרך של גלות וגירות, בחסרון כל מולדת. אילו ישב עם ישראל על אדמתו כבר מאז היותו לגוי, לא היה בו משום "אצבע אלוהים" בבחינת "מעשי ה'".
"ואעשך לגוי גדול" מיצחק ועד יציאת מצרים, "ואברכך - אז אטעך בארץ זבת חלב ודבש "ואגדלה שמך", לא "אגדל שמך"! כי אמנם יש בידי ה' לברך אדם ואומה, אך ה' יכול רק להביע משאלה שהם ישיגו את המעלה המוסרית ומעשיהם יהיו למופת ודבר זה תלוי בנאמנותם לתורה האלוקית. וכן אין הוא אומר "והיית ברכה" או "ותהיה ברכה" אלא "והיה ברכה" בשתי מילים האלה מקופל כל התפקיד המוסרי שבקיומו תלויה מילוי אותה משאלה "רצוני לגדל את שמך, אז בבקשה - היה אתה ברכה". רצוני לעשותך לעם שיהיה מאור לגויים, העמים יביטו אל העם הזה ומיד יזכרו את תפקידם, ותפקיד זה המוטל עליך בניגוד לכל שאיפת העמים הרי הוא - להיות ברכה.
המותג המוביל – עם ישראל
המותג של כל עם ומדינה, נקבע מתוך היותו בעל אדמה, אשר השיג את אדמותיו ואת רכושו במלחמות, בהרג ורצח העם השכן ובהיותו תקיף יותר, חזק יותר, שולט על אזרחיו ומשליט את הפחד על אויביו.
עם ישראל – אינן כן. המותג של עם ישראל נבנה דווקא בתום ימי גלות, גם כשהיה עם ישראל מנותק מאדמתו לחלוטין, בגלות, הכל ידעו כי עם ישראל חי, העם היהודי היה מותג כעם גם ללא אדמה וללא מלחמה.
להיות "ברוכים", זו שאיפת כל אדם ובייחוד שאיפת כל אומה. יושר, אנושיות ואהבה, הם מצוות המוטלות על הפרט. אך הם נחשבים למאומה ולאיוולת ביחסי האומות, ואין הם חשובים לכלום בעיני מדינאים ודיפלומטים, הנה למשל בעוון מרמה ורצח ייכלא וייתלה היחיד, אך מדינות רוצחות ומרמות בקנה מידה גדול, ולא רק זאת אלא שכל רוצח ורמאי "לטובת המדינה" - יבוא על שכרו משלם.
לא כך הוא עם ישראל, לעם אברהם אין מדיניות לאומית ולא כלכלה לאומית ולא משימות לאומיות שיש בהם היתר לרצח ומירמה, כי הק'ל שהבטיח את שלומו הלאומי של עם ישראל אינו צריך לתת מענקים ואינו זקוק לבריתות וקואליציות, לפקודתו עומדים הגשם והשמש, הכח והחיים, העוז והניצחון. "אם בחקותי תלכו" - הכל יבוא על מקומו בשלום.
כשאתה בונה מותג שיש לו ערך עצמי, אתה לא זקוק לאדמה או למלחמה, המותג חי וקיים בזכות עצמו. ובמקרה של עם ישראל, המותג הינו בעל ערך בזכות היותו נאמן לד', ובזכות נאמנות זו – יש לו הכל.
הנה האנושות שאפה "לעשות לה שם" בבניית המגדל של דור הפלגה, מגמת פניה של האנושות היא להאדיר את כוחה ולהרחיב את תחומה ללא התחשבות, ואילו עם אברהם, בחיי הפרט והכלל ישמע רק לקול אחד - "היה ברכה". חייו יהיו קודש למטרות האלוקיות של שלום אדם ועולם, והוא יחזיר את עטרת האדם ליושנה. או אז יעניק לו ה' את ברכתו לפעילות רעננה של חיים, שמו יגדל בגויים - למען יתחנכו גם הם לאותן השאיפות "ואברכך ואגדלה שמך", השלב השני הזה נועד להתגשם בארץ ישראל, שם ישכון ישראל בדד מן האומות הוא לא רק יהיה מבורך, אלא שממנו תצא ברכה והוא יהיה מקור הברכה.
אילו זכינו, כל ההבטחות שהובטחו לנו באחרית הימים היו מתקיימות זה אלפי שנים, וכל מהלך ההתפתחות של ההיסטוריה האנושית היה שונה בתכלית.