נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשא היום (רביעי) נאום מפתיע בכנס המקוון - "מדמיינים מחדש דמוקרטיה", של המכון הישראלי לדמוקרטיה, והסביר שחשוב שתהיה ביקורת בונה על מערכת המשפט, הכנס התקיים השנה באופן מקוון לאור מגבלת מגפת הקורונה.
בעקבות השיח לאחרונה במדינה, בה כל דבר נשמע כהסתה, הבהיר הנשיא ריבלין, כי "לא כל ביקורת היא הסתה. לא כל ביקורת על מערכת המשפט היא הסתה. לא כל ביקורת על הממשלה היא הסתה. ולא כל ביקורת על הכנסת היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה".
ולכן אמר ריבלין, "חשוב שתהיה ביקורת בונה. כזו שמקיימת שיח, ולא מכופפת ידיים, שכן ביקורת שמבקשת להלך אימים סופה להחליש, חלילה, את שלושת הרשויות, ולפגוע בדמוקרטיה הישראלית"
ריבלין גם דיבר בנימה אישית ואמר: "היו לי בהחלט השגות על סמכויות יתרות של פקידים בפרקליטות, מניסיוני האישי, לקבוע מי יהיה שר ומי לא יהיה שר, ולמשוך חקירות עד אין קץ כשהאמת הייתה צריכה להתגלות ומיד".
"גם כשניתן היה לסכמן בזמן קצר. מעולם לא הייתה בי כל השגה, על העיקרון הבלתי מתפשר של עצמאות המשפט, ועל החובה לציית לדבר המשפט, בבחינת יש שופטים בישראל״
מה הפתרון? לדברי ריבלין, "כיום, יותר מתמיד, זקוקה הדמוקרטיה הישראלית ל- 'חוק יסוד: החקיקה'. גם אם אמירה זו לא נופלת על אוזניים קשובות מצד כל הגורמים. אם דאגתנו משותפת לעתידה, שלומה, וטובתה של מדינת ישראל, הרי שאין מנוס משילוב כוחות יחד, ל'חוק יסוד' מוסכם, שירגיע וייצב את המערכת הציבורית".
הנאום המלא
"התכנסנו כאן וירטואלית בפורום נכבד ובו נציגים משלוש הרשויות, בעבר ובהווה, על מנת לדון במשבר החמור והממשי בין הרשויות במדינת ישראל. כהקדמה לדיון אני מבקש לומר את המובן מאליו.
כי כפי שנהג לומר מנחם בגין, גם המובן מאליו צריך להיאמר מדי פעם, ואפילו להיכתב. והמובן מאליו הוא כי לא כל ביקורת היא הסתה. לא כל ביקורת על מערכת המשפט היא הסתה. לא כל ביקורת על הממשלה היא הסתה.
ולא כל ביקורת על הכנסת היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה. חשוב שתהיה ביקורת בונה. כזו שמקיימת שיח, ולא מכופפת ידיים, שכן ביקורת שמבקשת להלך אימים סופה להחליש, חלילה, את שלושת הרשויות, ולפגוע בדמוקרטיה הישראלית.
המשבר בין שלוש הרשויות, היום, הוא ללא ספק חמור וממשי. לפתחו של בית הדין הגבוה לצדק, מונחות עתירות הנוגעות לכשרותם של נבחרי ציבור לסוגיות של נבצרות, ולשאלת חקירתם והעמדתם לדין של בכירים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת.
ראשי הרשות המבצעת מבקרים, לעיתים אף משתלחים, בגורמים המשתייכים למערכת המשפט, בטענה שזו זוממת לבצע או מבצעת 'הפיכה שלטונית'. והרשות המחוקקת ניצבת, חלשה ומוחלשת, נעדרת כלים של ממש לביקורת ולבחינה נוקבת של עבודת שתי אחיותיה, המבצעת והשופטת.
אני יודע שתשמעו היום דברים מפי, מורי ורבי השופט נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. אהרון ברק ואני, אכלנו מאותו מסטינג, כפי שנהגנו לומר בעבר בהיותנו חיילים צעירים.
שנינו היינו באותו קורס קצינים, למרות שהיו פערים של מספר שנים ביננו, הוא בא מהעתודה, מהאקדמיה, ואני הייתי עוד לפני הפרק האוניברסיטאי בחיי.
המחלוקת ביני לבין ברק נתגלעה כשאני הייתי כבר יו"ר הכנסת והוא נשיא בית המשפט העליון כאשר אני סרבתי להכיר בהכרזתו על מהפכה חוקתית שאירעה עקב חקיקת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", שלא עבר הליכי חקיקה חוקתיים.
כחבר כנסת הייתי בין העמלים להעבירו יחד עם חבריי ומוריי עו"ד ליבאי, עו"ד אורי ילין, חברי הכנסת רביץ ואחרים. הפרשנות לחוק, הייתה מרחיקת לכת, ואפשרה לפי דעתי, לבית המשפט לעצב עקרונות של מדינת ישראל, במקום הכנסת.
הקביעה שפרשנות החוק לא צריכה להיקבע על פי דברי המחוקק בכנסת, יכולה להביא לכך שבסופו של דבר, לא הכנסת, שהיא נציגת הריבון, העם, בין בחירות לבחירות תקבע את עקרונות העל, אלא שבית המשפט יעשה זאת.
בויכוח ביני לבין הנשיא לשעבר ברק, אמרתי כי אין מדובר במהפכה שיפוטית, אלא בהפיכה שיפוטית. מהפכה היא תהליך בו הלמטה הופך את המעלה, ואילו כאן ראש הפירמידה הופך את בסיסה של הפירמידה.
חשוב לי לומר כי היו לי בהחלט השגות על סמכויות יתרות של פקידים בפרקליטות, מניסיוני האישי, לקבוע מי יהיה שר ומי לא יהיה שר, ולמשוך חקירות עד אין קץ כשהאמת הייתה צריכה להתגלות ומיד, גם כשניתן היה לסכמן בזמן קצר.
מעולם לא הייתה בי כל השגה, על העיקרון הבלתי מתפשר של עצמאות המשפט, ועל החובה לציית לדבר המשפט, בבחינת יש שופטים בישראל.
מכובדי, באותם הימים התרעתי כי: "באין מתווה חוקתי, שייתחום כל רשות ורשות ויגדיר את גבולותיה, נדונה הדמוקרטיה בישראל להמשיך ולסבול מזעזועים, בדרכה למשבר.
מחד, יימשכו הניסיונות מצד בית המשפט לגלוש לתחומי הסמכות והאחריות של הכנסת והממשלה. ומאידך, יתמידו אלו לעמוד על המשמר ולהגן על גבולם, באמצעות מה שקרוי - שלא בצדק - 'חוק עוקף בג"ץ'. כאילו, אוחז בית המשפט בתפיסת עולם מקודשת ומובדלת, שאפילו לריבון עצמו, לא נתונה הרשות לעקוף אותה." כך טענתי.
הבעתי את חששותיי מכנסת שתקים בית משפט לחוקה שבו לא ישמשו שופטים אלא פוליטיקאים לשעבר יהיו השופטים, והזהרתי מפני תנועת המטולטלת. אינני מביא את הדברים כאן, כדי לומר "אשר יגורתי בא" או "אמרתי לכם".
אני מביא את הדברים, כי עלינו לזכור שבהיעדר חוק יסוד: החקיקה, המתחים הללו יוסיפו לטלטל את הדמוקרטיה הישראלית, ויגרמו לה נזק ממשי.
אני יודע שהמחשבה על קידום חוק יסוד, במצב משברי כמו זה שבו אנו נתונים היום, היא כמעט מופרכת. ועדיין, מורי צבי יעבץ למדני, שקאטו הזקן נהג לסיים כל נאום שלו, בכל נושא, באמירה: "סוף דבר סבורני שיש להחריב את קרתגו".
גם אני רוצה לסיים, כל נאום שלי באמירה שכיום, יותר מתמיד, זקוקה הדמוקרטיה הישראלית ל"חוק יסוד: החקיקה". גם אם אמירה זו לא נופלת על אוזניים קשובות מצד כל הגורמים. אם דאגתנו משותפת לעתידה, שלומה, וטובתה של מדינת ישראל, הרי שאין מנוס משילוב כוחות יחד, ל'חוק יסוד' מוסכם, שירגיע וייצב את המערכת הציבורית.
וזאת, כדי לשמר את המנגנונים הדמוקרטיים המסורתיים, מנגנוני הבלמים והאיזונים בין הרשויות השונות, ובינן לבין עצמן, אלו שנועדו להבטיח שרשות אחת לא תערער, את סמכותה של רשות אחרת.
אלו המנגנונים, שנועדו להבטיח את עליונותו של הריבון, העם, ואת עליונותם של נציגיו הנבחרים יחד עם העובדה שהם חייבים להיות כל העת תחת פיקוח ותחת ביקורת של רשויות אחרות, כאשר הדבר הופקד בידי אותן רשויות מבלי היכולת לגלוש אלה לסמכויותיהן של אלה. הדברים הללו ברורים לחלוטין ואמנם נשתמש שוב בדבריו של בגין - המובן מאליו, מוטב שייאמר.
המשבר החוקתי אליו מדינת ישראל נקלעה בימים האלה, תובע מכולנו, כל השחקנים שעל המגרש, אחריות וממלכתיות. עלינו להעמיד לנגד עיננו, בראש ובראשונה, את הדמוקרטיה שלנו. שכן בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, פעם אתה רוב, ופעם אתה מיעוט.
אבל מעל כל הדברים הללו עומדת המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, הבית שלנו, שקירותיו רועדים. אל הפולמוס הער, הנוקב, שחשוב וראוי שיתקיים על סוגיית הפרדת הרשויות, אל לנו להגיע כשאנחנו עוטים כפפות אגרוף.
גם הכנסת צריכה לזכור, שהיא לא יכולה לחוקק חוק שבעליל נוגד חוק אחר שהיא הוציאה תחת ידה. אל העיסוק בסוגיות שקשורות בליבת הדמוקרטיה שלנו עלינו לגשת בחיל וברעדה, בחרדת קודש, מתוך ההבנה שהחלטות שתיפולנה היום, גורלן לעצב את הדמוקרטיה הישראלית בשנים הבאות עלינו לטובה, בשנים אשר אנחנו עתידים לחיות עם בנינו, נכדינו וניננו".