פתיחת תלמודי התורה הליטאים למרות איסור משרד הבריאות הממשלתי עוררה סערה והוראות סותרות יצאו מבתי גדולי הדור. "מעשה עסיסי שלא היה" התפרסם על האברך הליטאי שביום ראשון בבוקר אץ ורץ להביא את בנו לתלמוד התורה, ומיד אח"כ מתקשר למשטרה להלשין על העבירה החמורה שעשה...
אך כנראה ש"כבר היה לעולמים", ועל כך שאי אפשר להפסיק את הבל פיהם של תלמידי בית רבן הקדושים, בשביל מגיפה שלא ברור מה היא מזיקה לילדים צעירים וכו' – מדור 'היסטוריה ואקטואליה' חושף לקוראיו: רבינו הגר"א מווילנה התגלה לגדולי תלמידיו לפני 200 שנים, והורה להם לבל יבטלו את הבל פיהם של ילדים!!
ומסתבר שלכן בר"ח חשוון תשפ"א הורו גדולי ישראל הליטאים (רבני הפלג הירושלמי הורו זאת כבר באדר תש"פ וכן ק"ק בעלזא וכו') שיש לחזור לספסל הלימודים, ואין לבטל תורה שמחזיקה את העולם כולו!
וכך מסופר על גדולי תלמידי הגר"א: הגה"ק רבי הלל ריבלין ועימו הגה"ק רמ"מ משקלוב שזכו שאדונינו הגאון מווילנה 'משיח בן יוסף' התגלה אליהם ברחבת הכותל המערבי שריד בית מקדשינו והורה להם שגם במגיפה, יש ללמוד תורה וחס וחלילה לבטל את הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
וכך העיד הצדיק הירושלמי רבי ישעיהו חשין, בימי המגפה הקשה בשנת תקע"ט (1819) שפרצה בירושלים בתקופה העלייה הראשונה של תלמידי הגר"א, שמפאת המגיפה נהגו לברוח לכפר 'נבי סמואל', ושם התגוררו באוהלים עד יעבור זעם, זולת ילדי התשב"ר שהשאירו אותם עם המלמדים בתוך תלמוד התורה בירושלים למרות שהייתה בסכנת מגיפות רח"ל.
ארע והגיעו הורי הילדים שלא טעמו טעם חטא, לפני רבי הלל ריבלין ורבי מנחם מנדל משקלוב, והתחננו על חיי בניהם, שמסתכנים וממשיכים ללמוד בתלמוד תורה בירושלים המוכה במגיפות?!
באותו לילה הלכו גדולי תלמידי הגר"א לכותל המערבי שריד בית מקדשינו ועשו שאלת חלום מרבינו מרנא שרף ה' הגר"א, וקיבלו תשובה: "חלילה להוציא את התשב"ר מהעיר, ובערב שבת תפסק המגיפה לגמרי".
מבהיל שכך היה ! ! !
העדות הנ"ל מקבלת חיזוק עם שינוים קלים, מכתב ידו של הגאון רבי משה טרייצקי זצ"ל שהלך לעולמו בתאריך ח' סיון תשע"ח, שרשם את זיכרונותיו מסבו הגאון רבי ישעיהו חשין כפי ששמע מפה קדוש רשכבה"ג מרנא המהרי"ל דיסקין ראש גולת אריאל כפי שפורסם בעיתון ה'פלס' באדר תש"פ.
להלן תמלול של כתב ידו של הרב משה טרייצקי בשינוים קלים:
"בשנת תקע"ט (1819) היה מתי מעט של תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים, ובראשם עמד רבי הלל משקלוב, שהיה מהמתיישבים הראשונים בארץ ישראל[1], ארע ופרצה מגפה חמורה בעיר אשר כמותה לא הייתה רבות בשנים, או אז הערבים החליטו לצאת מהעיר עד יעבור זעם - ולכן תלמידי הגר"א יצאו כולם אל הכפר 'נבי סמואל'.
רבי הלל משקלוב שם נפשו בכפו, והלך להתפלל בכותל המערבי, בפני אדון העולמים שיחוס על בניו, ויעצור את המגיפה, ומרוב בכי נרדם ר' הלל על רצפת הכותל.
בשנתו חלם חלום: "והנה איש עטור שיבה עומד לפניו, זקן לבן צחור כשלג יורד על חזהו, ופניו כמלאך אלקים, ויכר ר' הלל בהזקן את דמות רבו הגר"א מווילנא, אשר עודד תמיד את העליה וההתישבות בארץ ישראל והודות לו קם והיה הישוב הזה. וישפוך ר' הלל את לבו לפניו, ויחל לספר לו על המגפה אשר פרצה בהעיר והפילה חללים רבים".
"אך הזקן לא נתנו להמשיך בדבריו, ויאמר לו בחרי אף: למה רוקנתם את העיר מאנשיה? למה בטלתם תורה מתינוקות של בית רבן? קול התורה המצפצף ועולה מבתי כנסיות ובתי מדרשות, מפי תינוקות שלא טעמו טעם חטא, כוחו לבטל ולהסיר מחלות וצרות, ולקרוע רוע הגזירות! למה השבתם תורה מפיהם ועזבתם את העיר בבהלה?!".
ממשיך מרנא הגר"א בחלומו של רבי הלל ריבלין להורות: "ועתה לך וכנס את כל ילדי ישראל בעיר הקדש, חזרה לעיר להגות בתורה יומם ולילה בלי הפוגות, ישקף ד' וירא, יעלו אל כסא כבודו קולות התורה וירחם ד' על עמו ועל עירו".
ר' הלל קם משנתו, וסיפר זאת לחבריו, שהאמינו לו[2], וחזרו תלמודי התורה לפעול: "ומאז לא היה פרץ וצווחה בעיר, והמגפה נעצרה ולא נשאר כל זכר והחיים חזרו למסלולם".
המעניין ביותר שרבי ישעיהו חשין סבור שספר 'קול התור' שפרסם ר' שלמה זלמן ריבלין צאצאו של רבי הלל ריבלין הרי הוא אמת לאמיתה ויצאו הדברים מפה קדוש של רבינו הגר"א זי"ע.
יש לציין שמרן רשכבה"ג הגרמא"מ שך חולק עליו מכל וכול, ותלמידו רבי ישראל אליהו וויטרוב כתב קונטרס שלם בו הוא מוכיח שזה המצאה של ציונים רח"ל, ולא יתכן שהדברים נאמרו מפיו של הגר"א.
כותב הרב וויטרוב בהסכמתו של מרן הרב שך: "הדפסת קול התור... כי אחזו שועלים קטנים מחבלים בכרמים.. ובלב מלא אהדה לשחוק הרשע והצלחותיו, והרחיקו לכת בדמיוני כזה לתוך רקיעי שוא כאותם נביאי שקר... פיטמו אותם בהבלי השוא.. דמיוני הבל ותלו שטותם באשלי רברי תלמידי ביה"מ של הגר"א" (ופלא על עיתון 'הפלס' שציטט את רבי ישעיהו חשין [בעדותו על גילוי הגר"א שנעשה לרבי הלל ריבלין בשעת המגיפה] בשעה שהוא שחלק על פה קדוש מרן הרב שך, וסבר שקול התור הינו דברי תורה שיצאו מאת הגר"א).
[1] יש לציין שחוקרים סבורים שאין זה נכון, ומשפחת ריבלין אינה הייתה מראשוני העולים לארץ ישראל, ראה בספריו של ד"ר אריה מורגנשטרן ופרופסור עמנואל אטקס שהוכיחו שבשנה זו אין ר' הלל ריבלין היה בארץ ישראל.
[2] בשינוי מהחוקרים בימינו שאינם מאמינים לו (ראה בענין זה את מחקריהם של של ד"ר אריה מורגנשטרן, ופרופסור עמנואל אטקס) אומנם החוקר והסופר החרדי הרה"ח ר' יאיר וינשטוק סובר שעדות זו בכתב ידו של רבי משה טרייצקי היא מהימנה לחלוטין, והוא אף מצטט אותה, אולם הוא מדגיש שהוא לא לוקח צד חלילה בוויכוח שבין גדולי ישראל אלא רק מצטט סיפור.
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com