שמעתי מהרב קהילתנו שהיה פריץ אחד, שהיה שונא את הבעל שם טוב הקדוש, ואמר שכאשר הוא יראה אותו, הוא יהרוג אותו ביריה, ב'קנה' שריפה.
פעם אחת היה הבעל שם טוב הקדוש במבצר, והיה הולך ובא בחצר המבצר עם הפקיד שממונה מטעם הממשלה ('הקומיסר), והפריץ ששנא את הבעל שם טוב הקדוש הגיע לאותו מבצר, דיבר עם הפקיד מטעם הממשלה, ובכלל לא התייחס לנוכחות הבעל שם טוב הקדוש.
הפקיד הכניס את הפריץ לביתו, וגם הבעל שם טוב הקדוש נכנס איתם, ואחר כך, הבעל שם טוב הקדוש נפרד מהפקיד, והלך לביתו.
הפקיד תמה, כיצד יתכן הדבר? שהרי, הפריץ כעס מאוד על הבעל שם טוב הקדוש, איך יתכן שהוא לא הגיב על נוכחותו שהבעל שם טוב הקדוש איתם בבית?
כאשר ישב האדון בבית לאכול עם הפריץ, הוא הזכיר את הבעל שם טוב הקדוש, והפריץ התרגז מאוד על הפקיד שהוא מדבר על הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לו: כשאראה אותו אני יירה בו, אמר לו הפריץ: 'הלא הוא היה כאן כשבא אדוני, וגם נכנס איתנו לבית הלז, ונפטר ממני'.
ענה לו הפריץ: 'אני לא ראיתיו'.
והוסיף הפריץ ואמר: מכיוון שהוא איש כזה, כשרוצה - אין רואין אותו, אפייס אותו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש עוסק בשאלה שמעסיקה כל אדם: האם קורים לאדם דברים 'רעים'?
כתוב בפרשה בסיפור מעשה בראשית כמה פעמים: "כי טוב", ואח"כ כתוב: "והנה טוב מאוד", ובספר דברים כתוב: "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע".
מהיכן הגיע פתאום הרע בחומש דברים? שהרי, עד עכשו לא הוזכר כלל הרע בתורה, עד היום לא סופר - שהוא נברא בכל שלב שהוא, כתוב שהכל 'טוב' או 'טוב מאוד', אז, מהיכן פתאום ה'רע' הגיע בחומש דברים?
הבעל שם טוב הקדוש אומר, שאין לפרש ש'רע' הוא באמת - רע ממש, אלא, הרע הוא גם טוב, רק שהוא מדרגה נמוכה יותר - מ'טוב' גמור.
השורש של הרע הוא - אינו רע, אדרבא, השורש והמקור של מה שנראה 'רע' הוא - טוב, רק, שלפעמים מעשה האדם גורמים לו לירידה למטה, והוא יכול לההפך לרע גמור.
כשאדם פועל טוב, הרע נעשה גם כן – טוב, אבל, כשאדם חוטא - הרע יכול להעשות - רע ממש.
הרע הוא מדרגה נמוכה של הטוב, אבל, אומר הבעל שם טוב הקדוש - על כל פנים: הוא טוב.
והכלל הוא: המקור והשורש שממנו התהווה 'הרע' - הוא טוב.
משל למה הדבר דומה? למטאטא שמנקים איתו את הבית, המטרה העיקרית של המטאטא - היא טובה, על ידו מוציאם מהבית את הלכלוך והפסולת, והבית נשאר נקי.
אבל, כאשר תינוק חוטא וצריך להענישו ולהכות אותו, לוקחים את אותו המטאטא והוא נעשה 'כלי' רע גמור, ואיתו מכים את התינוק, אך, אין במטאטא בשורשו - שום דבר רע (צוואת הריב"ש סי' קל').
הזוהר הקודש רומז על כך וקורא לזה: "מלעיל ומלרע" ומתרגם - מעלה ומטה.
דבר יכול להיות ל'מעלה', בגדר – טוב גמור, אך, אותו דבר גם יכול להיות 'מלרע' - למטה, לשמש כ'רע', אך הוא לא רע - באמת!
הזוהר הקדוש מסכם: לא יתכן, ששורש של איזה דבר טוב - בבחינת 'מלעיל', פתאום – יתהפך שורשו לרע, כי אין לו שום אחיזה ברע! על כן, הוא אינו יכול להיות רע (ח"א מט').
במעשה בראשית הקב"ה אמר על כל מה שברא "כי טוב" ו"הנה טוב מאוד", ועל כן, אין מציאות שמשהו באמת 'רע'.
מה שנראה לאדם 'רע' - טמון וגנוז בו רק - טוב מוחלט, ועל כן אנו תמיד מתפללים ומבקשים, שנזכה תמיד לראות את הטוב המצוי בכל דבר, 'בנגלה ובנראה' בלי שיהיה לנו ספק שהדבר אכן טוב, כי הקב"ה אמר: "והנה טוב מאוד".
יהי רצון שהשבוע נרגיש "הטוב, כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדך", נראה, נרגיש ונשמח בכל הטוב שיש בחיינו, ומה שנראה פחות טוב, יהפך בעינינו כטוב מוחלט, אמן!