דו"ח שכתבו חברי הוועדה המייעצת הרשמית למטה לביטחון לאומי (המל"ל), קושר בין "ההתנהגות החרדית", כהגדרתם, לבין תחלואת הקורונה הגבוהה במגזר. שיעור תחלואה זה משתקף במספר חולי הקורונה הממוצע באזורים חרדיים, שהינו גבוה פי 8.3 לעומת מספרם באזורים עם רוב יהודי שאינו חרדי ופי 3.8 לעומת אזורים עם רוב ערבי.
הדו"ח, שנועד לבחון איך ניתן לצאת מהסגר השני תוך הימנעות מסגר שלישי, עמד לצד מסמכים אחרים בבסיסו של הדיון שנערך אתמול בקבינט הקורונה על אסטרטגיית היציאה מהסגר וההקלות הצפויות בו.
ממצאי הדו"ח עלו, לאחר ש-12 החוקרים שערכו אותו חילקו את שטחי המדינה ל־2,588 אזורים סטטיסטיים שמאגדים בקרבם כמה יישובים. בשונה מדו"חות קודמים, הם פילחו את שטחי המדינה לפי שכונות, ולא הסתפקו בחלוקה גסה של ערים בלבד.
וכך התגלה, כי באזורים בעלי רוב חרדי - שהינם 6% מכלל האזורים - מספר החולים עמד על כ־192 בממוצע, לעומת 23 חולים בלבד באזורים עם רוב יהודי שאינו חרדי (שהם 82% מכלל האזורים) וממוצע ארצי של כ־37 חולים לאזור.
ההסבר המופיע בדו"ח, להתפרצות הנגיף בישובים החרדים, מנוסח כך: "כנראה שלחרדים יש מאפיינים נוספים המגבירים את התחלואה, בדגש על אינטראקציות חברתיות, אופי קהילתי ועוד".
"מצב התחלואה באזורים הערבים מוסבר ללא קשר בהיותם ערבים", כותבת החוקרת הראשית ניצה קסיר, ומחלקת: "בחברה החרדית לעומת זאת, משהו בהתנהגות שם - שקשור לאי ציות, לאורח חיים יותר צפוף חברתית, להתנהגות יותר קהילתית - מאוד חזק ומביא תחלואה. יש לצורות חיים כאלו יתרונות כמובן, אך מתברר כי גם חסרונות".
והמסקנה התקדימית בדו"ח, היא שמעבר להשפעתם של משתנים כמו צפיפות, שיעור גבוה של בני 15-29, גודל המשפחה, השימוש התכוף בתחבורה ציבורית והדירוג החברתי-כלכלי הנמוך, יש קשר בין רמת תחלואה לבין שיעור האוכלוסייה החרדית באזור. כלומר, כלשון החוקרים: "משתנה של שיעור גבוה של אוכלוסייה חרדית בא"ס (אזורים סטטיסטיים) לכשעצמו, מגביר באופן מובהק את התחלואה".
הבדל נוסף שהדו"ח עורך בין שני המיעוטים, החרדים והערבים, הוא שאזור חרדי נמצא מובהק כבעל תחלואה גבוהה גם בגל הקורונה הראשון, לא רק בנוכחי. זאת לעומת הקשר הנסיבתי בין שיעור גבוה של אוכלוסייה ערבית לעוצמת התחלואה, שרק בגל השני השפיע לרעה, בעוד בראשון המגפה הכתה אצלם בשיעור נמוך ביחס לכלל.
"הופתעתי עד כמה משתנים כלכליים-חברתיים משפיעים על התחלואה ויכולים להסביר אותה", כתבה החוקרת הראשית, "גם ללא ידע של משתנים אפידמיולוגיים. לא הייתי מעלה על דעתי את העוצמה. זאת היתה עוצמת הממצאים שהפתיעו. לא הכיוון".
לדברי קסיר, המשמשת גם כמשנה ליו"ר 'המכון החרדי למחקרי מדיניות', "בעצם אותם משתנים כלכליים-חברתיים יכולים להסביר בצורה מאוד טובה את התחלואה הבאה, גם מבלי לדעת את נתוני התחלואה. אך חשוב מכך, באמצעות אותו ידע, אפשר גם לשנות את מפת התחלואה בישראל".
וכך נכתב בדו"ח שהוגש לקבינט, בשורות הסיכום: "הוועדה המייעצת ממליצה, כי בהתנהלות המדינה ביום שלאחר הסגר ובכל תוכנית יציאה תהיה אשר תהיה, יש לאמץ מדיניות לחימה בנגיף על בסיס מתווה גיאוגרפי-דיפרנציאלי שונה וייחודי, אשר יתבסס - לצד בחינת המדדים האפידמיולוגיים - גם על מדדי הצפיפות של כל אזור, ובליווי אכיפה אפקטיבית, זאת משום שניתן כעת לזהות מראש את האזורים הנמצאים בסיכון גבוה לתחלואה".
"שימוש הרשויות במידע הזה", נכתב עוד, "בהתאם להמלצות המסמך, יסייע למדינה לגבש אסטרטגיה ומדיניות לזיהוי וטיפול מבעוד מועד בהתפרצות באזורי תחלואה, ובכך ניתן יהיה להימנע מלהידרדר בלית ברירה לצעדים במישור הארצי עד כדי הטלת סגר שלישי על כלל אזרחי המדינה".
זאת ועוד, כותבת ד"ר קסיר, "מבחינת טיפול במגפה חייבים להביא בחשבון את המידע הזה. לדוגמה: אם יש שיעור גבוה של בני 15–29, לא רק שהסיכוי לתחלואה גדל, אלא שכבר עתה צריכים להתכונן ולהכין אסטרטגיית הסברה שונה לקהלים האלו".
"ההסברה הנוכחית כמעט ולא מכוונת לגילאים האל. להיפך. המסר העיקרי שעובר, הוא כי המחלה תעבור אותם בקלות. אבל יש סכנה גם עבורם, שכן יש תופעות לוואי גם שנה אחרי המחלה, ואפילו מגלים כעת שיש חשש גדול מבעיות כרוניות", מסבירה החוקרת.
לטענת יו"ר הוועדה המייעצת, "צריכים כבר עכשיו להבין את האזור, לפי המאפיינים הייחודים לו, ולהתאים את כל המדיניות: הסברה, טיפול, הגבלות, ואפילו רווחה. ברגע שאתה מבין את המאפיינים, אתה יכול לתת מענה יותר טוב בכל המובנים: אתה יכול לנתב משאבים לפי המפה הזו כבר עכשיו. ולבטח, לנתב גם אכיפה, אחרת, נהרוס את הכלכלה לגמרי".
"אם אתה לא סוגר דיפרנציאלית, וממתין לצעד כללי, אותה תחלואה לא תפחת, וכאשר יגיע הסגר הכללי אותו אזור אדום יהיה גם בסגר וגם עם תחלואה כפולה ומכופלת. הם אלו שהכי יסבלו", מסבירים עורכי הדו"ח מדוע המלצותיהם דווקא ייטיבו עם המגזר החרדי, והתעלמות מהן תרע לו.
