אם חשבתם שמהתורה אפשר להסיק מידות וערכים אבל הדרכה כלכלית צריך לחפש במקום אחר, תחשבו שוב
מאילו דמויות אפשר ללמוד איך להפוך ליזם מצליח, משקיע חכם או כלכלן בכיר? אם הייתם שואלים את רוב האנשים, סביר להניח שהם היו מפנים אתכם ל"גדויילים" של עולם הממון: ביל גייטס, וורן באפט, ואחרים. אבל אם הייתם שואלים את מייקל אייזנברג, הוא היה מפנה אתכם לאנשים אחרים לגמרי: אברהם, יצחק, ויעקב אבותנו וכן נח ומשה רבנו.
התורה היא "תורת חיים", מסביר אייזנברג, שבעצמו משלב בין חיי תורה ויזמות. המשמעות היא שהיא מחנכת אותנו לחיות בעולם הזה – ואפילו לחיות טוב, להשקיע ולהרוויח – אבל לעשות את כל זה בצורה ערכית ומתוך שמירה על נאמנות לחבר, ליתום ולאלמנה. בניגוד לדתות אחרות שראו בעולם הזה, ובמיוחד בהצלחה הכלכלית, "טומאה" שיש להתרחק ממנה, תורת ישראל דורשת מהאדם "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ": לשפר את הטעון שיפור, ליזום ולחדש, להתערב בחיי המעשה – אך על פי ההדרכה הרוחנית הטמונה בפסוקים ובמעשי אבות האומה. מי שיפעל כך לא רק שלא יפסיד בפעולותיו העסקיות, אלא אפילו ירוויח יותר.
אז איפה נמצאת ההדרכה התורנית להצלחה כלכלית, אתם שואלים? בכל פרשה ופרשה מחמשת החומשים, משיב אייזנברג.
קחו למשל את סיפור גן עדן, אותו נקרא שוב בקרוב בפרשת בראשית. בגן עדן האדם לא עבד ולא עמל; העצים היו עמוסים בפירות, האדמה הייתה פוריה ולא היה במי להתחרות. כל מה שביקש אדם הראשון ניתן לו על מגש של כסף ללא עמל. ומה היתה התוצאה? שעמום ובטלה, שהביאו אותו לידי חטא וסילוק מהגן. רק כאשר נאלץ לעבוד את האדמה ובזעת אפו לאכול לחם, הקים האדם משפחה, עמד על רגליו ונעשה אדם שלם.
כאן טמונה אמת כלכלית ומוסרית יסודית, טוען אייזנברג, שנכונה בכל מקום ובכל זמן. העבודה, יגיע הכפיים, היא חלק מרכזי מהאנושיות והיהדות, והשקעת מאמץ אישי הוא הדרך היחידה לפתח את העולם ולקדם אותו כמצוות הבורא. זה מהותה של "תורת חיים" וחלק מהותי מאד מספר בראשית. זה נכון לכל אדם באופן אישי, וגם נכון לקביעת המדיניות הכלכלית של המדינה כאשר היא מתבלטת האם להעניק לאזרחיה תמריצים ליציאה לשוק העבודה או להעניק להם דמי אבטלה וקצבאות. בראיון שקיים אייזנברג באולפן כיכר, הוא הסביר שהדברים נכונים עוד יותר ממש בימים האלו, ימי המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה.
אז תורה וכלכלה בדיבור אחד? בהחלט.