יהודי פשוט נכנס בשמחת תורה אל האדמו"ר הזקן בעל התניא זיע"א וביקש ממנו הסבר מהו חג שמחת תורה, וכדרכם של יהודים פשוטים הוסיף היהודי וביקש שההסבר יהיה גם פשוט.. פתח הצדיק את פיו ואמר ליהודי, כמו שיש לנו תמצית שמזה מכינים הרבה כוסות תה, כך שמחת תורה זה תמצית של השמחה שתלווה אותנו כל השנה סביב התורה.
בעידן כפי שאנו עומדים עכשיו לכאורה עולה השאלה עם התמצית תהיה בעיתית מה יקרה לאורך השנה?? איך נשמח השנה? פיזית- כל בר דעת לא יעז לגעת ביד חברו לריקוד, עם מסיכה על הפנים, וכהוראת הרופאים והרבנים לא להתפלל בבית כנסת כבכל השנים, והלב זועק: שמחת התורה מה תהיה עליה? ניחא מבוגרים, אבל צעירי הצאן אלו שכל שנה בגבהי השמחה נדבקים באהבת התורה, האיך ידליקו בלבבותיהם אש זו?
תקופה זו הנקראת תקופת "הבירור" כפי שהרמב"ם כבר כתב באגרתו המפורסמת, בוררת את האוכל מתוך הפסולת שבנו, והיא מחדשת לנו חידושים גדולים, אנו מגלים תוך כדי ביצוע הבירור עד כמה דברים שחשבנו שהם אוכל באמת הם פסולת ודברים שחשבנו שהם פסולת הם אוכל.
בתקופה כזו של חרדה קיומית מתחדדים אצל האדם הכוחות הצפונים בו, וכך זה אצל יחיד וכך זה אצל רבים, לפתע צצים ומתחדדים להם כוחות ואמירות שלאורך החיים היו חבויים אי שם במעמקי הנשמה והנפש, ורק המצב שנוצר הציף בחוצה את שהיה בתוכו.
פוק חזי מה מתרחש בסביבתנו האיך הפכו אנשים אחראים ונבונים ישישי שער לשעיר לעזאזל על זלזול בצו קדושת החיים, איך ציבור שאמון על קידוש ה' הפך בחלקיו למחללי שם שמים, כל בר בי רב דחד יומא מתפלפל ומתלמדן במכתבי הרבנים והוראות הרופאים ומוכיח את יכול פסיקותיו בדיני פיקוח נפש תוך זלזול בחיי האחרים כביכול היו אלו דגים שבמצודה בין כך.
המצב החריג מציף כוחות פנימיים ואולי נסתרים, וזו ההזדמנות עם האדם לברר עם עצמו מי הוא למה הוא שייך מה חבלו בעת צרה ומה ניסו ומנוס לו ביום אקרא.
וכן להפך אנשים פשוטים לכאורה מתגלים במלוא תפארתם באמונתם היסודיות השקטה והבהירה, ברורה להם הדרך ברור להם הכיוון והם צועדים בו צעד אחר צעד בבטחה בשמחה ובעוז ובביטחון במי שאמר והיה עולם.
בורא עולם הושיב אותנו בחג הפסח עם המשפחה הקרובה ביותר, וכשזה לא הספיק הוא הוסיף לנו את חג סוכות, להיות עם הקרובים ביותר בקרבה של ממש, יחד איתם רקדנו אכלנו שתינו ושמחנו ואף התפללנו, פתאום נחה עלינו רוח בינה רוח עצה וגבורה, פתאום החיים בחג הסוכות שהיו תמיד רדופי אירועים ושמחות בית השואבה שונות ומרובות הפכו להיות לעוד שעה עם המשפחה, לעוד יום עם האנשים הקרובים, כמה רוגע נפשי חדר למודעות האנשים בתקופה זו.
וכידוע דברי המדרש על שמיני עצרת שהקב"ה רוצה עוד יום איתנו כדרך המשל הידוע עם בת המלך, השנה בורא עולם רוצה לא סתם יום איתנו, אלא שגם אנחנו עם עצמנו ומשפחתנו נהיה בעוד יום, עוד יום של קרבה עצומה ובריחה ממרוצת החיים יום של סגר והתכנסות משפחתית גריידא.
בורא עולם מעביר אותנו את הבית ספר של החיים המשפחתיים ותואר ראשון ודוקטורט בהכרת עצמינו וכוחותינו, מי שיודע לנצל את הימים הלו למקור של השראה שלמקור של התבוננות ברוגע, להיות עם הילדים לשחק איתם, להיות עם הגדולים לדבר איתם, להיות בבית לעזור ולסייע לאשה, לכבד אותה ולרומם אותה, פתאום אנחנו מלווים את התהליך של התרחשויות הבית 24/7 פתאום אנחנו מבינים שכאשר אנחנו מחוץ לבית לאורך השנה, הבית ממשיך לתפקד ולפעול והוא שוקק חיים, ויש מי שמוביל את הבית בזמן הזה....
אומנם בורא עולם כבל אותנו בכבלי כתר לבית ולחלקנו זה לא נוח ולא נעים אולי, אבל כבלים אלו הם כבלי אהבה, כבלי חינוך, כבלי התבוננות, כבלי בניה אישית, אנחנו פוגשים את העולם מהחלק האחר שלו, לא מהצד של מרוצת החיים אלא מהצד של התבוננות החיים.
כאשר מגיעים לשמחת תורה בעידן שכזה העבודה צריכה להמשיך באותה הפלטפורמה של התבוננות, של מחשבה על התורה הקדושה, על הקשר שלי עם התורה, על גדלותה של התורה, לעורר את עצמי ובני ביתי על חיינו שנסובים סביב ציר התורה הקדושה, שבלעדיה כבהמות נדמינו, לעשות את פעולת הריקודים הפיזיים בדרכי המחשבה וההשתוקקות לתורה הקדושה.
לקבוע כמסמרות בלב ובנפש שהתורה היא ציר חיינו, בבואנו ובצאתנו, בלכתנו ובמנוחתנו, בשגרה ובחריג, תמיד נעיין בה נשמח בה, ננגיש את התורה לכל חלקי העם, החל מילדים קטנים וכלה במבוגרים הקרובים והרחוקים, נפסיק לחשוב שהתורה היא מנת חלקם של יחידי סגולה, נבין שככל שנחבר עוד ועוד אנשים למקור חיים כל אחד לחלקו הוא בתורה, יושפע שפע המאורות לעולם.
בשמחת תורה זה נמצא את החיבור שלנו ל"ותן חלקנו בתורתך" נתפלל למצוא את החלק שלנו ושל ילדנו לתורה, כל אחד במה שיחבר אותו, הלכה, אגדה, משנה, וגמרא, חסידות ומוסר, נסתר ונגלה, לא משנה איך משנה כמה ומתי, להתחבר, וככל שנתבונן בזה ונעמיק ברצון ובדרך להתחבר אין לך שמחת התורה גדולה מזו! וזהו ריקוד ישיר עם התורה ובורא עולם ללא מתווכים!
וכך כתב השפת אמת דברים לסוכות שנה תרלד
"שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה כמ"ש חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה שיש ברכת התורה לפני' ולאחרי'. וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל"
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי, חיספין