דף נד
*לימוד בקול. *מעלת התורה ונמשלה. *לשים עצמו. *צורת הלימוד.
א. הפסוקים שלמדנו מהם שיש ללמוד בקול 1. ברוריה בעטה בתלמיד שלמד בלחישה ואמרה לו ערוכה בכל ושמורה, וכן בעטה בר"י הגלילי כיון שלא אמר באיזו ללוד. 2. היה תלמיד ששכח תלמודו אחר ג' שנים כיון שלמד בלחש. 3. חיים הם למוצאיהם וקרינן למוציאיהם בפה. 4. שמחה לאיש במענה פיו. 5. יכונו יחד על שפתיך. 6. קרוב אליך בפיך ובלבבך. 7. ארשת שפתיו בל מנעת.
ב. מעלת התורה 1. יש לחטוף ולשנות כיון שהעוה"ז דומה להילולא. 2. אם יש לך היטב לך שאין בשאול תענוג ואין למות התמהמה. 3. התורה מועילה לליווי, חש בראשו, גרונו, מעיו, עצמותיו, לכל גופו. 4. התורה היא סם שמועיל לכל הגוף.
ג. כיצד על האדם לשים את עצמו כדי שיתקימו בו ד"ת 1. כענק רפה שאינו נראה תמיד. 2. כערוגה שהכל דשין בה. 3. כבושם שהכל מתבשמין בו. 4. לוחות אבן, לחייו כמו אבן שאינה נמחית בכדי לחזור, ובלוחות הראשונות מה שלמדו לא שכחו, לולי שנשברו לא שלטה מלכות על ישראל. 5. הסדר: ממדבר מתנה שצריך לשים את עצמו כמו מדבר שהכל דשין בו, ואח"כ התורה ניתנת לו במתנה ונחלו אל ועולה לגדולה, ואם מגיס לבו ה' משפילו ואם חזר בו הקב"ה מגביהו. 6. יש לשים עצמו כחיה שדורסת או מסרחת ואוכלת, ואז תלמודו מתקיים וה' עושה לו סעודה בעצמו.
ד. למה נמשלו ד"ת 1. כתאנה שתמיד אדם שמוצא בה טעם. 2. כמו אילה שחביבה על בועלה בכל שעה. 3. יעלת חן, שמעלה חן על לומדיה. 4. דד שתמיד יש בו חלב, ובאהבתה תשגה תמיד.
ה. צורת הלימוד 1. מהפסוק על צייד הרמאי ילפינן שמי שלא חוזר לא הועיל, או שרק ע"י חזרה זוכרים. 2. העושה תורתו חבילות חבילות מתמעט והקובץ על יד ירבה, ויש רבנן שעוברים על זה. 3. משה לימד את אהרן ואת בניו והזקנים ואת עמ"י, נמצא שהיה ביד כולם לבסוף פעמים וק"ו להדיוט. 4. שיעור הלימוד עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בנ"י, ואפילו ארבע מאות פעמים כדאשכחן גבי רבי פרידא. 5. התורה נקנית בסימנים שנאמר שימה בפיהם וגרסינן סימנה, הציבי לך ציונים, ומודע לבינה תקרא. 6. התורה אינה בשמים ולא מעבר לים, ואם היתה אז היו צריכים ללכת אחריה. 7. התורה לא מצויה בגאותנים, בגסי הרוח, ובסחרנים ותגרנים.
שאלות לחזרה ושינון
א. הפסוקים שמהם ילפינן שיש ללמוד בקול (4)
ב. מעלת התורה (4)
ג. כיצד ישים את עצמו ע"מ שדברי תורה יתקיימו בו (6)
ד. הדברים שד"ת נמשלו אליהם (4)
ה. סדר הלימוד (7)